חופי טורקיז, וילות יוקרה וחלה לשבת: הריזורט המפתיע של אירופה

ידעתי שמונטנגרו היא אחלה יעד (הייתי בה פעמיים), ידעתי שאני מגיע למלון/ריזורט מפנק (המחירים ללילה במלון "דוקלי" מתחילים בכמעט 800 אירו (!) ללילה), אבל לא ידעתי שהתחושה הכי מפתיעה שארגיש שם היא תחושה של בית יהודי. ריזורט שהוא "Home away from home".

העיר בודווה במונטנגרו היא כבר מזמן לא רק יעד קיץ שקט על האדריאטי. לאחרונה נקבע שאחד החופים בה נבחר לטוב אירופה השנה. אבל מעבר לזה, משהו כאן התעבה בשנים האחרונות - לא רק במלונות היוקרה, אלא גם בחיים עצמם. בין וילות מול הים, חופים פרטיים וניחוחות של לימון ויסמין, מסתתרת אחת התופעות המפתיעות של האזור: קהילה יהודית וישראלית שצמחה סביב מרכז חב"ד פעיל והפכה את החופשה - וגם את השגרה - למשהו אחר לגמרי.

וזה קורה בעיקר סביב דוקלי (Dukley Hotel & Resort), ריזורט יוקרה שנראה מבחוץ כמו עוד פנטזיית נופש אירופית, אבל מבפנים מחזיק שכבה נוספת: קהילה יהודית. וזה לא שהקהילה היהודית במונטנגרו היא גדולה או משהו כזה - בסך הכל כ-600-500 יהודים בכל המדינה כשהרוב בבירה פודגוריצה - חלקם הגיעו מרוסיה ובעיקר בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה שעוד מתרחשת. אבל מרכז יהודי בתוך ריזורט יוקרה בתקופה שאנחנו לא הכי אהודים באירופה - היא אבן שואבת גם ליהודים מכל העולם ובעיקר לנופשים הישראלים. אומר זאת שוב - יש מרכז יהודי עם כל השירותים שתרצו (אוכל כשר, בית כנסת, מכולת, מסעדה) בתוך מלון, וזה לא בצרפת או אנגליה - אלא בבלקן!

מלון דוקלי עצמו נולד מתוך סיפור לא שגרתי: המתחם שנמצא על חצי האי זבאלה (Zavala) היה בעבר אוסף דירות נופש בבעלות משקיעים זרים (בעיקר רוסים עשירים), שננטש אחרי משבר כלכלי. ב-2010 לקח את המקום נחום הימלפרב, יהודי אמיד מאוזבקיסטן שחי בעבר בארה"ב ועשה שם את הונו, ושיפץ אותו. ב-2015 נפתח דוקלי רשמית כריזורט יוקרה - אבל כזה שמנסה להישאר מחובר לקרקע, או יותר נכון, לצמחייה.

כמאה מיני צמחים משתלבים בין השבילים והמבנים, כאילו אתם בריזורט בתוך יער בגליל או בכרמל, טובל בירק אין סופי וגינון מדוקדק להפליא, שבטיול בו נגלים פתאום חלונות כחולים של הים האדריאטי, והתחושה היא פחות "מלון" ויותר של שכונת מגורים יוקרתית על הים. 50 וילות ודירות חכמות ומעוצבות אישית, חלקן מושכרות לקיץ וחלקן מאוכלסות כל השנה - כולן עם מרפסות וחלקן עם ג'קוזי. בנוסף, 15 חדרי מלון "רגילים" ויש גם פנטהאוזים מטורפים עם שתי קומות. אגב, הימלפרב גר באחד מהם.

