קשה לתאר במילים את הפער שבין הכניסה הבהולה לממ"ד בדיוטי פרי של נתב"ג, כשברקע אזעקה בגלל ירי טילים, לפסטורליות המנומנמת שבדרכים הצדדיות בגיאורגיה, אליה הגענו כעבור פחות משלוש שעות בתחילת חודש נובמבר.
מלכתחילה, החלטנו לוותר על עיר גדולה ולהתמקד בטבע הפתוח. "סוף שבוע של אוויר ופחמימות", קראנו לזה. אחרי טיסת ערב לטביליסי ולינה במלון הקרוב ביותר לטרמינל - קמנו מוקדם, אספנו את הרכב ויצאנו צפונה על הדרך הצבאית הגיאורגית, החוצה את הרי הקווקז ומחברת את טביליסי לוולדיקווקז.
מזג אויר קר ובהיר עד כדי בוהק ליווה אותנו לאורך כל היום, בעודנו מצפינים ומתפעלים מהכפרים העתיקים והכביש המתפתל לצד הנהר עד מצודת אנאנורי (ANANURI) הפוטוגנית. עצי תפוח ואפרסמון הכורעים תחת עומס הפרי, מקשטים את צדי הדרך, לצד בתים נמוכים ודוכני פירות ודבש. הנהיגה מאתגרת, לא רק בגלל תוואי הכביש, אלא בעיקר בגלל אופיו הקופצני וחסר הסבלנות של הנהג הגיאורגי הממוצע, שלא מהסס לעקוף בלי שדה ראייה ומתעלם מקו הפרדה רצוף. כשהחלטנו לגוון את אופי הנסיעה ולצאת לדרכים צדדיות, נתקלנו במחזות שלא רואים כל יום - להקת חזירים המטיילת בנחת בשדה, עדר כבשים שחוסם את השביל וטקס מבעית ומהפנט בו זמנית של ביתור פרה שנקשרה ברגליה לענף עץ אלון. לא לבעלי קיבה רגישה.
לחמם את הלב והבטן עם חצ'פורי טרי
הכביש המתפתל מוביל אותנו עד גודאורי (GUDAURI), עיירת סקי מנומנמת, שממנה אנחנו חוזים לראשונה בפסגת הר הקזבק האימתני שגובהו למעלה מ-5,000 מטר מעל פני הים. הסלע העצום הזה ימשיך ללוות אותנו בימים הקרובים. מצפון לגודאורי עצרנו באנדרטת הידידות גיאורגיה-רוסיה, מבנה קשתות מעוגל המשובץ באריחים צבעוניים שהוקם בנקודת תצפית יפהפייה המשקיפה אל הנוף הדרמטי. אחרי שחיממנו את הלב והבטן עם חצ'פורי טרי, המשכנו צפונה, ובעוד הטמפרטורות יורדות למספר חד ספרתי נמוך, שילבנו בטויוטה 4 על 4 ומצב שלג/בוץ, וטיפסנו בנשימה עצורה עד כנסיית השילוש הקדוש גרגטי טריניטי (GERGETI TRINITY).
לקראת ערב התמקמנו במלון מפנק בעיירה סטפנסטמינדה (STEPANTSMINDA), המרוחקת כ-10 ק"מ מהגבול הרוסי. המלון התגלה כפנינה אמיתית, בעל קו עיצובי מיוחד המשלב עץ גושני ואלמנטים של וינטג'. החלטה מוקדמת שהוכיחה את עצמה במהרה, היתה להזמין חדר עם Mountains view, ולקבל ממש במרחק הושט-היד-וגע-בם את הפסגות המושלגות בכל עונות השנה. הקור העז לא הרתיע אותנו לצאת לצלם אותן, בעיקר את פסגת הר הקזבק העוצמתי, שהעין לא שבעה ממנו.
"מפל" ו"חינקאלי", בסדר הזה
בבוקר שלמחרת החלטנו לשכור את שירותיו של נהג מקומי שלקח אותנו אל מעמקי ואדי סנו (SNO) והכפר ג'ותה (JUTA). הכביש שהפך עד מהרה מאספלט לדרך כורכר, ובהמשך לשביל עזים בעל שיפוע מגביר-דופק - הצדיק את ההחלטה לוותר על הנהיגה העצמית. ליד גן פסלי אבן של דיוקנאות עצומים נתקלנו בעדר כבשים פוטוגני במיוחד באור הזהב האחורי שהציף עם בוקר את העמק. העדר הובל על ידי בחור מקומי וזוגתו, פיליפינית במקור, ששמחו להצטלם ולהחליף פרטים. כשהגענו לג'ותה, ירדנו מהרכב וטיפסנו בשיפוע מאתגר לגבעות המושלגות שממזרח, נהנים מהאוויר הצלול ומקולות פכפוך המים בפלגים הקטנים. ממש הרגשנו איך הפסטורליות נכנסת לנו לנשמה הצמאה. חזרנו לכפר וכשגיאורגי הנהג המקצוען שאל מה עוד נרצה לראות - השבנו "מפל" ו"חינקאלי", בסדר הזה.
כעבור שעות ספורות, אפשר היה לרשום לזכותו של גיאוגי מאה אחוזי הצלחה - 2 מ-2. הרכב מדגם מיצובישי דליקה, בעל עבירות מעוררת התפעלות, קיפץ ודילג במעלה הואדי לעבר מפל גבלטי (GVELETI), המרוחק כ-3 ק"מ מהגבול הרוסי. בנקודה מסוימת נפרדנו מהרכב וטיפסנו בזהירות במעלה שביל מושלג ושקט על עומק החורש, כשהנחל זורם לצידנו מתחת למעטה קרח נוקשה. לא משהו שרואים כל יום.
ואז שוד ושבר. התברר שבמסעדה אליה נסענו בירידה מהמפל, לא הכינו חינקאלי באותו יום. גיאורגי הפגין תושיה מהירה, וכעבור שיחת טלפון נמרצת ונהיגה נמרצת עוד יותר - הביא אותנו למסעדה מקומית, ובה מנות חינקאלי מופלאות. אחרי שהזמנו, ביקשנו בנימוס לצלם בתוך המטבח, ולהפתעתנו - לא רק שקיבלנו הצצה מיוחדת אל מאחורי הקלעים, אלא שאף הוזמנו אחר כבוד לקחת חלק בהכנת המנות. שתי נשים בסינרים לבנים ליהטטו בבצק ובמילוי (לרוב בשרי, אך יש גם צמחוני) שהפכו לכיסונים שמנמנים ומשמחים. שבעים מהאוכל ומהתמונות, חזרנו ללילה שני במלון, וכדי לקנח יום מושלם, ולהרפות את השרירים שנדרכו בנסיעת השטח - נהנינו מטיפולים אישיים בספא המפנק.
לישון בבית של דיפלומט איראני
בבוקר הבא, לפני שנפרדנו מהרי הקווקז, ירדנו בפאתי סטפנסטמינדה מהדרך הראשית, ונסענו בשבילי עפר, בין סוסי בר שהתעוררו בעצלתיים, עד לבריכת מים מוגזים (ממש סודה קרה!). התרשמנו וצילמנו, אבל לא העזנו לטבול. המשכנו דרומה לכיוון מצחתה (MTSKHETA) וטביליסי הבירה, ובנקודה אקראית החלטנו לרדת מהכביש הראשי ופנינו לדרך צדדית, חוצה כפרים ומטעי פרי. כשכמעט החלטנו לחזור על עקבותינו, צץ מולנו עדר כבשים המונהג על ידי רועה רכוב על סוס. קרני האור שחדרו מבעד לעצים הכהים יצרו פריימים שריגשו אותנו כבר בזמן אמת. הודנו לרועה על הסבלנות ושיתוף הפעולה עם חבילת עוגיות שהבאנו מהארץ.
מעט לפני שהגענו למצחתה, פנינו מערבה לכיוון בורג'ומי (BORJOMI), עיירת נופש המפורסמת בזכות מעיינות מים מינרליים ותיירות המרפא שהם מושכים. לקראת ההגעה לעיירה, הדרך התלכדה עם תוואי נהר קורה, שבשתי גדותיו עצים בשלכת ודייגים מנומנמים שמשליכים חכה לנהר, מראה מרגיע ומשובב נפש.
הסיפור של המלון שבחרנו, גולדן טוליפ, הוא שבעבר שימש כמעונו של דיפלומט איראני שהוצב בגיאורגיה. העיצוב הפרסי המקורי נשמר, כולל ספא יפהפה שמוקצה באופן פרטי לאורחים, ובו סאונה יבשה ורטובה, ג'קוזי גדול, ומקלחת-דלי קפואה השמורה לאמיצים במיוחד.
הסנטרל פארק של בורג'ומי
ביום האחרון של הנסיעה, שהיה יום ראשון בשבוע (עוד נחזור לכך), ניצלנו את העובדה שיש בידנו מספיק זמן ליום טיול שלם עד טיסת חצות הביתה. התחלנו בסנטרל פארק של בורג'ומי, פארק יפהפה ופסטורלי. פסענו בנחת בין גשר המנעולים הפרוס מעל הנחל היפהפה, בין עצים במגוון צבעי שלכת - מאדום בוהק ועד צהוב בהיר, בטמפרטורות שנשקו לאפס מלמטה. ביקור קצר בשוק האוכל המקומי, בפארק שלצד הנהר, ומפגש עם סוחרים ידידותיים במיוחד - סיכם את הביקור שלנו בעיירה.
כעבור שעתיים הגענו למצחתה, ואל היעד המרכזי - כנסיית סווטיצחובלי, קתדרלה מרשימה המוכרזת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אליה מגיעים בימי ראשון זוגות כדי להינשא, כמעט בסרט נע. חמושים במצלמות ובגישה ישראלית ישירה, צילמנו חתן וכלה צעירים הלבושים בבגדים מסורתיים, ואת הטקס החגיגי שנוהל על ידי כומר בגלימה אדומה מרשימה. שמחנו לקבל מהשושבין הראשי את הפרטים שלהם, ולשלוח בהמשך לזוג הנרגש את האלבום המלא.
ממש לפני סיום הטיול, עלינו לתצפית שקיעה אחרונה אל מפגש הנהרות קורה ואראגווי ממנזר הצלב ג'ווארי (JVARI), לפני שיצאנו בדרכנו אל עבר שדה התעופה הבינלאומי של טביליסי, והביתה.
גיאורגיה הוכיחה לנו שוב עד כמה היא מותאמת לתייר הישראלי - מסבירת פנים ונעימה במרחק טיסה קצרה וישירה, ובה נופים מרהיבים, אנשים ידידותיים, ואוכל נפלא שהשאיר טעם של עוד.
אנחנו עוד נחזור.
רפי קורן, מרצה ומדריך צילום. לפייסבוק ולאינסטגרם שלו.