בעוד שרובנו לא מאמינים שהגיהנום הוא מקום פיזי אמיתי, ישנם מדענים הטוענים שיש חמישה מקומות ברחבי כדור הארץ שהם הדבר הכי קרוב לשער המשמש כניסה לעולם הבא. לאורך ההיסטוריה רבים טענו שמצאו דרכים סודיות לעולם המתים דרך פתחים בכדור הארץ, אך רק כעת חוקרים מאשרים שיש אמת מדעית כלשהי שמגבה חלק מהתיאוריות.
מהמקום המסויט שהיווה השראה לתיאור הגיהנום כפי שאנו מדמיינים אותו ועד למערה שהורגת באופן מסתורי כל מי שנכנס אליה, הדיילי מייל פרסם את חמשת המקומות שיקחו אתכם הכי קרוב לגיהנום.
גיא בן הינום, ישראל
גֵּיא בֶן הִנֹּם (או בקיצור גֵּיא הִנֹּם), הוא שמו של גיא בירושלים שמוזכר במקרא וכיום מזוהה כעמק שנמצא מדרום לעיר העתיקה ועיר דוד - ומקיף את הר ציון. בקצה האחד הוא מתחבר לנחל קדרון ובשני למתחם ממילא. גיא הנם הוא אחד הנקיקים העמוקים בעולם ושמו לא סתם דומה ל"גיהנום": על פי האמונה בני ישראל הקדומים נהגו להקריב שם את ילדיהם לאל הבעל. מסיבה זו המקום קולל בידי אלוהים ונעשה בלתי ראוי לפולחן. פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה שבנבאו על חורבן בית המקדש הראשון, ניבא כי למקום יקראו גיא ההריגה.
בימי קדם, האמינו שהעונש הגרוע ביותר שאדם יכול לקבל הוא מניעת קבורה הגונה וכי חוטאים צפויים להיזרק לגיא הנם ולא לקבל קבורה נאותה. בארט ארמן, חוקר הברית החדשה מאוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'פל היל, כתב ב-Times: "בעולם העתיק (בין אם יווני, רומי או יהודי), העונש הגרוע ביותר שאדם יכול היה לקבל לאחר מותו זה לשלול את קבורתו. ישו פיתח את ההשקפה הזו לתרחיש בו גופות של אלה שהודרו מהממלכה יושלכו ללא טקס למגרש המחולל ביותר על פני כדור הארץ". כשהתנ"ך תורגם לשפות אחרות, המילה "גיא הנם" הוחלפה בהדרגה במילה האנגלית "גיהנום". משמעות הדבר היא שלפי הנצרות, גיא הנם היא ממש גיהנום על פני כדור הארץ.
גיא בין הינום עשוי להיות גם מקורה של "אש הגיהינום". לפי מספר דיווחים, המקום שימש את תושבי ירושלים כאתר הטמנת פסולת, שם כל הזמן שרפו אשפה. מספרי חוקרי מקרא מאמינים שזה יכול היה להוות השראה לרעיון שחוטאים יושלכו למקום של אש נצחית. עם זאת, בעוד שבצפון העיר נמצאה מזבלה מהתקופה הרומית, אין שום ראיות ארכיאולוגיות לכך שגיא בין הנום שימש אי פעם כאתר לשריפת פסולת.
ביולי 2023 נפתח לציבור הגשר שמחבר בין גיא בן הינום להר ציון ונמתח לאורך של 202 מטרים. גשר גיא בן הינום, הגשר התלוי הארוך בישראל, זכה גם בפרס יוקרתי מטעם איגוד מהנדסי הערים.
מערת הייסורים של פטריק הקדוש, אירלנד
נקודה שקטה על אי אירי נידח נחשבה על ידי אנשי ימי הביניים המוקדמים לקצה העולם. כור המצרף (או מערת הייסורים) של פטריק הקדוש, שבאי סטיישן שבצפון-מערב אירלנד, נחשב לאתר של "כור המצרף" - כשעל פי האמונה הנוצאית זהו מקום או מצב בו מתבצע מירוק נשמתו של מי שלא חטא חטאי מוות. אנשים נהגו לומר שיש שם מערה קטנה שבה המבקרים חווים חזיונות שמימיים. הסיפורים הזינו את הרעיון שהחוטאים יחוו סבל לזמן קצר לפני שיגיעו לישועה.
