יש טיולים שבאים לנקות לך את הראש, ויש כאלה שמנקים לך גם את הלב - ואת מערכת העיכול. אתיופיה היא לא יעד קלאסי, וגם הטיול בה רחוק מלהיות רגיל.
מצאתי את עצמי מתבלבל בענני פיח באדיס אבבה, מתרגש מילד זר בלליבלה, ומחזיק את עצמי חזק בשירת "התקווה" בקהילה היהודית "ביתא ישראל" בגונדר. זה לא היה עוד טיול - זו הייתה מין מראה עקומה שדרכה ראיתי את עצמי, את הישראליות שלי ואת כמות הפעמים שבן אדם יכול להגיד "סליחה, אין לי עוד עט".
אז איך זה להיות תייר ישראלי באתיופיה? מהטיסה לאדיס אבבה ועד הנחיתה חזרה בנתב"ג - שבימים אלו לצערנו אינה זכות מובנת מאליה - הנה 10 דברים שלא תבינו עד שתארזו תיק, תתנתקו מהוויי-פיי, ותעשו את זה בעצמכם:
1. זה להבין שהבדיחה על הטייסים האתיופים לא נכונה
כולם מכירים את בדיחת הקרש הגרועה - איך קוראים לטייס אתיופי?/ לא קוראים לו כי אין כאלה. עם זאת, קבלו סקופ לוהט: מסתבר שהיא לא מחזיקה יותר מ-4 שעות טיסה עם חברת התעופה אתיופיאן איירליינס.
חצי שעה לאחר שהמראנו שאלתי את הפרטנר שלי לטיסה למה למען השם אנחנו לא ממריאים כבר. ושלא תבינו לא נכון, אני ידוע בתור אדם חד ונשבע שלא עישנתי שום דבר לפני. לאחר ארבע שעות קצרות ומהנות נחתנו באדיס אבבה ולמרות שאני היחידי שעשה את זה, האמינו לי שהוא הרוויח את מחיאות הכפיים שלו בזכות ולא בחסד.
2. זה להבין שאתה בגיל שמעריכים בו אוויר צח
בחיי, זה לא שיש לי משהו אישי נגד דרום תל אביב, בעיקר בגלל שאני משתדל להתרחק משם, אבל הבירה אדיס אבבה היא בדיוק כמו עשרת אלפים פעם רחוב המסגר. זיהום האוויר גורם לך להרגיש כאילו בכל שאיפה ונשיפה שלך אתה מארח ומסלק מריאותיך את הגרסה האתיופית של שון שרינקס כוכב סדרת הילדים האלמותית אמא התכווצתי (אם תהיתם לגבי הגיל, קיבלתם רמז נוסף).
זה, בתוספת הצפיפות והסירחון יגרמו לך לברוח מאדיס לאחר לילה אחד בלבד ולהגיע לעיירה צפונית, הררית וקסומה בשם לליבלה, שזכתה בפי המקומיים לכינוי המחייב - ירושלים השנייה. והאמת שאני גם מבין מדוע, אוויר ההרים בהחלט היה צלול כיין, וריח האורנים שהיה שם עשה אהבה מתוקה עם כל חמשת החושים שלי בו זמנית.
3. זה להתלבט קשות בין אף מנוזל לרקטום מלוחלח
בבתי ההארחה הממוצעים תקבלו מספר מחושב של ריבועי נייר טואלט שיגרום לכם לתהות איך זה שהמקומיים לא הולכים עם תחת קפוץ באופן תמידי והאם לאינג'רה יש תפקידים נוספים מעבר לניגוב שירו (תבשיל מקומי). אל תשאלו אותי במה בחרתי בסוף כי לא אגלה לכם. הטחורים ידברו בשם עצמם.
4. זה להיות איש שירות לקוחות
בתור פרנג' (אדם לבן) עליך להיות תמיד מחויך ואדיב כלפי המקומיים (אבשות) שלא יפספסו הזדמנות לקרוא לך מרחוק ולפתח איתך שיחה. לרוב זה נחמד אבל כשאתה חוזר עייף מטראק ואין לך חשק לחייך ולנופף לכל ארחי פרחי זה קצת מתחיל להעיק.
