תגלית ארכיאולוגית חדשה בסודאן הורסת לנו כמעט את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על פירמידות. התברר שהן לא היו רק למלכים ועשירים, רובן לא נמצאות בכלל במצרים, והן ממש לא נראות כמו מה שרוב האנשים מכירים.
נתחיל מההפתעה הראשונה: מי שחושב שמצרים היא מדינת הפירמידות, טועה. למעשה, בסודאן השכנה יש יותר פירמידות מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. למעלה מ-223 פירמידות נמצאות בסודאן לעומת כ-110 "בלבד" במצרים. ברגע שנוחתים באתרים כמו אל קורו, נורי, ג'בל ברקל ומרואה, מבינים שסודאן היא למעשה מדינת הפירמידות האמיתית.
הפירמידות הסודאניות שונות לחלוטין מקרובותיהן המפורסמות במצרים. במקום הבסיס הרחב והמדרון הנמוך של פירמידות גיזה, הפירמידות בסודאן הן צרות וחדות, בנויות על בסיס צר של לא יותר משמונה מטרים ונוסקות לשמיים בזווית תלולה של כ-70 מעלות. המראה שלהן מזכיר פחות את הפירמידות הקלאסיות ויותר מגדלים מחודדים העומדים באמצע המדבר.
הן גם נראות אחרת לגמרי
לרוב הפירמידות הנוביות מוצמד גם מבנה טקסי, אולי מזבח ששימש להקרבת קורבנות - פרט נוסף שנשאב מהמסורת המצרית אך קיבל כאן צורה ייחודית. הן נבנו על ידי תושבי נוביה העתיקה שהושפעה מאוד מהתרבות המצרית, בעיקר בתקופת השושלת ה-25 בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, שבה המלכים הנוביים שלטו במצרים. נוביה, אזור בדרום מצרים וצפון סודאן, פיתחה תרבות ייחודית שהושפעה ממצרים אך שמרה על מאפיינים מקומיים.
רוב הפירמידות נבנו בתקופת ממלכת מרואה המאוחרת (בין 300 לפני הספירה ל-300 לספירה), כשהתרבות הנובית אימצה את הסמל המצרי והפכה אותו למשהו משלה. הן עשויות בעיקר מאבני חול ולבני בוץ מיובשות, לא מאבני גיר ענקיות כמו אלו שבמצרים.
ועכשיו התגלית המפתיעה ביותר
אבל הפתעה חדשה וגדולה עוד יותר מחכה לנו באתר טומבוס שבצפון סודאן. שם גילו החוקרים משהו שמערער על ההנחה הבסיסית ביותר שלנו על פירמידות: שהן היו מיועדות אך ורק לאליטה.
פרופ' שרה שריידר מאוניברסיטת ליידן בהולנד ועמיתיה חפרו שם למעלה מעשור, ובמחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Anthropological Archaeology, הם מדווחים על ממצא מפתיע: גם אנשים מהמעמד הנמוך, כלומר פועלים, משרתים ואולי אפילו פקידים זוטרים, נקברו בפירמידות.
טומבוס היה כפר עתיק שפרח לפני כ-3,500 שנה בשטח שהיה אז תחת שליטה מצרית. בתקופה הזו, המצרים עצמם כבר לא נהגו לקבור את האליטה בפירמידות ועברו לקברים חצובים בסלע, כמו אלו שבעמק המלכים המפורסם. אך בפריפריה של האימפריה, כמו נוביה (סודאן של היום), הפירמידות המשיכו להיות סמל סטטוס.
במהלך החפירות גילו החוקרים לפחות חמש פירמידות קטנות עשויות מלבני בוץ. לצד כלי חרס נמצאו גם שלדים - וכאן מתחיל הסיפור להסתבך.
במקום להתמקד במבנה הקבר, החוקרים בחנו את העצמות עצמן. הם התבוננו בקפידה בסימנים על העצם במקומות שבהם חוברו שרירים, גידים ורצועות - דרך מדעית לזהות כמה עבודה פיזית עשה אדם במהלך חייו.
התוצאות היו מפתיעות לחלוטין: הממצאים גילו שתי קבוצות מובחנות של קבורים. חלק מהשלדים היו שייכים לאנשים שחיו חיי נוחות יחסית, עם מעט מאוד מאמץ פיזי. אחרים, לעומתם, נשאו על גופם סימני שחיקה ברורים - עדות לחיים של עבודה פיזית קשה ומתמשכת.
"בהתחלה לא ממש הבנו מה המשמעות של הנתונים", מודה שריידר. "אני חושבת שהנחנו יותר מדי זמן שפירמידות היו רק לעשירים. אבל כשמתבוננים בעצמות, הסיפור אחר לגמרי".
עוד סודות של הפירמידות
חוקרים גילו עיר ענקית מתחת לפירמידות בגיזה - אך לא כולם משוכנעים
תגלית מסתורית: הפירמידות במצרים היו תחנות כוח עם טכנולוגיה מתקדמת?
אז מה בעצם קרה כאן?
לפי החוקרים, ההסבר הסביר ביותר הוא שבני האליטה החליטו לקבור איתם לא רק בני משפחה קרובים, אלא גם משרתים, עובדים ופקידים - כנראה מתוך אמונה שאלה ימשיכו לשרת אותם גם בעולם הבא. אם ההשערה הזו נכונה, מבני הקבורה המרשימים הללו שימשו לא רק להפגנת עושר, אלא גם לשימור ההיררכיה החברתית עד לנצח.
כמובן, לא כל החוקרים מסכימים עם הפרשנות הזו. החוקר המומחה לענייני מצרים העתיקה פרופ' איידן דודסון העלה השערה אחרת: ייתכן שהשלדים הפעילים יותר שייכים לבני מעמד גבוה שנהגו לשמור על כושר - מעין גרסה קדומה של "נובורישים'" עם משקולות.
אבל שריידר סקפטית: "באתרים רבים במצרים העתיקה מצאנו הבדלים ברורים בין דפוסי החיים של האליטה לבין אלה של פשוטי העם. לא סביר שרק בעיירת גבול כמו טומבוס היו אצילים שעסקו בעבודת כפיים או עשו יותר כושר".
מה לגבי תיאוריות קודרות יותר? האם יתכן שמדובר בקורבנות אדם שהוקרבו ונקברו עם אדוניהם? גם כאן שוללת שריידר את האפשרות. אמנם יש תיעוד להקרבת בני אדם באזור כ-500 שנה קודם לכן, אך לטענתה אין ראיות לתופעה כזו בתקופה שבה טומבוס הייתה תחת שליטה מצרית.
"הממצאים שלנו מצביעים על כך שקברי פירמידות, שבעבר חשבו שהם מקום המנוחה האחרון של האליטה הגבוהה ביותר, אולי כללו גם עובדים במעמד נמוך", כותבים החוקרים במחקר.
החוקרים עצמם מודים שעוד הרבה שאלות נותרו ללא מענה. האם מדובר בשינוי חברתי רחב? באידיאולוגיה דתית חדשה? או פשוט בהתפתחות מקומית ייחודית לנוביה? "בעזרת המשך חפירות, תיארוך וניתוחים ביולוגיים, נוכל לשנות לגמרי את מה שחשבנו שידענו על חיי היום־יום של האנשים מהעבר", הם כותבים.
אבל דבר אחד כבר ברור: הפירמידות של סודאן לא רק קטנות יותר - הן גם הרבה פחות אליטיסטיות. הם לא רק משנות את הבנתנו את העבר, אלא גם מזכירות לנו כמה עוד סודות טמונים בחולות המדבר.