היסטוריון מהמאה ה-12, ג'רלד אוף ווילס, כתב: "חלק זה של האי מכיל תשעה בורות - ואם מישהו יעז לבלות את הלילה באחד מהם, הוא ייתפס מיד על ידי הרוחות הממאירות". המערה המפחידה מולאה כעת והוחלפה בקפלה בשנת 1790. המנזר הניצב שם כעת הוא אחד מאתרי העלייה לרגל הפופולריים ביותר באירופה, כאשר אנשים באים לראות היכן נכתבו התיאורים הראשונים של מערת הייסורים.
עוד עשרה פתחים נסתרים בעולם ש"מובילים לגיהנום" >>
לפי המסופר היתה במקום מערה בגודל צנוע שבה נהגו לשאוף עשן כדי לאפשר התעוררות רוחנית. הסיפור היה בעל תפקיד מכריע בשינוי התפיסה במערב אירופה לגבי כור המצרף, והפך אותו מרעיון מופשט למקום פיזי ממשי.
הר הגעש הקלה, איסלנד
הפסגה המושלגת של הר געש זה מתנשאת לגובה 1,491 מטרים בצורה "מבשרת רעות" מעל איסלנד. המוניטין הדמוני של הר הקלה החל בשנת 1104, כאשר הר הגעש התפרץ לאחר מאות שנים של תרדמת. הפיצוץ הקטסטרופלי השליך סלעים ואפר על פני 21,000 מיילים רבועים - יותר ממחצית משטח אירלנד. באותה תקופה תיארו את האירוע כ"לבה, אפר לוהט וגזים רעילים" שנראו ממרחקים. עוד דיווחו אז על "פצצות לבה במשקל של עד 12 טון שירדו מהשמים". הידיעה על ההתפרצות ועוצמתה המפחידה התפשטה במהירות והקלה זכתה לכינוי "ארובת הגיהנום".
ההר הינו מהרי הגעש הפעילים ביותר באלפי השנים האחרונות, כאשר יותר מ־20 התפרצויות געשיות תועדו בו החל משנת 874, האחרונה שבהם בשנת 2000 - אז הוא ריסס במשף שבוע אפר וקיטור לגובה 15 ק"מ לאוויר.
לאחר התפרצות הר הגעש בשנת 1104, סיפורים, שככל הנראה הופצו במכוון ברחבי אירופה על ידי נזירים ציסטרציאנים, סיפרו שהקלה הוא השער לגיהינום. הנזיר הציסטרציאני הרברט מקלרוו כתב בספרו "על הניסים" (מבלי להזכיר את הקלה): "הקדרה הלוהטת המפורסמת של סיציליה, שאנשים מכנים אותה הארובה של הגיהינום... קדרה זו נחשבת לכבשן קטן בהשוואה לתופת העצומה הזו."
ב-Flatey Book Annal תועד שבמהלך ההתפרצות של 1341, אנשים ראו ציפורים גדולות וקטנות עפות באש ההר, והן נחשבו לנשמות. במאה ה-16 קספר פויצר כתב שאת שערי הגיהינום ניתן למצוא "בתהום האינסופית של הר הקלה". האמונה שהקלה היה השער לגיהינום נמשכה עד המאה ה-19 וקיימת עד היום אגדה מקומית לפיה מכשפות מתאספות על הר הקלה בחג הפסחא.
