אתיופיה היא מדינה ששמעתם עליה, אבל היא לא מאוד מוכרת לנו, למרות קרבתה ההיסטורית לישראל. המסע שאליו יצאתי שפך אור חדש על הארץ שכל כך הרבה אנשים הגיעו ממנה אלינו, וכל כך מעט יודעים עליה מלבדם.
את המסע התחלתי באדיס אבבה. המחשבה העוברת בראשם של אנשים על אתיופיה היא שזו מדינה לא מפותחת. אין בה כלום, היא רווית עוני, רעב ומדבריות. ובכן, זה לא נכון. אדיס אבבה, עיר השוכנת בגובה 2,600 מטר מעל פני הים, מאוד ירוקה ומאוכלסת במבנים חדשים רבים. כמובן שהעוני והפחונים קיימים, אבל היא עשירה יותר משניתן לחשוב. אם אתם מתכננים ביקור, אני ממליץ על התאקלמות של יומיים ומנוחה בבירה לפני שיוצאים להמשך המסע. בגזרה הקולינרית, האוכל מצוין, במיוחד אם אתם טבעונים.
הנצרות האתיופית מאוד דומה וקרובה ליהדות. כמונו, גם לאתיופים יש תקופות של צום, יחד עם העובדה שהם לאאוכלים חזיר. הצום אינו מוחלט, אבל בימים שבהם הוא חל התפריט הוא טבעוני כמעט לחלוטין. בנוסף לסלטים, הפירות והירקות, יש להם שייקים מסוגים שונים, כמו שייק אבוקדו, מנגו ובננה. אני יכול להעיד שאכלתי אוכל אתיופי מצוין, במיוחד האנג'רה המפורסמת.
מאדיס אבבה המשכתי ל-לליבלה, על שם השליט שבנה את המקום. עיר זו נחשבת לירושלים השנייה, פטרה של אפריקה. יש בה 11 כנסיות מדהימות שחצובות בסלע והפכו לאתר מורשת עולמי. לליבלה הגיע מאזור המרכז ולא היה צאצא לשושלת מלוכנית. הוא חלם שהוא צריך להיות מלך ובחלומו אלוהים אמר לו "אתה צריך לבנות את 11 הכנסיות האלה".
חוויית הסיור בכנסיות מטורפת. מדובר בגוש אחד של סלע שנחצב בידיים במאה ה-12. בכך שהשלים את הפרויקט השאפתני, קיבל לליבלה את האישור לכך שאלוהים מאחוריו. הוא אכן הפך למלך. אומרים שהעביר שנים בירושלים, ולכן רבות מהשפעות המבנים מגיעות מבירת ישראל ומהיהדות בכלל. לנחלים רבים באזור יש שמות עבריים. בכלל, האתיופים מאמינים שהיו במשך 1,000 שנה יהודים, מכיוון שהמלך שלמה הביא ילד למלכת שבא, מנליק הראשון, מלך אקסום. הוא גם האיש שעל פי האמונה הביא את ארון הברית לאתיופיה.
לעוד חוויות מהמסע: היכנסו לעמוד הפייסבוק של לונלי פלג
מלליבלה המשכתי למקלה שבמחוז טיגרי. שם נמצא בקע דנקיל, אחד המקומות החמים והנמוכים בעולם, על הגבול עם אריתראה. בולט בנוכחותו הר געש מדהים, וביום טוב הוא שוצף לבה. במדבר חיים כורי מלח שמגנים על הגבול עם אריתראה. יומיים לפני שהגעתי נהרג שם תייר גרמני במהלך ניסיון חטיפה, ולכן חייבים להגיע לשם מאובטחים.
התחנה הבאה הייתה אקסום. לפי האמונה האתיופית הגיע מנליק הראשון לירושלים בגיל 20. המלך שלמה המליך אותו למלך אתיופיה, ושלח אותו לאקסום יחד עם כוהנים צעירים לייעץ לו. הכוהנים היו ממורמרים, גנבו את ארון הברית, ושמו אותו באקסום. אף אחד לא יכול להיכנס מלבד הכהן הגדול, ולכן אי אפשר לאשר האם אכן מדובר בלוחות הברית.
מאקסום נסעתי לגונדר, ממנה הגיעה רוב הקהילה היהודית. יש שם חברים רבים בקהילה שלא מעלים לישראל, עשיתי איתם שבת והיה מדהים. השוק בגונדר נהדר ויש לו הרבה מה להציע.
אתיופיה היא כאילו דמוקרטיה, אבל השלטון לא באמת מתחלף. בזמן ששהיתי שם היו מחאות, במהלכן נהרגו ארבעה סטודנטים והשלטונות הפילו למשך חמישה ימים את כל הרשתות החברתיות במדינה. למרות הסיור היפהפה, לא שכחתי שגם כשהכול נראה בסדר, זה לא תמיד בסדר.
לעוד חוויות: היכנסו לעמוד הפייסבוק של לונלי פלג
