"מצאנו כטב"מים בין השיחים": מסע בשמורות הטבע הפגועות בצפון

הפסקת האש בצפון הארץ נמשכת מאז סוף נובמבר. האוויר מרענן ואין זכר לריח השריפה שמילא את האזור בשנה החולפת. בנסיעה יש מעט סימנים שמסגירים את מה שהתרחש כאן בתקופה האחרונה.

בטבע של רמות נפתלי, עמק החולה והגליל העליון יש נוכחות בולטת לצבע הירוק, הנחלים זורמים ומדי פעם אפילו מציצות להן חיות בר. אך מראה העיניים עלול להטעות. מצד אחד, הכול נראה די כרגיל; "הדבר הכי בולט בנסיעה צפונה הוא שהנוף דומה למה שהכרתם קודם", מספר ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון של רשות הטבע והגנים (רט"ג), במפגש העיתונאים השנתי של רט"ג, שהתקיים לאחרונה בצפון. מצד שני, מתחת לפני השטח הדברים נראים קצת אחרת. "זאת הייתה השנה הכי קשה לרשות הטבע והגנים בכל שנות קיומה", אומרת רעיה שורקי, מנכ"לית רט"ג.

הישראלים כבר מחכים: זה היעד הראשון שכולם רוצים לבקר בו בצפון

אז מה בדיוק קרה בצפון? לפי נתוני רט"ג, 223 אלף דונם נשרפו בצפון במהלך 2024 - כמות גדולה כמעט פי שלושה בהשוואה לשנה הקודמת. נזקי השריפות בלחימה נגרמו מנפילות בשטחים הפתוחים ובבתי הגידול. אנשי רט"ג מספרים על כטב"מים שנמצאו בין השיחים ועל אזורים שנפגעו מטילי "בורקאן" ומפגזים.

שרון לוי שמנהל את מרחב הגולן של רט"ג ב-11 השנים האחרונות, מספר שבשנים קודמות ידע הגולן שריפות באופן שגרתי שהתרכזו בעיקר בשטחי האש של הצבא. אבל בגלל הלחימה והעלייה העצומה בכמות השריפות, השתנו מיקומיהן והתחזקה ההשפעה השלילית שלהן על הטבע. "השנה, השטחים שנשרפו הם שמורות טבע ושטחים פתוחים איכותיים, שמחוץ לשטחי האש", הוא מספר. "ההשפעות הן ארוכות טווח", אומרת שורקי, "וזה לא רק מה שהעין רואה". זמן רב יידרש כדי להבין את הנזקים בתת-הקרקע ובמגוון המינים, ולטפל בהם.

לשריפות השפעה שונה בכל בית גידול. לדוגמה, באזור שבין עמיעד לאליפלט יש עצי אורן שנשרפו, ו"הם בדרך כלל לא משתקמים", אומר דולב. נוסף על כך, קיימת סכנה מהאצטרובלים שהתפזרו בשטח שמהווים מקור לשריפות נוספות מכיוון שהם דליקים במיוחד. לעומת זאת, מעט צפונה משם במורדות נפתלי, עצי אלה אטלנטית שנשרפו צפויים לשוב ולהתחדש תוך מספר שנים.

בהיבט הנזקים לאוכלוסיית בעלי החיים באזורים חרוכים אלו, יש גם נקודת אור. לפי דולב, ספירת צבועים שנעשתה בהר איילת, מערבית לאיילת השחר, הראתה שהשריפות בשמורה לא פגעו באוכלוסייתם. לדבריו, הטבע יכול לשקם את עצמו, גם אם הדבר לוקח זמן. הוא מצביע על ערבה שרופה בגדות נחל הבניאס, כחצי קילומטר מאזור שהייתה בו נפילה. "העץ הזה נראה מת לחלוטין, אבל הוא לא - בעוד שנה הוא כבר יראה כמו עץ אחר". במקרה הזה, אחד הדברים שמסייעים לצמחייה להשתקם הוא הקירבה לנחל, שיוצרת תנאים של בית גידול לח גם בהיעדר גשמים.

דרך נוספת להתמודד עם סכנת השריפות הייתה הכנסה של עדרי בקר לשמורות הטבע, כדי שיאכלו וידללו את הצמחייה ויצמצמו שריפות. "ראינו שהשריפות מצומצמות יותר במקומות שבהם העדרים הספיקו לאכול את העשב", אומר דולב. לדבריו, חיות המשק יכולות לספק שירותי ויסות צמחייה למערכת האקולוגית, בדומה לחיות בר כמו אייל אדמוני שביצעו את התפקיד הזה לפני שניצודו ונעלמו מהאזור.

