בגיל 17 היה לי חלום. לרדת לאילת באוטובוס.
חלפו 50 שנה, והחלום לא נשכח. גם טרם מומש, הוא צף ועלה מדי פעם. אבל ההמתנה הממושכת באה בסופו של דבר עם בונוס. בגיל 67 הרב-קו הופך לזהב-קו וכל הנסיעות בתחבורה הציבורית בישראל, בחינם!
בשנים שלפני התאריך המיועד, פינטזתי כבר על לחגוג את יום ההולדת הזה בנסיעה המיוחלת באוטובוס לעיר הדרומית בישראל, אבל רצה הגורל ושוב היינו במלחמה, והתוכניות השתבשו. עכשיו כשחזרו האוטובוסים, מימשתי את החלום הישן-נושן. היי דרומה, היי דרומה לאילת וכמו בתוכנית המקורית, תוך התעקשות על קו האוטובוס הארוך ביותר האפשרי, בשני הכיוונים. או כמעט. למי שמשלם - מחיר הנסיעה 74 שקלים (גם זו מציאה, כי ע"פ תחשיבים העלות הנומינלית של המושב עוד לפני רווח היא כפולה מזה, במיוחד כשהאוטובוס אינו מלא).
להזמין מקום ישיבה באוטובוס - כן, יש כזה דבר
יוצא שהקו של אגד מחיפה לאילת הוא קו האוטובוס הארוך בישראל. פעם היה גם קו מקריית שמונה, אך לא עוד. לקו מחיפה יש שתי ווריאציות. אחד מהן הוא קו מספר 991, שרשמית גומא 445.4 ק"מ מהתחנה המרכזית חוף הכרמל בדרכו לעיר הדרומית, אבל פועל חלקית בלבד, עם אוטובוס אחד ביום, ולא בכל יום בשבוע. אני בחרתי בקו הפעיל יותר, קו 993, שיוצא מהתחנה המרכזית המפרץ למסע של 432.2 ק"מ. די והותר.
מרכזית המפרץ היא המרכז התחבורתי הגדול ביותר בישראל, עם תחנות אוטובוסים, מטרונית, רכבות צפון-דרום וגם מסילת רכבת העמק מזרחה לבית שאן, רכבלית לכיוון הטכניון והאוניברסיטה ובעתיד גם הרכבת הקלה לנצרת. לכל אלה צמוד קניון לב המפרץ הפעיל מאוד. בחודש הבא ימלאו שמונה שנים לפתיחתו של המרכז התחבורתי הזה, הגדול ביותר בישראל. למרות כל הגודל, הוא נעים ונוח להתמצאות ולקראת השעה 07:00, כשאני מגיע לעלות על הקו לאילת, לא יותר מכ-25 איש מחכים לו בשקט. הנהג ממתין בחוץ ליד הדלת הקדמית, מסייע למי שצריך להעמיס מזוודה בתאי המטען שפתח להם בגחון, מברך את הנוסעים העולים על כבש האוטובוס שלו וסורק את ברקוד הכרטיס של כל אחד מהנוסעים.
זה המקום לאזכר שהנסיעה לאילת מתחילה באפליקציית EGG, כן ממש כמו "ביצה" באנגלית, אבל היא כולה כחול-לבן, או אם תרצו ירוק-לבן, כצבעי "אגד", שאחראית לה. אם לא שמעתם עליה, אתם לא לבד. גם אני לא ממש שמעתי עליה עד הנסיעה הזו, ועכשיו היא דווקא התחבבה עלי. "אג" היא כמו MOOVIT הפופולרית, אני מוצא אותה אסתטית יותר, ידידותית יותר, היא נטולת פרסומות וכמו שאר האפליקציות המתחרות, היא ניזונה מנתוני זמן אמת של התחבורה הציבורית בישראל, ומאפשרת תכנון מסלול ורכישת כרטיסים בכל סוגי התחב"צ - לא רק אוטובוסים. כרטיס לאילת צריך להזמין מראש, ובאפליקציה הזו אפשר לעשות את זה ואחר כך גם לנהל את ההזמנה, אם יש שינויים. מקבלים כרטיס עם ברקוד במייל וכל המקומות שמורים. כל נוסע מקבל מראש את מספר המושב שלו.
למרות זאת, מישהו כבר יושב במושב שלי, רוטן כשאני מעיר לו, אבל עובר למקום שיועד לו ושלא ברור למה לא ישב בו מלכתחילה שהרי האוטובוס לא היה מלא בכלל ומי שרצה לשבת לבד על מושב כפול יכול היה לעשות זאת. לא הייתי מציין זאת, אלמלא שמתי לב שהוא לא היה היחיד. קשה לנוסעים לקבל את העניין הזה של מקומות שמורים באוטובוס.
"בוקר טוב לכולם, שתהיה לנו נסיעה טובה"
הנהג שלנו חברמן. הוא כבר בינתיים נעל את תא המטען, עלה אף הוא לאוטובוס, נכנס לקוקפיט הזכוכית שלו, העיף מבט חטוף מעלה בראי שלו והודיע "בוקר טוב לכולם, שתהיה לנו נסיעה טובה".
07:00 על השעון, ממריאים. כלומר מניעים, ויוצאים לכביש. חותרים מזרחה ממרכזית המפרץ כדי להגיע לכביש 6 באזור ג'למה, ומקיפים את הכרמל ממזרח מתחת למוחרקה פחות-או-יותר. האפליקציה מעדכנת שעוד 34 תחנות ו-295 דקות לפנינו. מספר התחנות הוא רק בתיאוריה. אם נוסעים בתחנות הצפון לא הזמינו כרטיס, האוטובוס לא יעצור שם ואם אין על האוטובוס נוסע שרוצה לרדת בתחנה מתחנות הערבה אז כנ"ל. בפועל, בדרך לאילת עצרנו רק בצומת בית קמה ופונדק עין יהב. שני מקומות לא אטרקטיביים בכלל וטעונים שיפור גם בהיצע בתי העסק, גם בניקיון השירותים, בתיקון אסלות שבורות ולא מתפקדות ובכלל. בכל מקום כזה הנהג עוצר ל-15 דקות על השעון שמספיקות להתרוקנות מהירה ולהזמנה בארומה, במיוחד למי שיש לו את האפליקציה שלהם ויכול להזמין בלי להמתין בתור. שתי עצירות הרענון שוברות את הנסיעה לשלושה פרקים של שעתיים כל אחד, פחות-או-יותר.
חמש שנים על הקו
האוטובוס לא ממש אוטובוס תיירים ויש כמה נוסעים שקצת מתלוננים שהוא על גבול העירוני-בין-עירוני. אבל הוא נקי ומצוחצח, יש לו חלונות ענק פנורמיים, הוא ממוזג כמו שצריך (לא לשכוח חולצה ארוכה), וכשהוא נכנס למהירות שיוט קבועה ויציבה על הכביש המהיר, זה הזמן להביט סביב בנוסעים שהתמקמו כל אחד בפוזיציה שלו. עמך ישראל פלוס כמה תיירים. יש כמה שכבר באווירת אילת, עם נעלי ים שפעם אפילו נקראו "נעלי אילת". שלי מהקריות לא מצאה טיסה, אבל אומרת שהיתה חייבת להתרענן מהמלחמה הזו לכמה ימים, השאירה בעל בבית ועלתה על האוטובוס דרומה לסופ"ש. לכמה מהנוסעים מסתבר שאילת היא רק קונקשן. סוהאד מחיפה לוקחת את הבת ג'ודי לנואייבה, ולא בפעם הראשונה. ג'וסלנה ברכמן, שלפני שנה ברחה מהמלחמה ברוסיה ומצאה את עצמה במלחמה עצימה בישראל, עושה עכשיו בריחה קטנה לחופשה באסטוניה, אבל קנתה כרטיס משארם א-שייח והיא בדרך לשם. "עדיף על מטוס", היא אומרת על הנסיעה באוטובוס, "הרבה יותר זול". היא לא היחידה שעושה את הדרך לאילת בדרך לשדה התעופה שבדרום סיני, מסתבר שיש קבוצה קטנה של דוברי רוסית שכולם עושים את הדרך לשם.
דניאלה מהקריות הכי מאורגנת. הביאה צידה לדרך, פרשה שמיכה, שמה אוזניות והיא תופסת קצת שינה. היא עובדת כמאבטחת בקניון באילת ועושה את הקו הזה כבר חמש שנים. עשרות נסיעות. היא אומרת לי שהיא בעיקר אוהבת את הנסיעות בלילה - עולים על האוטובוס בחיפה בחצות, בחמש וחצי פותחים את הבוקר במרכז אילת. יש לה פק"ל שהיא ממליצה לכל נוסע: שמיכה קלה להתגבר על המזגן המקפיא, כרית צוואר, אוזניות, מטען ומה שרבים שוכחים - כבל. יש באוטובוס לכל נוסע חיבור עילי של USB ו-USB C. רק ה-USB עבד אצלי וגם אצל כמה נוסעים אחרים שבסוף שאלו ממני את המטען שלי. כשאתה לא צריך לנהוג אתה יכול לעבוד, או לשחק, או לשמוע מוזיקה על האייפון ובעיקר ליהנות מהנוף, בעיקר בערבה.