אקטון טוניצ'יל מוקנל (מערת הקבר הקריסטלי), בליז
בגן הלאומי הר טאפיר שבבליז יש מערה מצמררת המשתרעת לעומק של חמישה קילומטרים מתחת לכדור הארץ והייתה מלאה בשרידי אדם. מערת אקטון טוניצ'יל מוקנל (שזה בתרגום חופשי מערת קבר הבדולח או מערת הקבר הקריסטלי) התגלתה לראשונה בשנת 1989 וארכיאולוגים מצאו שם שרידים של גופות, גם של ילדים בני 4 ואף שלד כמעט שלם בן 1,000 שנה. חוקרים מאמינים שהמערה שימשה לתפילה ולהקרבת קורבנות אדם. עוד מאמינים כי היא נתפסה בידי בני המאיה כשער כניסה לעולם המתים - ביתם של אלי המוות. גם סופר כי המערות היו מלאות בדם ושורצות בעקרבים ושאר חרקים.
על פי האמונה של המאיה שיבלבה (Xibalba) היא שמו של העולם התחתון של המוות והריקבון. היא מתוארת כאולם מתחת לפני האדמה אשר נשלט על ידי 12 אלי המאיה. שיבלבה ידועה כמקום מלא מבחנים ומלכודות, כשכבר בשביל המוביל אליה קיימים מכשולים. בשיבלבה מצויים לפחות שישה בתים מלאי מלכודות כמו הבית האפל, הבית הקפוא, בית שמלא יגוארים, בית שמלא סכינים ועוד. מספר חוקרים מאמינים שבני המאיה החשיבו את המערה ככניסה לשיבלבה.
לפי הסידור של הגופות החוקרים מאמינים שזה המוקום שבו נערכו טקסי רצח שנועדו לשחזר את מיתוס הבראיה שנקרא פופול וו ושהקורבנות שלהם נועדו לפייס את אדוני לשיבלבה שנחשבו לאחראים על הבצורות שתקפו את המאיה במאה העשירית.
שער פלוטו, הייראפוליס שבטורקיה
הפּלוּטוֹנִיוֹן בהייראפּוֹליס, המכונה גם "שער פלוטו", שער האדס או "השער לגיהנום", התגלה בשנת 1965 על ידי ארכאולוגים איטלקים, כשעל פי המסורת הרומית העתיקה - המערה באתר משמשת ככניסה לגיהנום. מדוע? כי כל מי שהעז לעבור דרך פתח המערה מצא שם את מותו.
העיר הרומית העתיקה היראפוליס נבנתה בין 14 ל-37 לפני הספירה ותמצאו שם מעבר סודי שלכאורה מוביל אנשים ישירות לעולם התחתון. היוונים והרומאים הקדומים האמינו שמערת האבן המסתורית מתחת למקדש הייראפוליס מהווה שער כניסה לגיהנום, שם ממתין להם האדס, אל השאול, העושר ומעמקי האדמה. הפילוסוף הקדום סטרבו כתב על "ה לשער גיהנום" שכשבעלי חיים עוברים דרכם הם מוצאים את מותם, בעוד כמרים יכלו לעבור שם ללא פגע. סטרבו אמר: "החלל מלא באדים מעוננים וכהים, כל כך צפופים עד שבקושי ניתן להבחין בתחתיתו. חיות שנכנסות מתות מיידית".
המיתוס היווני העתיק לפיו "הנשימה של האדס" תהרוג את כל מי שעובר דרך "השער לגיהנום" קיבל הסבר מדעי המציג בדיוק מדוע בעלי חיים שעוברים דרכו נמצאים מתים. בשנת 2018, צוות חוקרים בראשותו של פרופ' הרדי פאנז, גאולוג מאוניברסיטת דיסבורג-אסן הגרמנית אשר מתמחה בפעילויות וולקניות, ביצעו סדרה של בדיקות, בעיקר בדיקה של רמות הפחמן הדו-חמצני במקום. הפרופסור הגיע למסקנה כי התופעה מתחוללת בעקבות פעילות ערה מתחת לקרקע המערה ושסדק עמוק מביא לפליטת כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני שנאגר בשטח המערה. החיות שנכנסו למערה מתו מענני הפחמן הדו-חמצני ומאחר שהכוהנים היו גבוהים מספיק, הם לא נחשפט לענני ה-CO2 וחלפו שם ללא פגע.