כך החלטה אחת גורלית שינתה את חיי הפראים בנגב

בערבים הקרירים של הר הנגב, שוקת מים אחת הופכת למרכז פעילות שוקק של הפראים האסייתיים. הפרא האסייתי (Equus hemionus) הוא פרסתן מדברי מרשים: תת-מין של חמור בר, הוא קטן בהשוואה לסוס אך בעל גוף חזק, עם פרווה חומה-חולית שמאפשרת לו להיטמע בנוף המדברי. בתחילת המאה ה-20 נכחדו הפראים בישראל ולאחר תהליך מוצלח של השבתם לטבע הם הפכו לסמל לשימור מינים נכחדים. מחקר חדש בחן כיצד מקורות מים מלאכותיים מעצבים את ההתנהגות החברתית של הפרא האסייתי.

עוד על פראים:
רוץ בן סוסי: צפו בעדר גדול של פראים דוהר במרחבי הנגב
נסעו בנגב והצילו סייח של פרא בן חודש, שאיבד את אימו
תיעוד נדיר: זאב רודף אחרי משפחת פראים בנגב

"מקורות המים הטבעיים לבעלי החיים בנגב מצטמצמים. גבים מתייבשים, ובני האדם משתמשים יותר ויותר במקורות המים הקיימים ובשטחי מחיה", מסבירה נועה יפה קן-לינגווד, דוקטורנטית לאקולוגיה ושמירת טבע במחלקה לאקולוגיה מדברית בקמפוס שדה בוקר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שערכה את המחקר בהובלת ד"ר שירלי בר-דוד ופרופ' עמוס בוסקילה. "מציאות זו מחייבת הערכה מחדש של האופן שבו ניתן לאפשר לבעלי חיים גישה למים", היא אומרת.

ואכן, ב-2020 הוקמו, ביוזמת רשות הטבע והגנים וצוות מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שלוש שקתות מים כחלק מממשק מקורות מים בנגב. למקורות מים חשיבות להישרדות הפרא ולמערכת הרבייה שלו. הזכרים המזדווגים הם טריטוריאליים בסמוך למשאבים כמו מים ומזון - תופעה הנקראת פוליגיניה טריטוריאלית. לפני הקמת השקתות התרכזה מרבית פעילות הפרא האסייתי סביב מקור מים אחד בלבד, שסביבו הקימו טריטוריות רק מספר מצומצם של זכרים. רק זכרים אלה הצליחו להתרבות ולהעביר את האללים שלהם (מופעים של גנים) לדור הבא. מצב כזה מגדיל את הסיכון לזיווגים בין קרובי משפחה שעלול להוביל להחלשת הצאצאים, עד כדי פגיעה בעמידותם למחלות. "שימור האוכלוסייה דרך שימור המגוון הגנטי שלה הוא חיוני להצלחת פרויקטים של השבה לטבע", היא מסבירה.

גם ההתנהגות של נקבות הפראים מושפעת ממקורות המים. נקבות הפראים שמניקות ואלה שנמצאות בייחום חייבות להישאר קרובות למקורות המים, ולכן הן מנווטות את חיי הקבוצה סביבם. בעקבות כך, הזכרים הטריטוריאליים מקימים את עמדתם בזמן עונת הייחום ליד מקורות המים. נקבות הפראים מצטרפות באופן תדיר לקבוצות חברתיות של נקבות אחרות אבל גם יכולות להיפרד מהן לפרק זמן של שעות, ימים ואף חודשים. תיאוריה אחת גורסת שקשרים חברתיים בין נקבות נקבע על פי קרבה משפחתית, כי הן נחשבות שותפות "אמינות יותר". תיאוריה שנייה טוענת כי קשרים חברתיים נקבעים על ידי "הומופיליה" שבה נקבות מתחברות לנקבות שדומות בגיל, במצב הרבייה ובצרכים הפיזיולוגיים, מה שמקל על הגעה משותפת למים ועל התנהלות בטוחה במדבר.

כדי לנתח את הרשת החברתית של הפראים בחר צוות המחקר בגישה לא שגרתית: לעקוב אחרי מה שהפראים משאירים מאחור. אלפי דגימות גללים שנאספו בשטח שימשו מעין "שביל פירורים" להפקת DNA - גרסה אקולוגית לסיפור "עמי ותמי". ה-DNA שמופק מהגללים מאפשר ליצור פרופילים גנטיים שמספקים מידע עשיר על הפרטים כמו המין הביולוגי, הגיל ומאפיינים גנטיים נוספים. כך אפשר לזהות פרטים בודדים, למפות את תנועותיהם ולנתח את הקשרים החברתיים ביניהם. כל זה בשיטה שאינה פולשנית, בלי להצמיד לפראים משדרים או קולרים ובלי להפר את שגרת חייהם.

ממצאי המחקר הראו שהשינוי בממשק המים השפיע באופן משמעותי על מבנה האוכלוסייה. ריבוי מקורות המים הגדיל כבר בשנה הראשונה את מספר הזכרים שהצליחו להתרבות ובכך אפשר העברה תורשתית של מגוון רחב יותר של אללים דרך מספר גדול יותר של זכרים, דבר התורם לשימור המגוון הגנטי. נוסף על כך, כשנה לאחר הוספת השקתות, הפכה הקרבה הגנטית בין זוגות שהתרבו לאקראית יותר, והזוגות המתרבים באוכלוסייה כולה גילו ריחוק גנטי גדול יותר - שינוי שיכול לחזק את עמידות האוכלוסייה בטווח הארוך.

תובנות המחקר ניתנות לתרגום למדיניות מעשית שיכולה לבסס תהליכי השבה ושימור עבור מינים נוספים ובאזורים אחרים. בעידן של שינוי אקלים ושל הצטמצמות משאבי מים טבעיים, הממצאים מהמדבר מדגישים עד כמה החלטות ניהוליות נקודתיות יכולות לעצב מחדש היבטים רבים בחייהן של חיות הבר, ולהציב סטנדרט חדש לניהול משאבי טבע ולשימור חיות בר. "לא תמיד ניתן לצפות מה תהיה ההשפעה של היעלמות מין מסוים, ולכן לשיקום אוכלוסיות טבעיות יש חשיבות רבה בשמירת האיזון האקולוגי", מסבירה יפה קן-לינגווד ומוסיפה, "יש צורך במדיניות סדורה של ממשק מקורות מים שכוללת התייחסות לשימור המגוון הגנטי", היא מסכמת.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה