חול המועד פסח רצינו להימלט קצת מהטילים על המרכז ולישון איזה לילה-שניים רצוף. בגלל שנזכרנו להזמין די מאוחר, חיפוש ברשת העלה את האירוח הכפרי כפר הנופש "משאבים" בקיבוץ משאבי שדה שבנגב. בדיעבד הבנו למה בו איכשהו נשארו מקומות בפסח. איזו טעות.
הזמנו שני לילות בערב חג שני (שלישי עד חמישי שעבר). קיבלנו מפתח בקבלה לארבעה חדרים שהזמנו עבור סבתא, זוג הורים, זוג נערים וזוג חמוד מאוד של אבא ובת. החדרים פשוטים אבל גדולים יחסית, שתי מיטות עם מזרנים שכבר אבד עליהם הכלח, מקלחון עם שפורפרות קטנות של שמפו/סבון, מקררון ריק (לא חלב או מים), טלוויזיה בכבלים, קומקום וכמה שקיקים של קפה שחור ותה וארבע כוסות חד פעמיות. אה, ויש ספה מתקפלת על תקן "פלוס ילד". זהו. ותשכחו מניקיון חדרים למחרת מעבר לחלוקת מגבות נוספות.
לא היתה לנו בעיה עם החדרים או מה שבהם. לא באנו לשהות ולהסתלבט, אלא רק רצינו לישון טוב ולצאת לטייל בנגב הנהדר, בפתחת ניצנה הירוקה ובשאר מקומות שבאזור.
אבל אז החלה סדרת אירועים שפשוט גרמו לנו להבין שיש מקומות שלוקחים את האורחים שלהם כמובן מאליו, בלי מחשבה, יצירתיות או נכונות, ופשוט עושים הכל כדי שאנשים לא ירצו לחזור לשם.
מנגל מעשן ורמקול ענק קיבלו אותנו בדרך לחדר האוכל
נתחיל עם ארוחת החג ביום שלישי בערב (20:00-19:30). הגענו לחדר האוכל וקיבל אותנו מנגל מעשן ורמקול ענק שממנו בקעו שיריו של אייל גולן וגם "הקולות של פיראוס", אבל לא בביצוע של חיים משה הנהדר, אלא של משפחה בת 20 חברים שלכמה מהם היה מיקרופון והחלה שירת קריוקי אפופת עשן של בשר שליווה את הנכנסים לחדר האוכל.
הארוחה שהונחה בתוך מתקני נירוסטה כללה פולקע של עוף, תפוחי אדמה, כמה סוגי ירקות חתוכים בתוך קערות, אורז, תבשיל קישוא וגזר ומצות. מים מברז ייעודי שאפשר למזוג לקנקן וכמה בקבוקי מיץ בצד. ארוחת חג לא משהו בכלל, אבל סגרה פינה. יש גם מטבח ציבורי בחדר ליד הקבלה עם מיקרוגל, סכו"ם ומקרר שאפשר לשמור בו אוכל ושתייה, למי שמביא אוכל מהבית, אבל לא תתחיל לבשל בערב חג בחופשה.
למה אורחים בחופשה צריכים לאכול עד רבע ל-9?
ארוחת הבוקר למחרת היתה דלה מאוד וכללה ירקות שונים בתוך כלים, פרוסות גבינה צהובה מודבקות אחת על השנייה, קוטג', זיתים מקופסה, ביצים קשות והיה גם יוגורט או קרלו במקררון בצד. שוב, ארוחה לא משהו בכלל אבל לא באנו לסעוד את קיבתנו. השולחנות לא ערוכים וצריך לקחת סכום וכוסות ממתקן ייעודי (כן, ממש כמו בקיבוץ). אבל מה שבאמת היה קשה הן שעות פתיחת חדר האוכל: 08:45-07:00! למה אורחים בחופשה צריכים לאכול עד רבע ל-9? הלו, אנחנו בחופשה ולא צריכים להתעורר לחליבת בוקר. באיזה עולם אורחים שסוף-סוף יכולים לקום מאוחר, בטח הילדים, צריכים לשים שעון ל-8 בבוקר כדי לאכול? אה כן, גם היתה אזעקה בשלוש בבוקר והתעוררנו ללכת למקלט (רמת חובב לא רחוקה וכנראה היתה על הכוונת), אז גם ככה הילדים נזקקו לעוד זמן שינה. אז רבאק, תבינו את האירוע ותמתחו עוד קצת את שעות האוכל!
אח שלי, המשכים קום, הודיע לי ברבע ל-9 ש"הם עומדים לסגור" וכדאי שאגיע מהר אם אני רוצה לשים משהו בפה. חשתי מהר לחדר האוכל כשהשעה כבר היתה 9. לא נשאר כלום במיכלי הנירוסטה, ואת פניי קיבל אחד העובדים שעסק בניקיון. בפליאה שאלתי, "השעה רק 9 בבוקר, איך זה שלא נשאר אוכל?". העובד הגיב שחדר האוכל נסגר ב-08:45. אמרתי שאנחנו בחופש, לא בטירונות, ויש פה גם ילדים וטינאייג'רס שישנים עד מאוחר, אי אפשר לסגור חדר אוכל לפני 9 בבוקר. המינימום זה 10. אה, וגם לא מאפשרים להוציא אוכל מחדר האוכל לילדים שנשארו בחדרים. ואז העובד אמר משהו שהדהים אותי: "אני לא הייתי בא לישון פה".
בגדול, הייתי מוותר על ארוחת הבוקר, אבל פשוט העירו אותי. ב-08:20 דפיקה חזקה על הדלת. חשבתי שאלו אחד מבני המשפחה שבחדרים הסמוכים, וכבר באתי לנזוף, אבל פתחתי את הדלת ועמדה שם המנקה. בלי שלום, בלי סליחה, רק אמרה שהיא צריכה לנקות. אמרתי לה שאני ישן ולמה שולחים ניקוי ביום של צ'ק אאוט (שאמור להיות ב-11 בבוקר) בשעה 8? היא לא הגיבה ואמרה שתחזור עוד שעה, אבל לי כבר הלכה השינה.
משאבי שדה, אבל חסרים משאבים
מבחינת פסיליטיז, אז החדרים מפוזרים ליד מדשאות וצמחייה יפה, יש דקלים ברקע וגם כמה פינות ישיבה. יש גם מגרש כדורסל קטן עם סלים ישנים אבל סבירים למשחק, וגם מגרש טניס מגודר בקרבת מקום. ושתי עמדות טעינה לרכב חשמלי ל-82 חדרים זה מעט מדי.
ויש גם בריכה "מחוממת", וזה אחד הדברים שמשך אותנו להזמין שם. אבל הבריכה הגדולה שנמצאת בתוך אוהל לבן ענק ומקורה לא ממש מחוממת לימים הקרים של תחילת האביב בנגב. אין בה אפילו מלתחה מסודרת, אלא מעין פרגוד או יריעה עם כיתוב "רמת נגב" (כשם המועצה האזורית שהקיבוץ בתחומה) שבו ניתן להסתתר מול הרוחצים להחליף, ואפילו השילוט המוביל לבריכה שבור ועקום - אולי כסמל לכל השהייה שלנו שם.
המחיר שנדרשנו לשלם על שני לילות בחדר עם ארוחת חג ושתי ארוחות בוקר, היה 1,660 שקלים לזוג (940 שקל ללילה הראשון ו-720 שקל לשני). ממצוע של 800 שקל לילה שכלל ארוחות של שנות ה-40 בקיבוץ, וגם אותן צריך לאכול בין 07:00 ל-08:45, שהן שעות "לפנות בוקר" לאנשים בחופשה.
לצאת מהסטייט אוף מיינד הקיבוצי המיושן
למשאבי שדה יש פוטנציאל. אבל אין לו מחשבה. לא צריך להוציא הרבה כסף כדי לשדרג מקום. שטיח קטן בחדר, תמונה ראויה, קנקן מים קרים (מהברז) שמחכה לאורחים, לקחת קערת מלפפון, קערה של עגבנייה, קערה של חסה ולערבב עם שמן זית ומלח - והופ, קיבלתם סלט. להרחיב את שעת האוכל בבוקר, לתקן שלטים נופלים, לשים כמה עלונים של אטרקציות באזור, או מפה עם מסלולי טיול בקבלה, ובעיקר לראות קצת את האורח והצרכים שלו בחופשה.
בצ'ק אאוט החזרתי את המפתחות לקבלה. סיפרתי לפקידת הקבלה, שאומנם הבינה ללבי והביעה פרצוף של צער, אבל בזה הסתכם הדבר.
משאבי שדה, אם אתם רוצים להיות בתחום האירוח הכפרי ולא לבזות את עצמכם, אתם צריכים לצאת מהסטייט אוף מיינד הקיבוצי המיושן ולהתחיל להשקיע יותר מחשבה וגם קצת משאבים - ממש כמו השם של התיירות שלכם.