המחירים? לא זולים! לילה בדוקלי מתחיל ב-774 אירו לזוג כולל ארוחת בוקר בחדר Superior Room Garden View בגודל 27 מ"ר, ומסתיים ב-4,000 אירו לווילת פנטהאוז עם ארבעה חדרי שינה. עם זאת, מספטמבר המחירים יורדים משמעותית, אפילו ב-50 אחוזים, והעונה בבודווה נמשכת עד אוקטובר (אז יש מצב שבחגי תשרי אפשר לקבל מחיר סביר בהחלט).

מעבר לחדרים עצמם, דוקלי בנוי כחוויית ריזורט מלאה: שלושה חופים פרטיים עם מיטות שיזוף (120 אירו לזוג, כולל פלטת פירות, מים וקוקטייל לבחירה), מסעדות על קו המים (אחת מהן יפנית בשם Sumosan), בריכות, ספא, חדר כושר, ושירות באגי שפועל 24/7 ומחבר בין המפלסים השונים של המתחם. למשפחות יש גם קידס קלאב פעיל עם בריכות קטנות, פעילויות לילדים ושירותי נני.

ממש ממול לדוקלי נמצא מלון הרמוניה - מלון ארבעה כוכבים של אותה קבוצת ניהול, שמציע אלטרנטיבה נגישה יותר מבחינת מחיר. כאן מדובר בחדרים וסוויטות קלאסיות, חלקן עם נוף לים ומרפסות, במחירים של 200-120 אירו ללילה בשיא העונה. גם כאן יש דגש על נוחות מודרנית, ספא, קידס קלאב ושירותים משלימים, אבל באווירה פחות "וילתית" ויותר מלונאית.

אבל מה שהופך את המקום למיוחד עבור ישראלים הוא דווקא מה שקורה מעבר לבריכה. בלב המתחם נפתח באוגוסט 2022 בית חב"ד בבודווה לזכר הוריו של הימלפרב, שהפך למרכז החיים היהודיים בעיר שעל הים. הרב אליעזר ארנפלד מנהל את המקום ביחד עם אשתו וארבעת ילדיהם ("זו בתי הרביעית, קוראים לה שיינה-מנדל ילידת מונטנגרו", הוא אומר בחיוך כשהוא מחזיק אותה בזרועותיו). לבודווה הם הגיעו לפני כשלוש שנים ובין היתר אחראים לספק את צרכי הקהילה והתיירים היהודים מהעולם, כמו התאמות שבת בחדרי המלון לפי בקשה (פלטות, מפתחות מכניים, התאמות שערים), בית הכנסת היחיד במרחב ("בחודש האחרון יש מניין כל יום, ברוך השם", מוסיף ארנפלד), טקסי בר מצוות ויש אפילו מכולת כשרה עם מוצרים ישראלים כמו במבה, קפה, שימורים, בשר ויין כשר. הם גם מעורבים בפרויקטים של הקהילה היהודית במדינה, למשל ניקוי בית הקברות (יש כעשרה קברים יהודים) במפרץ קוטור.

במתחם פועלת גם מסעדה כשרה העונה לשם "שלום", שבה אוכלים האורחים ממלון הרמוניה ואחרים שיכולים להזמין בה מקום (א'-ה'). אבל הדבר שהכי מפתיע במתחם הוא עירוב. אני חוזר שוב - יש עירוב במונטנגרו! עמוד ברזל עומד לו מול המלון ואליו מחוברים חוטים שמאפשרים לאורחים שומרי שבת לנוע במרחב ולנהל אורח חיים דתי גם בזמן חופשה.

