בלב יער הגשם רחב הידיים של ברזיל, חי אדם לגמרי לבד - מבלי שיצר קשר או בא במגע עם אדם אחר במשך 26 שנים. בן השבט, שנודע גם בתארים "אחרון שבטו" או "איש הבורות", נאלץ להסתדר בכוחות עצמו לאחר שהפך לניצול היחיד מטבח אכזרי שמחק את שבטו. על אף הבדידות, הצייד הילידי הסתגל לנסיבות חייו הייחודיות - וצד, יצר כלים ואף בנה לעצמו בית מעצי דקל בלב האמזונס.
לא ידוע מה שמו של איש המסתורי והוא לא דיבר בשפה שאדם אחר יכול להבין. לא היה לו - פשוטו כמשמעו - על מי לסמוך במשך רוב חייו. כדי לשרוד בעומק היער הטרופי הגדול בעולם, הוא נהג לחפור בורות עמוקים ולכסות אותם במקלות, עלים ואבנים - חלקם לשם לכידת חיות, אחרים לשם מקלט. הוא הדף כל ניסיון למגע עם בני אנוש, אך הרשויות הברזילאיות עקבו אחריו מרחוק והניחו עבורו ציוד ומזון.
העולם נודע לראשונה לקיומו בשנת 1996, כאשר הרשויות הברזילאיות הבחינו בסימנים לכך שאדם חי לבדו בטריטוריית הילידים המרוחקת טנארו במדינת רונדוניה. הוא נתפס מעט מאוד פעמים במצלמות, אז ראו כמה רזה, שרירי וזריז הוא, כשהוא מסייר ביערות כשעל גבו חץ וקשת עשויים במבוק. הוא נתפס במצלמה ב-1998 כורת עץ בגרזן פרימיטיבי, מביט לרגע ישירות לעדשת המצלמה - ואז נעלם אל תוך הצמחייה.
הוא חי בבורות שחפר באדמה. אלו שלא שימשו אותו כמלכודות לציד, שימשו ככל הנראה למטרות טקסיות או רוחניות. תמונות נדירות חושפות את עומקם האפל של הבורות, מוקפים במקלות, אבנים ועלים. חלקם אף כוסו בקוצים חדים - תזכורת מצמררת לאינסטינקטים שלו. הוא צד חזירי בר, קופים וציפורים באמצעות חצים, אסף פירות, דבש וזרעים - וגר בבקתה מוקפת מטעים קטנים של תירס ופפאיה.
סיפורו קורע הלב נחשף לעולם לאחר שממשלת ברזיל הצליחה לתעד אותו בסתר בשנת 2018. אז הוא תועד ככל הנראה בפעם האחרונה, כשגופו העירום למחצה נע מול המצלמה הנסתרת כשהוא חובט בגזע עץ עם גרזן מעשה ידיו. הוא מעיף מבט קצר למצלמה - ושוב נעלם.
לאחר שנים של התחמקות מהציוויליזציה ומהמוות, גופתו נמצאה באוגוסט 2022 שכובה בערסל, מחוץ לבקתה קטנה שגגה קלוע מענפי דקל. סופו הטרגי משמש תזכורת לחוסן האנושות, לאינסטינקטים ההישרדותיים ולמורשת התרבותית של שבטו, שאבדה כעת לנצח.
ההערכה היא ששבטו, שמנה בעבר כשישה אנשים בלבד, נמחק על ידי מגדלי בקר בלתי חוקיים מתישהו בשנות ה-80 וה-90, כאשר האמזונס הפך לשדה קרב של השתלטות על אדמות, שחיתות ואלימות. בני שבטו נרדפו כמו חיות ונרצחו כדי לפנות קרקע לחקלאות. הוא היחיד שניצל.
עוד בנושא:
תיעוד נדיר ממעבה הג'ונגל: כשנער משבט מבודד פוגש את העולם המודרני
שבט נידח באמזונס נכחד - אבל חזר לחיים בזכות אישה אחת
סוכנות הילידים של ברזיל, FUNAI, שמרה על מרחק ממנו והכירה ברצונו להתבודד. בשנת 1998 ייעדה עבורו 8,000 הקטאר של יער מוגן, שנחסם לכניסת זרים. כבר בשנות ה-90 הוקמה עבורו שמורה מיוחדת בשם טנארו, שנשמרה בקפדנות. עובדי הסוכנות נהגו להניח עבורו כלי עבודה מסורתיים כמו מצ'טות וגרזנים, אך הקפידו לא להיחשף בפניו. כל ניסיון ליצור עמו קשר נכשל. הוא נמלט, גם כשניסו להניח עבורו מזון או מתנות. באחת הפעמים ירה חץ ישירות לעבר פקח וניקב לו את הריאה. לאחר התקרית הקשה, הרשויות קיבלו החלטה ברורה: להשאיר לו את זכות הבחירה - לחיות את חייו בבדידות, כפי שרצה.
אלטאיר אלגאייר, רכז של FUNAI, אמר: "האיש הזה - שאיננו יודעים עליו דבר - איבד הכל: את עמו, את משפחתו, את תרבותו. בכל זאת, הוא הוכיח שבדידות אינה בהכרח הסוף. גם לבד, בלב הג'ונגל, אפשר להתקיים ולהתנגד להיטמעות בציוויליזציה".
רבים מאמינים שההוא לא פחד מאנשים, אלא פשוט סירב לקחת חלק בעולם שגזל ממנו הכול. מאחר שלא נמצאו סימני מאבק או עקבות, מותו הוגדר כמוות טבעי שאירע ימים ספורים לפני שנמצאה גופתו. לצידה הונח קישוט נוצות קטן - כאילו הכין עצמו למות בכבוד.
ארגון Survival International, הפועל למען זכויות ילידים, כינה אותו "קורבן של רצח עם שהעולם שכח מקיומו". לדברי הארגון, סיפור חייו הוא "סמל לאכזריות בלתי נסבלת - אך גם להישרדות אנושית שאין לה שיעור". המורשת שהותיר אחריו האיש מהדהדת עד היום כתמרור אזהרה: כך נראית האנושות כאשר תאוות בצע מכלה את ההיסטוריה.