מומיית האישה הצורחת שהתגלתה ב-1935 בדיר אל-בחרי העסיקה מאז את המומחים שניסו להבין מדוע היא נחנטה כשהכאב ניכר על פניה. האישה המצרית העתיקה שפניה נעולות בתנוחת צרחה מצמררת מזה 3,500 שנה לא הגיעה למצב הזה עקב חניטה מרושלת כפי שחשבו חלק מהחוקרים, כך גילה מחקר חדש שפורסם בכתב העת Frontiers in Medicine. במקום זאת, מחברי המחקר החדש חושדים שהבעתה המעונה של המומיה עשויה לשקף את עיוות הפנים שעשתה במותה, כשככל הנראה מתה בייסורים.
מומיית האישה הצורחת נמצאה מתחת לקבר שיועד לאדריכל מלכותי בשם סננמות' (Senenmut) בדיר אל-בחרי ליד לוקסור. הגופה האנונימית, שהאמינו כי נקברה במאה ה-15 לפני הספירה, מעוטרת בפאה שחורה ובולטת בזכות פיה הרחב והפעור, המייצר תווי פנים מחרידות למראה. על פי מחברי המחקר, מומיות עם פה פעור הן נדירות ביותר, מכיוון שהחונטים המצריים "כרכו לעתים קרובות את הלסת התחתונה סביב הגולגולת" כדי לשמור על שלל הגופות סגור היטב. מבין שתי המומיות הידועות האחרות עם הבעות של צרחה, נהוג לחשוב שלאחת שללו בכוונה טיפול נאות לאחר המוות לאחר שהוצאה להורג בגין תכנון להתנקש בחיי רעמסס השלישי, בעוד שהשנייה נותרה כך כתוצאה מצפידת מוות (התקשחות השרירים לאחר המוות עקב שינויים ביוכימיים החלים בהם).
מסיבה זו, חוקרים ייחסו בדרך כלל את הופעתה רחבת הלסת של "האישה הצורחת" לפרקטיקות של חניטה תת-סטנדרטיות - תיאוריה שנתמכת על ידי העובדה שהמוח, הלב, הכבד ואיברים אחרים שלה לא הוסרו. עם זאת, לאחר בחינת הגוף באמצעות מערך של טכניקות הדמיה וניתוח כימי, מחברי המחקר החדש גילו שזה פשוט לא המקרה.
באמצעות ספקטרוסקופיית אינפרא אדום של פורייה (FTIR), החוקרים גילו שהמומיה נחנטה בחומרים זרים יקרים כולל ערער ולבונה, שהיו מיובאים ממקומות רחוקים במזרח התיכון, במזרח אפריקה או בדרום ערב. "כאן אנו מראים שהיא נחנטה בחומר חניטה יקר ומיובא", הסבירה מחברת המחקר ד"ר סהר סאלם, "זה, והמראה השמור היטב של המומיה, סותרים את האמונה המסורתית שכשל בהסרת איבריה הפנימיים מרמז על חניטה גרועה".
ניתוח נוסף של הגופה העלה כי האישה התנשאה לגובה של 1.54 מטר ומתה בגיל 48. זהותה נותרה בגדר תעלומה, אם כי העובדה שהיא נקברה עם ידיה על מפשעתה מעידה על כך שלא היה לה דם מלכותי.
בדיקה נוספת הראתה כי האישה הצורחת סבלה מדלקת פרקים קלה בעמוד השדרה ואיבדה מספר שיניים בשלב מסוים לפני מותה, אולי בידי רופא שיניים עתיק יומין. "ייתכן ששיניים שאבדו במהלך החיים נעקרו", אמרה סאלם, "רפואת השיניים מקורה במצרים העתיקה, כשהאסי רי הוא רופא השיניים המתועד הראשון בעולם".
עוד בנושא:
מומיית הקרח מתה ממנת יתר של קוקאין ואלכוהול
מומיית בבון מצרית עתיקה חושפת את מיקומה של עיר אבודה ומיתולוגית
ומקרוב:
בניסיון להעניק לאישה מראה צעיר יותר, שיערה של האישה נצבע בחינה ובערער, בעוד הפאה שלה - שהייתה עשויה מסיבי תמר - טופלה בגבישי קוורץ, מגנטיט ואלביט, שהעניקו לה ברק שחור.
באשר להבעה המסויטת על פניה, החוקרים משערים שייתכן שפיה של האישה ננעל כשהוא פתוח במותה הודות ל"עווית גוויה", המתרחשת בדרך כלל כאשר אדם חווה מוות טראומטי או אלים. במקרים כאלה, שרירי הלסת נתפסים ומקפיאים את צרחת המוות של האדם המנוח.
"את הבעת הפנים הצורחת של המומיה במחקר הזה ניתן לכנות עווית גוויה, המרמזת שהאישה מתה בצרחות מייסורים או כאב", אומרת סאלם.
עם זאת, מכיוון שלא זוהתה עדיין סיבת המוות, החוקרים מסיקים כי "ההיסטוריה האמיתית או נסיבות מותה של האישה אינן ידועות, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות של 100 אחוזים את הסיבה למראה פניה הצורחות באימה".