חלק מהפגיעות לא קשורות באופן ישיר לשריפות. בשל הסכנה הביטחונית, הוגבלה התחזוקה של אתרי התיירות והטיילות שסמוכים לגבול. "טילי נ"ט עברו לנו מעל הראשים", נזכר איתן ניסים, מנהל שמורת תל דן. מוהנא נאסר, מנהל שמורת נחל שניר, מספר על העצים ושיחי הפטל שגדלו פרא וחסמו את השבילים. דבר דומה קרה בשמורת נחל עיון שבה אחד הגשרים חסום למעבר. בשבילים שמול אחד המפלים, יש רשתות הגנה שמגנות על המטיילים מנפילת אבנים. על רשת ההגנה יש כמות חריגה של אבנים; "זה [פינוי האבנים] אמור לקרות פעמיים בשנה אבל לא התרחש בכלל", אומר מנהל שמורת נחל עיון, ראמזי בדראן. כחלק מהכנות פתיחת השמורה למבקרים יהיה פינוי מסודר שלהן.

שמורת החרמון היא אחת מהמערכות האקולוגיות שנפגעו בצורה חמורה מהשינויים בסביבה הטבעית בעקבות הפעילות הצבאית. נפרצו בה דרכים חדשות, נחפרו מחפורות בשטח ויש אזורים שבהם הצטברו שמנים ודלקים. אחד המוקדים שנפגעו הוא ברכת מן. היא נמצאת בעמק בגובה 1,400 מטר, והיא בית גידול ייחודי בשמורה. במיפוי שנערך על ידי רט"ג נמצאו פגיעות במיני צומח ייחודיים לאזור, כמו אלון החרמון, כרכום החרמון וצבעוני החרמון.

"יש צרכים ביטחוניים, אבל צריך לעשות את זה בצורה מושכלת", מסביר בשיחת טלפון ד"ר נועם בן-משה, מהמרכז לשיקום אקולוגי ופתרונות מבוססי טבע, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב וקק"ל. "גם הצבא למד שאם הוא מתחשב יותר בטבע, הוא יוצא מורווח". לדוגמה, בסמוך לברכת מן התנהלות לא נכונה הפכה את הקרקע לבוצית וכלים מכניים נתקעו בה. "אם היו עושים את מה שעשו שם בצורה נכונה יותר מבחינה אקולוגית, הקרקע לא הייתה הופכת לבוצית".

פגיעות רבות נצפו גם בגליל העליון. "הצבא השתמש בערוצים העמוקים של הנחל כדי לייצר צירי תנועה חדשים בנתיבים מוסתרים", מתאר בן-משה את הפגיעה בנחל דישון. "זה אולי האזור הכי גדול שנותר כשטח טבעי פתוח בגליל העליון. פריצת הדרכים נעשתה מתוך צורך מבצעי בצורה מהירה מאוד, ולא לקחה בחשבון מאפיינים סביבתיים", הוא מסביר. התוצאה היא שזרימת המים באזורים אלה הורסת את צירי התנועה ופוגעת גם בצרכים המבצעיים. "זה ציר תנועה חדש, בלב שמורת טבע, ליד מסלולי הטיול הכי פופולריים בארץ, כמו שביל ישראל", מספר בן-משה. לטענתו, הסכנה הנשקפת מצירי תנועה כאלה, שנמצאים מחוץ לדרכים ראשיות ובאזור לא מפוקח, היא שימושים לא חוקיים כמו השלכת פסולת וציד.

ככלל, בזמן שבני האדם נלחמים, הטבע ממשיך בשלו. "החודשים שבהם אנשים היו בחוץ [לא בתוך השמורה] היטיבו עם השמורה, עם המים ועם הצמחייה", טוען ניסים. כעת יש לרכז מאמצים בשיקום אמיתי של הטבע. למשל, בנחל שניר (החצבני) נעשה ניקיון, בתיאום עם הצבא, של מקורות הנחל בלבנון כדי שהאשפה לא תיסחף בזרם ותגיע לארץ. "אנחנו מתאמצים לשמור על מה שרואים פה", מסביר נאסר. הבעיה באשפה כזאת היא הפסולת האורגנית, שעלולה להוביל להתרבות לא טבעית של אוכלוסיית התנים ולהפרה של המערכת האקולוגית. "יכול להיות שעוד כמה שנים השטח ייראה ירוק, אבל מבחינה תפקודית הוא יהיה משהו אחר לגמרי", מזהיר בן-משה על הסיכון של השתלטות מינים פולשים שמפרים את בית הגידול. "צריך לעשות שורה של פעולות כדי להחזיר את השטח הזה לתפקוד טוב יותר", הוא מסביר. שורת הפעולות הללו מכונה 'שיקום אקולוגי'. "הגענו למצב שבו אין כמעט מקום טבעי בעולם שלא נפגע מפעילות האדם. לפגיעה בטבע יש השלכות מרחיקות לכת, גם על קיום המין האנושי".

