הדבר הראשון שבו תבחינו כשתכנסו בשערי מלון שומאכר בחיפה הוא המבנה הטמפלרי העתיק שניצב במרכזו - ומשתלב כמעט באופן טבעי בעיצוב המודרני והנקי שנבנה מסביבו. חלונות הזכוכית החדשים כאילו הפכו לחלק בלתי נפרד משערי המתכת הכבדים, האבן המקומית והחלונות המעוגלים שמספרים סיפור של ימים אחרים, של תקופה אחרת - אבל גם של עכשיו.
יספיקו לכם רק כמה שניות סמוך לעמדת הקבלה של המלון כדי לזהות את האווירה יוצאת הדופן. הלובי של שומאכר הוא לא סתם נקודת קבלה, אלא הבטחה. פרטי האומנות שניצבים בכל פינה לצד הצבעים הנועזים הופכים את האווירה לאלגנטית ומוקפדת מצד אחד, אך גם חצופה מעט והיפסטרית מהצד השני.
המלון שנבנה בליבה של העיר חיפה הצליח להפתיע אותי. העיר עצמה - לקחה את זה צעד קדימה.
רגע, יש הפתעות
אוקי בסדר. אם שרדתם עד כאן - ולא איבדתי אתכם ב"עיצוב ההיפסטרי", אני יודע שלא הגעתם עד חיפה בשביל חוויה "אלגנטית ומוקדפת". אז אני מבטיח לכם שגם העיר הולכת להפתיע אתכם, כי יש לה עוד כל כך הרבה מה להציע. חיפה ככל הנראה לא תצליח לגרום לכם לתחושת FOMO באינסטגרם, את הפילטרים תשאירו בבית. אבל יש לה את כל מה שצריך כדי לגרום לכם לחזור אליה.
בלב המושבה הגרמנית, במרחק של הליכה קצרה מהנוף המרהיב של הגנים הבהאיים, מהשפע הקולינרי של המושבה - ומהרעש של חיי הלילה בעיר התחתית - ניצב המלון שמנסה לאתגר את כל מה שידעתם על העיר חיפה. יונה יהב, הכרמלית והטכניון מפנים מעט מקום לגרסה עדכנית, אלגנטית ורגועה יותר של העיר - כזו שמבינה סטייל, מעריכה שקט ולא ממהרת לשום מקום.
את הרחוב הסמוך גיליתי כשירדתי רק כדי לחפש משהו מתוק, ותוך דקות ספורות מצאתי את עצמי בליבו של אחד הרחובות היפים שראיתי. מאוחר יותר התברר לי שזו המושבה הגרמנית, שקיבלתי עליה כל כך הרבה המלצות - ועדיין הצליחה להפתיע אותי. האווירה היא קצת אווירה של חג גם ביום חול. הקצב של האנשים, המסעדות, הגלריות מסביב, ובעיקר - הקולינריה המקומית והאותנטית שלגמרי בועטת בעכוזן של כמה סצינות תל אביביות מוכרות.
דרינק תל אביבי זה לא דרינק חיפאי
"אתה חייב לחזור לפני השקיעה", אמרו לי סילבי וטל, פקידות הקבלה הנחמדות - דקה לפני שיצאתי. "יש לנו פה רופ-טופ מהמם עם נוף לגנים הבהאיים ולנמל חיפה". חייכתי בנימוס. זו הרי קלישאה. בתל אביב כל בניין שני מתהדר ב"רופ-טופ" עם "אפרול-שפריץ" ועיצוב מוגזם - עד שזה כבר הפסיק לרגש. אבל כמובן שחזרתי. אני לא טיפוס שמתווכח עם פקידות קבלה, במיוחד לא כאלה עם קול סמכותי שמזכיר לי את המורה סנדרה מכיתה ט'.
חזרתי לפני השקיעה. ספקן בן ספקן, עליתי למעלה רק כדי להבין שצדקתי. זו אכן קלישאה. אבל מהסוג הטוב. עמדתי שם עם כוס יין (אדום) ביד, רוח קלה בפנים ונוף באמת באמת יוצא דופן. הגנים נפרשים כמו שטיח זהב מצד אחד ומן הצד השני מבצבצים אורות ראשונים של נמל חיפה. בחיי, אני מאוד אוהב לדבר, שם הצלחתי לשתוק לכמה דקות וליהנות מהרגע.
משם, המשכתי לעוד דרינק קטן בעיר תחתית. בואו, דרינק תל אביבי זה לא דרינק חיפאי. חיי הלילה של חיפה לא משתווים באמת לאלו של תל אביב - אין פה עשרות מועדונים - וגם בברים תזהו אווירה אחרת. אבל אולי בגלל זה הם עובדים כל כך טוב. בעיר התחתית של חיפה יש קצב אחר: משהו יותר אינטימי, ופחות מתאמץ. אין סיבה "לקרוע את העיר" - אתה יוצא כדי לפגוש אנשים ולשמוע מוזיקה טובה. תתפלאו, יש בזה משהו מרענן.
יש מקומות שפשוט לא מנסים להרשים - וזה בדיוק הקסם שלהם. גם העיר חיפה וגם מלון שומאכר שומרים על פרופיל נמוך - אבל כשנותנים להם צ'אנס, מגלים עומק ואופי שקשה להתעלם מהם. לא ציפיתי להתאהב, וזה קרה. אני בטוח חוזר.
קצת פרטים
המבנה הטמפלרי שבו שוכן המלון עבר שימור ושדרוג, וכיום הוא בית ל-40 חדרים וסוויטות בעיצוב עכשווי, מינימליסטי ומדויק. יש להם גינה קסומה, חדר טיפולים מפנק וכאמור שני רופטופים - עם נוף מרהיב לגנים הבהאים מצד אחד ולנמל חיפה מצד שני.
שומאכר הוא מלון למבוגרים בלבד, מה שהופך אותו למקום אינטימי, רגוע ומושלם לחופשה זוגית או לריטריט עסקי קטן. טווח המחירים נע בין 750 ל-1,500 ש"ח ללילה, תלוי בסוג החדר וביום בשבוע, ושמענו שמי שמגיע עם שוברי אירוח של מילואימניקים, יתקבל בברכה. אז אם אתם מחפשים קצת חו"ל בלי הדרכון, שומאכר לגמרי עושה את העבודה.
הכותב היה אורח של מלון שומאכר