מדענים פתרו את התעלומה בת ה-200 שנה של "השמש הכחולה"

התפרצויות געשיות בהר אטנה שבסיציליה עוררו בחודש שעבר דאגה בקרב תיירים ותושבים, אך הן גם מזכירות לנו עובדה חשובה: כדור הארץ הוא כוכב לכת חי, רועש וסוער מבחינה גיאולוגית. הרי געש ליוו את ההיסטוריה האנושית מאז ומתמיד - חלקם עיצבו נופים ותרבויות, אחרים השמידו ערים שלמות, כמו ההתפרצות המפורסמת של הר וזוב שכיסתה את פומפיי באפר לוהט.

היסטוריונים התבססו לאורך השנים על עדויות כתובות וחפירות ארכיאולוגיות כדי להבין את ההשפעות של אירועים כאלה על הציוויליזציות השונות. אבל בזכות טכנולוגיות חדשות, אפשר היום לשחזר אפילו התפרצויות מהמאה ה־19 ולגלות כיצד הן השפיעו על מזג האוויר, על החקלאות, ואפילו על צבע השמש.

כשהשמש הפכה לכחולה

באביב-קיץ של שנת 1831 התרחשה באוקיינוס השקט התפרצות געשית אדירה, שגרמה להתקררות גלובלית של כמעט מעלה אחת, פגעה בגידולים חקלאיים ברחבי העולם, והובילה לרעב נרחב. דיווחים מהתקופה תיעדו מזג אוויר חורפי וחריג בעיצומו של הקיץ ובמקרים קיצוניים, השמש עצמה נצפתה בצבעים לא שגרתיים, כולל גוונים כחולים וירקרקים.

עד לאחרונה, אף אחד לא ידע בדיוק מהו הר הגעש שעמד מאחורי האירוע הדרמטי הזה. אך כעת, בזכות מחקר חדש של אוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד, יש לראשונה תשובה ברורה.

החוקרים הצליחו לזהות את האחראי: הר הגעש זאווריצקי, באי הרוסי סימושיר שבאיים הקוריליים. הם ניתחו דגימות מקרחונים קוטביים - ליבות קרח עמוקות המכילות שכבות של אפר וולקני זעיר שהצטבר לאורך השנים. כששילבו את הנתונים עם דגימות מהאזור הסמוך להר הגעש, גילו התאמה כימית מושלמת.

"הרגע שבו ראינו את שני סוגי האפר זהים לחלוטין היה רגע אמיתי של 'אאוריקה'," סיפר החוקר ד"ר ויל האצ'ינסון. "ניתחנו את הכימיה של הקרח ברזולוציה גבוהה מאוד, שאיפשרה לנו לזהות את עיתוי ההתפרצות, לאשר את עוצמתה, ולחלץ רסיסי אפר בגודל של עשירית שערה אנושית".

עוד בנושא
מדענים הורידו חולדי שק להר געש ליום אחד. אחרי 40 שנה - התוצאה מדהימה

חוקרים מצאו: הר הגעש הזה פולט זהב בשווי 6 אלף דולר מדי יום

האי סימושיר אינו סתם עוד נקודה על המפה. מדובר באי בלתי מיושב, שהיה בעבר בסיס סובייטי סודי לצוללות גרעיניות. הוא שוכן על "טבעת האש", רצועה של הרי געש פעילים המקיפה את האוקיינוס השקט. מאז מלחמת העולם השנייה מתנהל ויכוח מתמשך בין יפן לרוסיה על הבעלות על האיים הקוריליים, והמתיחות הזו מקשה על קיום מחקרים גיאולוגיים סדירים באזור.

למרות האתגרים, הצליחו החוקרים לחבר בין הנתונים מהקרחונים לאפר שנפלט בהתפרצות של זאווריצקי ולסגור מעגל סביב תעלומה בת כמעט 200 שנה.

המקרה של זאווריצקי הוא לא יוצא הדופן היחיד. התפרצות הר טמבורה ב־1815 הובילה ל"שנה בלי קיץ", והתפרצות הר פינטובו ב־1991 גרמה להתקררות עולמית דומה. מדענים מזהירים שהתפרצות בסדר גודל כזה עלולה להתרחש שוב ויש להתכונן אליה מראש.

"לימוד ההתפרצויות הגדולות מהעבר חשוב לא רק להבנת ההיסטוריה של האקלים", מסביר האצ'ינסון, "אלא גם כדי להיערך כראוי למקרה שהיסטוריה כזו תחזור על עצמה".