תחום השיקום האקולוגי, לדברי בן-משה, מחבר בין המדע לפרקטיקה. "הוא מצריך הרבה ידע מדעי, ומוביל לביצוע פעולות בשטח - שמהן אנחנו לומדים בחזרה הרבה דברים שחשובים גם למדע, שלא יכול לחזות את ההצלחה של כל פעולה". לדבריו, התחום הזה עדיין צריך להתבסס בארץ. "אין בארץ סטנדרטים מוסדרים לשיקום אקולוגי נכון", הוא אומר. לכן ישנה חשיבות שהשיקום יהיה מוצלח. במאמר שבן-משה היה שותף בכתיבתו ושהתפרסם ב'אקולוגיה וסביבה' מתוארים העקרונות לשיקום אקולוגי נכון. אחד העקרונות הוא ההתבססות על מערכת בריאה, שמהווה מקור השוואה מבחינת מאפייניה האקולוגיים. כלומר, ניתן לבחון אזור סמוך שלא נפגע ולשאוף להגיע לתפקודים סביבתיים מקבילים אליו. לדוגמה, בברכת מן, רט"ג עוקבת אחר האזורים שנפגעו מהנוכחות הצבאית ומשווה את מגוון המינים, למשל, לשטחים סמוכים שבהם לא הייתה נוכחות צבאית, במטרה לוודא שהאזור הפגוע מתאושש ככל הניתן ו"משתווה" לאזור הסמוך לו.

עקרון נוסף הוא שיקום הקרקעות שמספקות למערכת הטבעית שירותים רבים כמו גידול מזון, אגירת פחמן דו-חמצני ותמיכה במגוון הביולוגי. בעקבות פעילות אנושית קרקעות יכולות להיסחף - תופעה שמאיימת על המשך קיום המערכת האקולוגית. הקרקעות בצפון מתאפיינות במדרונות תלולים. לקרקע שנשרפה במקומות כאלה אין צמחייה עם שורשים שיחזיקו אותה במקומה. לפיכך, כאשר יורד גשם, הקרקע עלולה להיסחף מן המדרונות. "המחיר של אובדן קרקע הוא עצום. לסנטימטר קרקע לוקח עשרות שנים להיווצר, ולפעמים בגשם אחד אפשר לאבד סנטימטרים רבים", מסביר בן-משה. לדבריו, הקרקע שנסחפת יכולה להגיע עד לכינרת. בגלל יסודות מזינים שיש בקרקע, הוא מזהיר, תהיה פריחה מהירה של אצות, העכרה של המים ותמותה של דגים. "מערכות אקולוגיות הן דבר מורכב. פגיעה במקום אחד יכולה להשפיע בצורה קשה מאוד על מקום אחר". זה כולל, בין השאר, משמעויות כלכליות עבור ענף הדיג.

עיקרון שלישי הוא התחשבות והכללה של כל בעלי העניין - כלומר, כל מי שמשפיעים על קבלת ההחלטות השיקומיות ומושפעים מהן. הדבר נכון בפרט לגבי יעדים הקשורים לרווחה חברתית ואנושית. בן-משה מתייחס לא רק לכיס של הדייגים, אלא גם לרווחתם של תושבי הצפון, שבחלקם בחרו להתגורר ביישובים בגלל הנוף הטבעי. "הרבה מתמקדים בפגיעות שעברו היישובים וזה בולט לעין. אבל אקולוג שמסתובב בשטח רואה את הפגיעה בטבע - וגם התושבים רואים אותה", הוא אומר. לכן, שיקום חברתי מתבסס גם על שיקום הטבע. "אף אחד לא רוצה לגור ליד אזור שנהרס במלחמה", הוא מסביר. כמו כן, הקירבה לטבע יכולה לשמש גורם מרפא התורם לחוסן החברתי. "טבע הוא הגורם הכי טוב לנפש", אומרת אורית שטיינפלד, מנהלת חטיבת קהל וקהילה ברט"ג. "זה מגובה במחקרים שערכנו".

במסמך שנכתב על ידי האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, אשכול רשויות נגב מערבי וקרן היינריך בל, נמצא שגם בדרום הארץ קיים האתגר שבשמירה על מעלותיו החברתיות של השטח הטבעי בזמן מאמצי השיקום.

שורקי מעריכה את עלות שיקום האזורים בצפון שתחת אחריות רט"ג בכ-100 מיליון שקלים, "בשיקום הצפון צריך להיכנס לתקציב [הממשלתי] גם שיקום הטבע. זה מנוע להחזרת אוכלוסייה", אומרת שורקי. "השיקום האקולוגי יכול להימשך בחלק מהמקומות גם עשרות שנים", מסביר בן-משה על הסבלנות שאליה אנחנו נדרשים. זה מצריך תוכניות, משאבים והתמדה - דווקא בתחום שבו יש בעיקר קיצוצים שיעלו לנו בעתיד הרבה יותר. "אני אהיה אופטימי כשאראה בתוכניות הפיתוח של האזור את השיקול הסביבתי נכנס לסדר העדיפויות", הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה