תגלית ארכיאולוגית מרעישה בעיר העתיקה לאודיקיאה שבטורקיה חושפת מבנה רומי בן כ-2,050 שנה, ועליו חרוטים סמלים נוצריים קדומים ומסתוריים. צוות החוקרים חשף אולם מועצה מרשים (בּוּלֵאוּטֵרִיוֹן) ובו סמלים כמו צלב ומונוגרמת כִי-רוֹ - סמל המורכב משתי האותיות הראשונות של המילה "כריסטוס" (משיח) ביוונית.
התגלית מסעירה במיוחד משום שלאודיקיאה אינה סתם עיר עתיקה - היא אחת משבע הקהילות (ה"כנסיות") שאליהן פונה ישו ישירות בספר האחרון של הברית החדשה, "חזון יוחנן". בכך, הממצא הארכיאולוגי מספק עדות מוחשית לקיומה של קהילה שהייתה חלק מרכזי בנבואות על אחרית הימים.
ספר "חזון יוחנן" (או ההתגלות) החותם את הברית החדשה, הוא טקסט אפוקליפטי המפרט חזיונות על סוף העולם. באיגרת שנשלחה לקהילת לאודיקיאה, נוזף ישו בחבריה על אמונתם הרפה: "יָדַעְתִּי אֶת־מַעֲשֶׂיךָ כִּי לֹא קַר אַתָּה וְלֹא חָם מִי־יִתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ־חָם׃ כִּי עַתָּה פּוֹשֵׁר אַתָּה וְלֹא קַר וְלֹא חָם עַל־כֵּן אֲקִיאֲךָ מִפִּי" (חזון יוחנן, ג', 15-16). כעת, התגלית הארכיאולוגית מספקת עדות מוחשית לקיומה של אותה קהילה ממש.
Mysterious Christian symbols unearthed in biblical city reveal secrets of the Book of Revelation. https://t.co/HnfcaUt8Ye
— willwinforever (@willwinforever) September 11, 2025
איך יכול להיות שזה נבנה בכלל לפני הצליבה של ישו?
אולם המועצה המרשים, שנבנה בסביבות שנת 50 לפני הספירה, שימש כמרכז הפוליטי והמשפטי של העיר והיה יכול להכיל כ-800 איש. "הגג שלו נתמך על ידי 16 עמודי שיש מפוארים", מסביר ראש צוות החפירות הטורקי, פרופסור ג'לאל שימשק.
אך כאן מתגלה תעלומה היסטורית: המבנה עצמו נבנה עשרות שנים לפני צליבתו של ישו. החוקרים משערים כי הנוצרים המקומיים הוסיפו את הסמלים מאות שנים מאוחר יותר, ככל הנראה בין המאה השנייה לרביעית לספירה. בתקופה זו, הקהילה הנוצרית בעיר גדלה והתחזקה למרות הרדיפות, ובסופו של דבר, לאחר ש"צו מילאנו" (313 לספירה) הפך את הנצרות לחוקית, הם חשו בנוח לסמן את נוכחותם במבנה הציבורי המרכזי ביותר בעיר.
עוד בנושא
האם ישו בכלל לא נולד בבית לחם אלא במקום אחר לגמרי?
חוקרים מקראיים טוענים: הגולגולת של גוליית קבורה במקום בו נצלב ישו - וניתן לאתר אותה
מלבד הסמלים, החפירות באתר חשפו אוצרות נוספים שמספרים את סיפורה של העיר הרומית המשגשגת: פסל חסר ראש של הקיסר טראיאנוס, ומושבי אבן שעליהם חרוטים שמותיהם של חברי מועצה, זקנים ואזרחים פשוטים - מעין "מקומות שמורים" קדומים.
התגלית בלאודיקיאה היא דוגמה נדירה לאופן שבו הארכיאולוגיה מפיחה חיים בטקסטים עתיקים, והופכת קהילה שזכתה לנזיפה לפני כמעט 2,000 שנה לאתר היסטורי חי ונושם.