לא חשבנו לטוס לשם, אבל ביעד החדש הזה יש פשוט הכל

היום בקיץ הקרואטי, כמו בלא מעט מדינות אירופה, מסתיים בערך בשעה 21:00 - אז השמש כבר די נעלמת באופק עם דמדומיו. שעה קודם לכן, בשעת בין ערביים, אני ישוב במסעדה לאורך הטיילת עמוסת התיירים בעיר העתיקה של זאדאר. הם באים לראות את השקיעה וגם את הדלקת האורות האוטומטית במיצג ששמו "אנדרטה לשמש" - פרטים בהמשך.

המחזה מהמסעדה יפה, השמיים נצבעים כתום ויאכטות מגיעות לעגון בנמל הקטן. המלצר שניגש לדבר איתי שואל מניין באתי, ואני משיב "מישראל". הוא עונה ששחקן כדורסל מפורסם מישראל ישב באותה מסעדה לפני כחודשיים. הוא לא זכר את שמו, אבל תיאר אותו והתחלתי להריץ שמות של שחקני עבר. מסתבר שזה היה דורון ג'מצ'י במסגרת משחק ותיקים בין מכבי תל אביב לקרואטים. "אתה יודע", אמרתי לו, "פעם הוא זרק וגם קלע ממגרש שלם".

זאדאר עולה אצלי בראש רק בהקשר של כדורסל, עת מכבי שיחקה בליגה האדריאטית בתחילת שנות האלפיים, ואף זכתה בגביע בשנת 2012, אז גם פרשה מטורניר הכדורסל שיש בו בעיקר קבוצות ממדינות יוגוסלביה לשעבר (סרביה, מונטנגרו, קרואטיה ועוד). אבל תראו מה זה - הים האדריאטי ש"התרחב" פעם למזרח התיכון, עד לתל אביב, "התרחב" השנה עד למפרץ הפרסי כך שקבוצת כדורסל מדובאי (BC דובאי) שיחקה השנה במפעל.

לאחר עוד כמה חילופי דברים בנושא כדורסל ביני ובין המלצר, וניים-דרופינג שלי על כדורסל קרואטי, כמו "איזה שחקן היה דראז'ן פטרוביץ', חבל שהלך ככה", וגם "אתה יודע שניקולה וויצ'יץ נשאר כל השנים במכבי וניהל שם עד לא מזמן - יש לו עברית יותר טובה משלי", החלו לצאת המנות. זאדאר נחשבת כמקום שבו נולד הכדורסל הקרואטי ב-1930. היו אלה חיילים איטלקיים שהביאו את משחק הכדור לעיר ומשם הוא התפשט לכל המדינה, אבל המנות הנהדרות שהוגשו לי הראו שההשפעה האיטלקית על העיר היא לא רק בכדורסל, אלא גם באוכל המצוין שגורם לך להרגיש בצד השני של הים האדריאטי, באיטליה.

זאדאר שוכנת לחופי הרביירה האדריאטית שבחבל דלמטיה (אותו אזור שנתן גם את השם לכלבים הדלמטיים הלבנים עם הנקודות השחורות), המשתרע לאורך החוף האדריאטי עם יותר מאלף איים ואיונים בסמוך אליו, שכולם שייכים לקרואטיה. גרים בה כ-75 אלף תושבים מתוך כארבעה מיליון איש בכל קרואטיה, והיא העיר החמישית בגודלה במדינה.

העיר קיימת מזה 3000 שנה, עוד מתקופת הליבורנים שהיו יורדי ים ופיראטים באזור, וכנראה נתנו לה את שמה "יאדרה", שבשיבוש הפך לימים לזאדאר. כאלף שנה אחרי הגיעו, איך לא הרומאים ובנו בה את מבניהם המפוארים בדומה לערי חוף אחרות בקרואטיה של היום, כמו טרוגיר וספליט. בזאדאר בנו הרומאים את הקארדו (ציר צפון-דרום) והדקומאנוס (ציר מזרח-מערב), כמו בכל מקום באימפריה שאליו הגיעו, ולצידי הדרכים חנויות שונות. כיום ניתן לראות בזאדאר, וגם בעיירות קטנות באזורה שרידי מימי רומא העליזים, אבל מלחמות, רעידות אדמה ושימוש משני בשרידי המבנים מתקופה זו - די העלימו את הארכיטקטורה הנפלאה הזו מהעיר. למשל, כנסיית סנט דונאטוס (Saint Donatus) מהמאה ה-9 לספירה שנקראת על שם בישוף מקומי והוקמה ממש על מפגש הקארדו והדקומאנוס, נבנתה משימוש משני מעמודי מקדש ושרידים רומיים. רחבת הכנסייה משופעת באלמנטים של ארכיטרבים (קורת אבן ראשית באדריכלות הקלאסית), סטילובטים (משטח אבן שעליו ניצבים עמודי המקדש) ושאר שרידים מפוארים.

אל כנסייה אחרת, כנסיית סנט לורנס מהמאה ה-11 לספירה, נכנסים בכלל מתוך בית הקפה "סווטי לורי". היא נמצאת בכיכר העם (בעבר נקראה "כיכר הגברים"), שם גם שוכן בניין העירייה. גם בה ישנו שימוש משני בעמודים רומיים מהמאה ה-1 לספירה ומעליהם פסלי גריפונים שראשם נערף על ידי אנשי טיטו בשנות ה-30. קחו לכם כמה דקות והיכנסו לקפה ולכנסייה ללא תשלום - הפתעה נהדרת באמצע היום.

בכלל, זאדאר כונתה בעבר "רומא הקטנה", כי היו בתחומה 28 כנסיות, ללא מסגדים או בית כנסת, לפחות עד המאה ה-14. הדת השלטת במדינה היא קתולית, למרות שיש מיעוט אורתודוסקי. לגבי יהודים, אז הם הגיעו לעיר ככל הנראה במאה ה-14 ועסקו כמובן בבנקאות, וחוקקו נגדם חוקים שאסרו עליהם לקנות נדל"ן או למכור להם בתים. במאה ה-15 הם הפכו לאזרחים עם יותר זכויות תחת השלטון הווניציאני, שבנה לא מעט בעיר, כולל את החומות של העיר במאה ה-16 שניתן לראות גם כיום - מה שהפך את זאדאר לאתר מורשת עולם של אונסק"ו.

שני המיצגים הכי מפורסמים בעיר הם פרי יצירתו של הארכיטקט ניקולה באשיץ', שב-2005 יצר על הטיילת של העיר את "עוגב הים" - אחד האלמנטים הכי מיוחדים שיש, שנראה מעין מדרגות לבנות היורדות לתוך הים ובהם פתחים כמו בעוגב. הרוח וגלי הים שנכנסים ויוצאים מהם דרך חמישה צינורות מפוליטילן, יוצרים צלילים שמחקים שירת אקפלה בעזרת אקורדים G ו-C. אורכו של העוגב כ-70 מטרים. באשיץ', שאמר "רק תנו לי את הרוח, אני אתן לכם את הקול", קיבל פרס על היצירה הזו.

בסמוך לעוגב מיצג "האנדרטה לשמש" מ-2008 שהזכרתי קודם לכן, גם הוא מעשה תכנונו של באשיץ', שמורכבת מ-10,000 נורות לד שמקבלות חשמל מפאנלים סולאריים ובלילה מוארות, והופכות לאטרקציה זוהרת במיוחד. משם נמתחת הטיילת של העיר לאורך הים האדריאטי ונחמד לטייל בה לעת שקיעה וירב. דוכני פיצ'פקעס של מזכרות לאורכה, כמו גם מסעדות נחמדות וגם סולמות כמו בבריכה שניתן לרדת מהם ישירות למים. שימו לב רק שגם באמצע יולי החם המים בים האדריאטי די קרים לעומת אלו שלנו בים התיכון.

זאדאר נהדרת לחופשה משפחתית, וילדים בכל גיל ימצאו מה לעשות בה. קחו, למשל, את מוזיאון האשליות, זה שאתם גם מכירים גם מנמל תל אביב ובסך הכל ב-25 מדינות בעולם - הידעתם שזוהי המצאה קרואטית? אז מוזיאון האשליות הראשון הוקם ב-2015 בזאגרב, בירת קרואטיה, על ידי פמוקוביץ וז'יבקוביץ, ולאחריו הוקם המוזיאון השני בזאדאר. כיום ישנם 60 מוזיאונים כאלו בעולם.

המוזיאון בזאדאר מכיל חדרי הפתעות דומים לאלו שבתל אביב, כך שהמקום לא יהיה זר ועדיין מפתיע, מצחיק וקרוב מאוד לעיר העתיקה - במרחק שיטוט קליל (מחירים: 15 אירו למבוגר, 13 אירו לילד).

עוד בגזרת הילדים, אז כחצי שעת נסיעה מהעיר נמצא פארק המים "דלמאלנד" (Dalmaland) -
שפיים של קרואטיה", שמכים בגדול את כל המגלשות והמתקנים שיש בארץ, אבל מה שמעולה בו שיש לו לונה פארק צמוד וניתן לרכוש כרטיס הכל כלול או רק לאחד משני הפארקים. בלונה פארק מתקנים בדומים לאלו שלנו, כמו חדר שדים, רכבת הרים, מכוניות מתנגשות ועוד אבל גם רכבת שיורדת במהירות לתוך בריכת מים ועושה וואחאד שפריץ (אבל אל דאגה - אתם נשארים יבשים). מחירים: פארק מים - 36 אירו, לונה פארק - 29 אירו, הכל כלול - 46 אירו.

כעשר דקות נסיעה משם, נמצא האגם הגדול ביותר בקרואטיה - אגם ורנסקו (Vransko) - שנמתח לאורך 13.7 ק"מ בסמוך לים - מה שנותן מראה יפה של אגם ירוק לצד ים כחול. באגם, שרוחבו הממוצע 2.2 ק"מ ועומק המים שיש מטר, יש תעלה שנחפרה ומתחברת לים, כך שהמים בו מעורבים - מתוקים ומלוחים - מה שהפך אותו לגן עדן לציפורים. למעשה, תועדו בו 264 מיני ציפורים והחלק הצפוני שלו הוא שמורה.

מעבר לכך, שאר האגם משמש את הקרואטים והתיירים כאתר קמפינג, שבו גם מסלולי טיול (מעגלי של 5.5 ק"מ), מסלולי רכיבת אופניים שניתן לשכור (במסלול של עד 40 ק"מ) ויש גם פארק אתגרי. הפארק פתוח עד 21:00 בלילה (מחיר כניסה: 5 אירו) ויש בו גם סיורים מודרכים למשפחות.

אבל בשביל להרגיש ממש את הטבע הקרואטי, סעו מזאדאר כ-45 דקות אל הפארק הלאומי פקלניצה (Paklenica), שברכס ולביט (Velebit) - ההר הארוך ביותר במדינה שהוא חלק מהאלפים הדינאריים - ופירוש שמו "משהו גדול". לאן שלא תסעו בזאדאר - נשקף הוולביט הבלתי נגמר, משהו שמזכיר את רכס הגולן, רק הרבה יותר גבוה (פסגתו 1,757 מטר) והרבה יותר ארוך (145 ק"מ).

האדם התיישב באזור לפני 10,000 שנה, ומוזיאון מעניין בכניסה לפארק מתאר את חיי האדם בתקופות שונות באזור, כולל ממצאים מעניינים ואינטראקטיביים על הגיאולוגיה, הפולקלור ובעלי החיים במקום - משהו בדומה למוזיאון הטבע שלנו, כולל קיר טיפוס חמוד. אבל מה שלא פחות מעניין, הוא שהמוזיאון הזה נמצא בתוך בונקר שחפר השליט טיטו בשנות ה-50 בתוך הר, כדי להגן במידת הצורך על ההנהגה שלו.

בפארק תוכלו לערוך טרקים באורכים שונים ואף למצוא פטל אדום (Raspberry) שאפשר לקטוף בר, לרכוב על אופניים, לשוט בקיאקים בנהר זרמניה (Zrmanja), שיש אומרים שהוא היפה הקרואטיה, ואפילו לגלוש בסנפלניג. אבל הפעילות הכי טובה להכרת הרכס הענק הזה, היא בטיול ג'יפים. לשם כך כדי לפגוש את מארין מארסוביץ' או ברונו, בנו, שהם הבעלים של מלון ריינה (Rajna), אבל בעיקר אנשי שטח שחיים את האזור ומכירים כל נקודה בו. לרשותם ג'יפי לנד רובר ישנים וטובים, שעמם הם יכולים לבנות לכם מסלול מרתק של יום שלם או יותר, שכולל נקודות תצפית מטריפות, שיט קיאק, ארוחת צוהריים בחווה בהרים ועוד (מחיר: 135 אירו לאדם, 67 אירו לילד עד גיל 12).

אבל מסתבר שאחת הפעילויות שהכי מבוקשות אצלם זה לצאת לסיבוב לוקיישנים בעקבות סדרת הספרים "ווינטו" (Winnetou) משנות ה-60, שכתב הסופר הגרמני קרל מאי וצברה אהדה רבה בכל אירופה, בעיקר בגרמניה. הספרים עוסקים באינדיאנים שאהבו את הטבע ולימדו איך להתייחס אליו בכבוד. ב-1960 צולם בפקלניצה סרט לפי הספר בהפקה יוגוסלבית-גרמנית, ועד היום גרמנים באים במיוחד לפארק כדי לראות איפה צולמו גיבוריהם, סטייל "משחקי הכס" (שגם חלקה צולם בקרואטיה - בדוברובניק).

ואם התחלנו בכדורסל, אז נסיים בכדורגל. בדרך מהפארק, מדרכי ה-4X4 חזרה לציביליזציה של הכבישים, פתאום ראיתי שלט עם השם "מודריצ'י". כששאלתי את ברונו המדריך אם זה קשור לשחקן הכדורגל הקרואטי הנודע לוקה מודריץ', הוא השיב שכן ואף הראה את בית סביו הנטוש שעל הכביש. מסתבר שכל הכפר נושא את שם המשפחה הזה.

קרואטיה לא נגמרת ועמוסת כל טוב. אז אולי במקום דוברובניק וספליט עמוסות התיירים, נסו עיר עם לא פחות הדר - נסו את זאדאר.

טיסות: ארקיע "טסה" לזאדאר בימים ראשון וחמישי. "טסה" כי לפעמים הטיסות מופעלות על ידי מטוס וצוות חכור של חברת DAT שכולל דייל/ת ישראליים. באמצע יולי המטוס היה לא לגמרי מלא, וזה יתרון.

מטבע: אירו כמובן, כי קרואטיה באיחוד האירופי, והמחירים התייקרו בה בשנים האחרונות. עדיין האוכל בה במסעדות לא כזה יקר (16 אירו למנה עיקרית) וגם הדלק זול.

מסעדה מומלצת: Labrax. מסעדה בעיר העתיקה, שמתמחה בדגים אבל מציעה יופי של גורמה אחר. ו-Botanist - מסעדה טבעונית על הטיילת של זאדאר, שמציעה אחלה מנות מגוונות ולא יקרות.

שופינג: המקום הכי טוב הוא קניון "סופר נובה", כ-10 דקות נסיעה מהעיר העתיקה. 140 חנויות, כולל זארה, H&M ומותגים שאתם פחות מכירים אבל טובים וזולים.

שווה ביקור: העיירה Nin במרחק חצי שעה מזאדאר - קטמה עם שרידי מקגש רומי וחוף צמוד, וגם האי Pag (יש אליו גשר), שידוע בתעשיית המלח והתחרה שלו.

הכתב היה אורח לשכת התיירות של זאדאר ו-GBD