אבל גולת הכותרת של השבוע במתחם היא ארוחות שישי. "ביום שישי הזה אנחנו מתכוננים לכ-170-150 איש שיבואו לאכול", הסביר ארנפלד. ואכן, בשישי האחרון הגעתי למתחם ושולחנות ארוכים היו מסודרים עם סלטים, חלה מתוקה קטנה על כל צלחת ושוט של תירוש לקידוש. לאחר התפילה שמילאה את בית הכנסת, יצאו המתפללים לעבר שולחנות השבת, נטלו ידיים, ערכו קידוש והתיישבו לאכול ארוחה נהדרת (וחינמית כמובן) של עוף ותפוחי אדמה ושאר דברים טובים שהכין השף במקום (היה גם אבטיח לקינוח). אפילו וויסקי היה שם וארנפלד דאג לעבור אחד-אחד ולמזוג לכולם ללחיים. הארוחה אינה בחינם, היא אפילו לא ממש זולה (280 שקל לאדם), אבל למי שמחפש את הפינה השקטה של ארוחה מלאה וכשרה בשבת - זהו פתרון טוב.

בין המסובין, יהודים מאנגליה, בלגיה, ארגנטינה, רוסיה, מונטנגרו כמובן, ורוב גדול של ישראלים שנפש במדינה, אבל לאו דווקא מהמלון עצמו. שתי ישראליות שישבו מולי היו בכלל חיילות בחופשה, ששמעו מאמא של אחת שיש בית" חב"ד בבודווה בה הן נופשות. "רצינו לבוא לאכול אוכל של בית ובאווירה ישראלית-יהודית", הן אמרו כששאלתי לפשר הגעתן. הדינמיקה הזו, שבה אנשים שמגיעים ממדינות שונות לחלוטין מוצאים את עצמם סביב חלה אחת וקידוש אחד, הפכה לסוג של "מגנט רגשי" של האזור. לא עוד בית כנסת מקומי - אלא נקודת מפגש בינלאומית עם שפה אחת משותפת - כולם סביב אותו שולחן, כולם עם אותו געגוע קטן לבית.

רפי בלום, יהודי ממנצ'סטר שישב לידי ומנהל את אתר TotallyJewishTravel להזמנת חופשות כשרות, תיאר את התחושה כך: "אתה יושב עם יהודים מארגנטינה, בלגיה, ישראל בערב שבת, וכולם אוכלים אותו אוכל שמוכר מהבית ביחד. זה מחבר אותנו, במיוחד בתקופה הזו. אני חושב שגם בעולם החיבור הזה בין ישראלים שחיים באירופה לבין היהודים התחזק, והם (הישראלים - ז.ר) מבינים אותנו יותר ומה אנחנו חווים בתקופה הזו".

מחוץ למתחם מחכה בודווה - עיר עתיקה בת כ-2,500 שנה, שעברה ידיים מהיוונים, דרך הוונציאנים ועד יוגוסלביה לשעבר, ונשארה אחת מפנינות האדריאטי. דוקלי מציע שאטל ימי חינמי מהריזורט אל העיר וחזרה (5 דקות הפלגה). העיר העתיקה עטופה בחומה עם מגדלי שמירה. השיטוט בה הוא קל ולא ארוך, היא מלאה בסמטאות עם חנויות מזכרות, גלידריות, ברים ומסעדות. שופינג הוא לא הצד החזק שלה, אבל קיימים כמה קניונים למי שבכל זאת חייב.

עוד מקומות שלא כדאי להחמיץ הם העיר קוטור (אתר מורשת עולם עם היסטוריה וונציאנית), שנמצאת כשעה נסיעה מבודווה, ואחריה גם העיירה הקטנה פראסט שממנה לוקחים שיט קצרצר לאי זעיר שעליו רק דבר אחד - כנסיית "גבירתנו שעל הסלעים", והעיר טיווט שבה נחתתם, שבתחומה כמה מחנויות הבוטיק עם מותגי יוקרה, אדריכלות חדשה ויאכטות יוקרה באחת המרינות הגדולות באירופה.

וכך, בין וילות מפנקות, חופים פרטיים, אוכל כשר ותחושת קהילה מפתיעה, מונטנגרו מצליחה להציע לישראלים הרבה יותר מחופשת בטן-גב - היא מציעה תחושה של בית, בלב הבלקן.

הכותב היה אורח של Dukley Hotel & Resort