הנהג האדיב בחולצת "אגד" כחולה ושרוולים קצרים הוא שמואל זיו בן ה-65 מהקריות. רואים עליו שהעבודה הזו היא בשבילו שליחות. היא גם מבחירה. 43 שנה על ההגה, רובן כנהג סמיטריילר. לפני ארבע שנים קיבל את הקו בו חשק ונותרו לו עוד שנתיים לפנסיה. את העבודה הזו הוא אוהב מאוד. ארבע פעמים בשבוע הוא על הקו הזה. מגיע לאילת, הולך לנוח בחדר מלון ש"אגד" מחזיק שם עבור הנהגים ארוכי הטווח שלו, ובלילה ישוב לצפון. "זאת אחריות גדולה לעשות את הדרך הארוכה כשאתה מוביל איתך עשרות אנשים וזה עדיין מרגש אותי בכל פעם כשבסוף הדרך מגיעים ליעד והנוסעים יורדים מהאוטובוס ואומרים תודה שהבאת אותנו בשלום".
זה לקח קצת יותר זמן מהמתוכנן, אבל שש שעות וחצי חלפו ביעף. ב-13:30 הנהג שמואל בלם לצד התחנה המרכזית של אילת, שהיא תחנה חדשה לגמרי, קומפקטית, ושהעבודות עליה טרם הסתיימו. 200 מטר של הליכה קצרה משם חיכה לי המלון שהזמנתי. ככה יצא שלא הייתי צריך מונית אפילו.
בחרתי במלון "נווה אילת", קודם כל כי אני אוהב את רשת "אטלס" המנהלת אותו, ומתמחרת את המלונות שלה בהוגנות. חדר לשני מבוגרים מצאתי ממש עכשיו החל מ-731 שקלים ללילה. לטיול אוטובוס כזה כמו הפעם, זה בהחלט שילוב מושלם במיוחד למי שמוותר על הדרישה להיות ממש על הטיילת בקו החוף (שגם הוא במרחק קצר, אחרי הכל - אילת). המיקום הוא מה שאפשר לכנות "מרכז העיר החדש" של אילת עם המסעדות והאטרקציות של העיר, כולל קניון שבעת הכוכבים החדש. אני ירדתי לקניון האייסמול במונית. למה קניון? כי בחופשה באילת כמו בחופשה באילת, אי אפשר בלי לפחות קנייה אחת נטולת מע"מ. למה מונית? כי באילת 30 מעלות גם בסוף מאי.
המלון המחודש מציע 193 חדרים, מתוכן 123 סוויטות של שני חדרים שלאחת מהן שודרגתי. הסוויטות הגדולות מתאימות עד לחמישה אנשים ולי היתה אפילו "בריכת שכשוך" פרטית במרפסת. החדרים המרווחים מתאימים במיוחד לחופשה משפחתית ולקבוצות חברים, שזה מאפיין של המלון הזה המייחד אותו מהמלונות העירוניים-יאפיים יותר שהכרתי עד היום ברשת אטלס. כמו כל מלון באילת, או כמעט, יש בריכה גדולה בקומת הקרקע, שהיא מרכז הפעילות לנופשים. יש פינות ישיבה, ערסלים ופופים, למלון יש חדר משחקי קונסולה לילדים, ג'ימבורי לקטנטנים, צוות בידור וספא חדש המציע מגוון טיפולים להפגת המתחים לאורחי המלון וגם למבקרים מבחוץ. נחתי בחדר, קראתי קצת, שמעתי מוסיקה וירדתי ללובי הנעים לקיים פגישה. בחדר האוכל יש מבחר גדול ואינסופי בארוחת הערב והבוקר אותן ניסיתי, אבל היי, אנחנו באילת - יש אינספור אופציות גם מחוץ למלון.
קפיצה קנה לחוד - במיוחד אם אתה נוסע לבד
למחרת בדרך חזרה, נשרכנו קצת בפקק בשרון הצפוני עד מחלף עירון, אבל בסופו של דבר, כולל שתי עצירות ריענון, סיימנו פלוס מינוס בשש שעות וחצי. לצפונים שטסים מנתב"ג וצריכים להגיע לשם, ולהגיע שעתיים לפני טיסה, זה כבר לא יותר נסיעה באוטובוס - זו אופציה נהדרת ומשתלמת לבריחה קצרה לאילת במיוחד אם אתה נוסע לבד, במיוחד אם אתה לא צריך את הרכב שלך בעיר הדרומית. ל"אגד" יש קמפיין של "מגיעים לאילת עם אגד" ובמילים "הטיסה התבטלה? סעו באוטובוס!" לטעמי, שווה גם במקום טיסה שלא התבטלה. זו אופציה נהדרת לתיירים, בתקווה שתיירים עוד יחזרו. ושבינתיים מישהו ידאג קצת לניקיון והאסתטיקה של תחנות הרענון.