יש להם גם קטע כזה שהם ניגשים אליך ושואלים "היי ברו רממבר מי פרום יסטרדיי?" ועכשיו, אני מוכן להישבע שלא פגשתי את האידיוט הזה מעולם. זה אפילו גורם לי לתהות אם הם גזענים בדיוק כמונו וחושבים שכל הלבנים נראים אותו הדבר.
5. זה להבין שתמיד דופקים את הלבנים במחירים
נכון שבכל מדינה עושקים את התיירים אבל זה פשוט מצחיק ואירוני להגיד את המשפט 'זה בגלל שאני לבן, נכון?' ולהתכוון לזה ברצינות.
האמת שגם הייתי במסיבה מקומית באדיס אבבה ולא העבירו אותי סלקציה בכניסה, שזה גם אירוני. הסלקטורים טענו שזה בגלל שלבשתי מכנסיים קצרים ולא עמדתי בקוד לבוש. האמנם?
6. זה להביא להם חכה. או עטים
רוב הילדים יראו אותך בתור סנטה קלאוס שמחלק מתנות. בתחילת הטיול אתה תחלק ותרגיש טוב עם זה, בהמשך תבין שאתה לא יכול להציל את כל ילדי אתיופיה ותתחיל לפתח תיאוריה שאתה לא מאמין בחלוקת מתנות כיוון שאתה יכול לתת להם דג ותהיה להם ארוחת צהריים אחת ואתה יכול גם לבעוט אותם מהדרך ושיסתדרו לבד מה אני פאקינג רוטשילד?
בכל מקרה, אם אתם רוצים להרגיש טוב עם עצמכם, תביאו אתכם מהארץ כמה חבילות עטים ותזכו לתהילת עולמים. מישהו אמר נטל האדם הלבן?
7. זה להיות גאה בישראליות שלך
בשונה מהאירופאים האנטישמים האלה ימח שמם, האתיופים פשוט עוטפים אותך בחיבוק חם ומצהירים שהסטוץ ההיסטורי בין קווין שיבא וקינג סלומון הופך אותנו לאחים בדם. לא היה לי לב לספר להם שהיו לו עוד 999 נשים.
האמת שהם גם מאד דומים לנו בשמחת החיים המפורסמת שלנו. הם אוהבים ומחבקים ורוקדים ומסתדרים הרבה יותר טוב איתנו מאשר עם האירופאים הקרים האלה.
8. זה להרגיש מגושם
לא יודע אם זה נרכש או שיש להם פשוט גוד ג'ינס כמו לסידני סוויני אבל האתיופים האלה פשוט יודעים להניע כל עצב בגוף מכף רגל ועד כתף וריקוד משותף יראה מהצד כמו ניסיון של רונאלדו השמן לעשות דריבל על מסי. או כמו ריקוד משותף של זאב נחמה ורני רהב, לאנשים שלא מבינים בכדורגל אבל מבינים בביצה המקומית.
9. זה להבין שיש לך פיפי ביישן
בשביל המקומיים, במיוחד בכפרים המרוחקים, אתה אטרקציה מהלכת על שתיים. כאשר תחפש פינה נידחת להשתין, תיאסף סביבך חבורת ילדים ופשוט תצפה בך מנסה להשתין ולא מצליח כי יש לך פיפי ביישן.
10. זה להזיל דמעה בשירת "התקווה"
ויותר מהכל - זה להרגיש צביטה בלב כשאתה עושה שבת עם הקהילה היהודית בעיר גונדר ומבין את המשמעות האמיתית של שירת התקווה.
בעיר גונדר שבאתיופיה ישנה קהילה המונה אלפי יהודים אתיופים שממתינים עשרות שנים לאישור לעלות לארץ, ובחלקם הגדול גם להצטרף למשפחותיהם שכבר העבירו את חייהם לפה. הרבה לא יודעים שהשם פלאשמורה הוא למעשה כינוי גנאי שהודבק להם ומשמעותו - פולשים.
למידע נוסף על הסיבות לעיכוב עלייתם והצטרפות למאבק חפשו בפייסבוק: המאבק להעלאת יהודי אתיופיה.