סוף-סוף הם חוזרים אלינו: הכירו את פרויקט שחרור המעיינות בצפון

השריפות שכילו חלקים נרחבים בצפון הארץ במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ובסבבים שהתקיימו מאז, הותירו אחריהן לא מעט אדמה חרוכה והרבה נזקים נוספים - לטבע, לתיירות ולקהילות הצפון. לצד זאת, הצורך בשיקום השטחים הוא גם הזדמנות לחשוב מחדש על המרחב כולו. פרויקט חדש של החברה להגנת הטבע, במסגרת מנהלת תנופה לצפון, מציע מבט רחב על היום שאחרי: לא רק שיקום של מה שנפגע, אלא תכנון מחדש של השטחים הפתוחים כמנוע לחוסן אזורי, חוסן קהילתי וחוסן כלכלי.

אסף זנזורי, מנהל תחום תכנון ושיקום בחברה להגנת הטבע, מספר כי בשלבים הראשונים של העבודה המחשבה הייתה פשוטה יחסית: למפות את הפגיעות ולהבין מה דורש שיקום, ואיך. "אבל ככל שהעבודה התקדמה, הבנו שהתמונה מורכבת יותר", הוא אומר. המלחמה אומנם הותירה אחריה שריפות, פסולת וצירים צבאיים שנסללו בשטח, אך גם חשפה בעיות עומק שלא נולדו במלחמה כמו ניהול חסר של שטחים פתוחים, לחצים מתמשכים על משאבי טבע וקונפליקטים בין השימושים בשטח - כמו תיירות, חקלאות ופיתוח.

התוכנית שגובשה נשענת על שיתוף פעולה רחב בין רשויות מקומיות, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, משרדי ממשלה וגופים נוספים. במקום להציע רעיונות חדשים לחלוטין, התמקד הצוות באיתור ובמיפוי פרויקטים שכבר נמצאים בתכנון או בביצוע - וריכז אותם לכדי תמונה אסטרטגית אחת. "לא חיפשנו משהו דמיוני אלא לקחנו דברים שקיימים בשטח, שמגיעים מהרשויות בצפון, וניסינו להגיד לממשלה: זה מה שצריך כדי להניע אותם קדימה - וזה תג המחיר שלהם", אומר זנזורי.

כך נוצרה רשימה של פרויקטים מגוונים שמחברים בין שיקום אקולוגי לפיתוח אזורי, משיקום תעלות מים והפיכתן למרחב אטרקטיבי לטיול וקמפינג ועד שחרור מעיינות לשימוש הטבע.

אחת הסוגיות המרכזיות שעלו בעבודה, והוצגו בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה בחודש שעבר בירושלים, היא נושא המים. בצפון, שבו התיירות מבוססת במידה רבה על נחלים ומעיינות, המחסור במים מורגש היטב - במיוחד בשנים שחונות. "אנחנו רגילים לחשוב על קונפליקט בין פיתוח לשמירה על טבע, אבל כאן הבנו שאם אין מים אז מספיקה שנת בצורת אחת ואין סיבה לפתח פרויקטים. כולם נפגעים: גם החקלאות, גם הטבע וגם המבקרים", מסביר זנזורי.

זנזורי מספר כי אחד הפרויקטים המשמחים במיוחד שזכה לתקצוב בהחלטת ממשלה הוא פרויקט "שחרור מעיינות הדופן". זוהי קבוצת מעיינות בקו המגע שבין מורדות רמת הגולן לבין עמק החולה - אזור עשיר בצמחיhה ובבעלי חיים - שנפגע מאוד בעשורים האחרונים עקב שאיבה נרחבת לצורכי חקלאות. במסגרת ההצעה, בשלב הראשון יוקמו מאגרים לתפיסת מי שיטפונות ובשלב השני העמק יחובר למערכת המים הארצית, מה שיאפשר לחקלאים להפסיק להתבסס על שאיבה מהמעיינות, וכך המעיינות והמגוון הביולוגי שם יוכלו להשתקם. "זה פתרון שיוריד המון לחץ מהמערכת הטבעית, יגדיל את האתרים לטובת הציבור וגם יקטין את הקונפליקטים בין החקלאות לבין הסביבה", אומר זנזורי.

פרויקט נוסף שזנזורי מציין הוא פרויקט לשיקום תעלות הירדן. במסגרתו, מתוכננת הפיכה של תעלה ישרה ומלאכותית למרחב טבעי יותר - עם פיתולים, אזורי צל וגישה מוסדרת למים. "מדובר בפרויקט שכבר התחיל להתקדם על ידי רשות הניקוז כינרת וקק"ל, אבל היום רוב השטח הוא עדיין תעלה ישרה שאין בה צל כמעט, ואין נגישות לירידה רגלית למים. אנשים מגיעים עם רכבים עד הנחל, ואין שום בקרה או ניהול. המטרה בהצעה לתקצוב הפרויקט היא להאיץ את הפרויקט ולקדם את שיקום תעלות הירדן לכל האורך. כך (נוכל) ליצור מרחב שמאפשר נגישות ושמירה על הסביבה - שיקום המערכת האקולוגית של התעלה, לצד הפיכה שלה למרחב תיירות", הוא אומר. מדובר בפרויקט רחב היקף, שאם יושלם, עשוי ליצור רצועת טבע ותיירות לאורך עשרות קילומטרים - דוגמה לאופן שבו שיקום אקולוגי ופיתוח אזורי יכולים להשתלב.

אחד הרעיונות המרכזיים שעולים מהתוכנית הוא שינוי תפיסתי: לאו דווקא הגדלה של שטחי הטבע - מה שלא תמיד מתאפשר, אלא שיפור האופן שבו הם פועלים. "הטבע לא גדל אבל התפקוד שלו יכול לגדול. אם משחררים מעיינות, אם משקמים זרימה - פתאום יש יותר מקומות שאנשים יכולים להגיע אליהם, ויותר מערכות טבעיות שמתפקדות", אומר זנזורי. המשמעות היא גם הפחתת העומס באתרים פופולריים - תופעה שמורגשת היטב בשנים האחרונות ושמייצרת לעתים לחץ מוגבר על הטבע.

חלק מהפרויקטים כבר מצאו את דרכם להחלטות ממשלה, בעיקר דרך תחומים כמו תשתיות מים, ואחרים עדיין ממתינים לתקצוב. במקביל, גופים שונים כבר החלו בעבודות שיקום נקודתיות. "עכשיו צריך לראות איך מיישמים, איך מנהלים, ואיך מתחזקים את השטחים לאורך זמן", הוא אומר.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק אקולוגית. עבור תושבי הצפון, כמו גם עבור מבקרים מכל הארץ, השטחים הפתוחים הם חלק בלתי נפרד מאיכות החיים. "אנשים מחפשים לאן לצאת ולאן לטייל, אבל הטבע הוא משאב מוגבל. מעבר לערך של הטבע בפני עצמו, יש לו חשיבות עצומה לרווחה שלנו. אם לא משקיעים בו ולא מנהלים אותו, גם החוויה שלנו וההנאה שלנו ממנו נפגעת", הוא אומר. האתגר, אם כך, הוא לא רק לשקם ולהשיב את מה שנפגע - אלא לבנות מערכת שתוכל לתפקד ביעילות לאורך זמן; מערכת שבה טבע, קהילה וכלכלה אינם מתחרים זה בזה, אלא פועלים יחד.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה