העיר האירופית יצאה בקמפיין: "יהודים, חזרו אלינו"

למרות שהיא במרחק של פחות מארבע שעות בטיסה ישירה ובמרחק של כ-40 דקות נסיעה מעירו של "הגאון מוילנא", מולטאי (או מולייטאי - Molėtai) שבצפון-מזרח ליטא, היא עדיין יעד עלום ולא נודע עבור מרבית מהישראלים.

מי שמבקש לנקות את הראש מהרעש האורבני במקום ידידותי לישראלים, עם שפע אטרקציות לכל הגילים, מבלי לדאוג לזעטוטים שרצים חופשי במרחבים, מולטאי מוקפת האגמים היא המקום להתאהב בכל עונות השנה.

מולטאי, אחד הישובים העתיקים ביותר בליטא. המצבות בבית העלמין היהודי מעידות יותר מכל על נוכחות יהודית כבר בתחילת המאה ה-18. עד מלחמת העולם השנייה, היהודים במולטאי היוו כ-80% מהאוכלוסייה עד לבוקר ה-29 באוגוסט 1941. אז הם הובלו לאורך רחוב וילנאוס המרכזי עד לנהר ונרצחו.

ליטא כבר לא מטאטאה את חטאי העבר, אלא נושאת באחריותה לחלקה בשואה. כיום מולטאי מציעה עצמה כיעד לחופשה מרגיעה לישראלים כהפוגה מהמלחמה אצלנו.

ויקטוריה מרטינובה, יועצת תקשורת לכלי מדיה בשפה הרוסית של האיחוד האירופי בישראל ומובילה את הקמפיין "מולטאי - שוב קוראת ליהודים", אומרת שאזור האגמים שוב מושך יהודים. ארתוראס זוקאוסקאס, רקטור לשעבר של אוניברסיטת וילנה סקפטי, אומר "ליטא איבדה את חוש העסקים החמקמק שהיה ליהודים. ניסינו במשך שנים להחזיר את הנכס הזה, אבל זה לא כל כך מצליח". וסאוליוס ז'ונקאי ראש העיירה, מוסיף: "אנחנו רוצים שהיהודים יחזרו אלינו. במקביל לתיירות יש הרבה רצון עסקי לפתח ולקדם תיירות ירוקה, היי-טק ובכלל עסקים ביחד עם הישראלים".

אז מלא לעשות כלום ולהתבטל מול אחד האגמים, דרך רכיבה על אופניים או סוסים ועד אקסטרים מאתגר כמו נסיעה בטרקטורונים וגילוי פינות נסתרות - מולטאי מציעה מגוון אטרקציות. בין לבין ניתן ליהנות מסדנאות מסורתיות אותנטיות והכל במחיר שפוי שאינו קורע את הכיס.

הסיור שלי בעיירה החל באגם בברוסאי בחיפוש אחר דג ה"שוקה" ביחד עם סיקיטוס לוקשטה, אלוף עולם בדיג זו השנה השנייה ברציפות ובעל מועדון דיג שמנגיש למבוגרים ולילדים הרפתקאה חווייתית, גם לאלה שאף פעם לא החזיקו חכה בידיים. "אני אוהב את הישראלים. הם מתעניינים ושואלים", הוא אומר בנלהבות. "המפגש תמיד מתחיל עם הסיפור על אבא שבגיל 10 אבא לקח אותי לדוג את הדג הראשון שלי ומאז אני לא מפסיק לדוג". סיקיטוס מסביר שבנהרות והאגמים של ליטא אפשר למצוא מגוון רחב של דגים ביניהם קרפיונים, שפמנונים, טרוטות וגם "שוקה". ויקטוריה מחייכת ומבקשת מסיקיטוס למצוא לה את הדג הנכסף שאין אותו בישראל. "כידון שנקרא גם זאב מים או שיקה זה הדג האגדי שהמקומיים קוראים לו 'שוקה' - הצאר של האגם".

גשם קל מתחיל לרדת וזה לא עוצר משלושתינו לעלות לסירת העץ הפשוטה והשטוחה עם מערכת סונארית לאיתור "שוקה" ודומיו. אחרי למעלה משעתיים של חיפושים, מתפשרים על דגיגי אוקלקה - דג קטן מאוד וטעים מאוד. בכל זאת, עם אלוף עולם אי אפשר לחזור לקרקע היבשה מבלי שהצלחנו להביס כמה דגיגונים. דקות אחרי, הדגים כבר ניצלים על גחלים ונאכלים כשהם לוהטים. משאירים אותנו ישובים על שולחן קק"ל שבעים ומרוצים. עלות יום דיג בן 8 שעות עם סיקיטוס - 200 אירו לשני אנשים בסירה. לפרטים.

תוך כדי נשנוש האוקלקה בטעם האלוהי, מצטרפים אלינו בני הזוג ראמונס ויורגיטה דברוסוקאס המתגוררים בחלקה שעל האגם ומתחזקים בקתת עץ חלומית, אך פשוטה עם חלונות זכוכית גדולים שמהם נשקף האגם. בשתי הקומות המקום מאכלס שישה אורחים וכולל בתוכו סאונה, ג'קוזי ומטבח מאובזר. עלות לילה למשפחה כ-100 אירו.

במסעדה בלב כפר הדייגים מינדונאי, כשאנו ישובים על מרפסת בקתת העץ בת שתי קומות הצופה אל מרחבים ירוקים, איך לא? הוגשו מאכלים מקומיים כדוגמת הצפלינאי - קציצת תפוח אדמה ממולאת בבשר מטוגן המוגשת עם שבבי בצל מטוגנים ושמנת ו"המרק הוורוד" שזכה לפסטיבל על שמו, מרק סלק קר העשוי מקפיר, סוג של לבן, המוגש עם חצי ביצה קשה, חתיכות מלפפון ירוק ובצל קצוץ. בדרך כלל המנה מלווה בתפוחי אדמה קטנים מטוגנים. טיפ: הבירות המקומיות שוות טעימה לצד נשנוש מקומי כדג הרינג מלוח או לחם שיפון וקימל מטוגן בגבינה.

טיול אופניים של אחרי, נותן סיום טוב לפרק הזה של היום.

פארק לאבנוראס ממוקם במרחק נסיעה בן דקות ספורות מאיתנו. גולת הכותרת שם הוא מגדל התצפית הבנוי על גבעה מ-214 מדרגות צרות, שהן ספירלה המיתמרת לגובה של 36 מטר. מהמרפסת צופים היישר אל הכחול-כחול של האגם באלטיי לקאיי הצר והארוך, ולשמורה עם הצמחים והטבע הנדירים. יורדים למטה. מאות מדרגות מביאות אותנו היישר אל שפת אגם ז'לבה. למי שבוחר לשוט לאורך הנהר מצפה הפתעה בדמותם של עוד ועוד איים, אגמים ומפרצים שמיימיים שכיף לגלות. הכניסה ללא עלות.

ליטא שהיא אחת משלוש מדינות הבלטיות (לצד לטביה ואסטוניה) המכונה "מדינת 2,800 האגמים הטבעיים". 300 מהם במולטאי, מוקפים באינסוף שטחים ירוקים שחלקם מכתרים גבעות נמוכות קומה. מחוז מולטאי מונה כ-6,000 תושבים. "מה שאף אחד לא יודע זה, שבקילומטר מרובע יש בליטא יותר אגמים מפינלד. כך שזו באמת מדינה של אגמים", אומרת ויקטוריה.

דייבה קוליין, מנהלת מרכז התיירות והעסקים במולטאי, ממליצה כבר בשלב תכנון הטיול להתעדכן באתר לשכת התיירות המקומית. ברשימת האטרקציות ניתן למצוא מסלולי הליכה מגוונים, סיורים וירטואליים, סדנאות ופסטיבלים, כמו אלה המתקיימים החודש - "המרק הוורוד" ופסטיבל הג'אז שבו נוטים חלק גם מוזיקאים יהודים.

מתחם סדנאות היצירה האותנטיות, הממוקמות במרכז האתנוגרפי של מולטאי, הוקם בלב חורשה פסטורלית במטרה לשמר וללמד את מלאכות התרבות המקומית. בעלויות שלא מוכרות לנו, הישראלים, הנעות בין 8 ל-15 אירו למבוגר וכמחצית לילד, ואורכן כשעה. אחרי שלוש סדנאות שחוויתי, גיליתי שהעובדה שהמדריכות-אמניות דיברו בליטאית לא הפריעה ליכולת החיקוי שלי ורק הוסיפה לקסמן של הסדנאות. זהירות: החזרתיות המדיטטיבית במלאכת הכפיים - ממכרת.

את סדנת אפיית הלחמניות המסורתיות, שנהוג היה לאפות לקראת בוא האביב, למדתי מאג'ליקה לאוזיקנה. מהר מאוד הבנתי שהאישה הצנועה והחייכנית, היא הסטוריונית וחוקרת מתכונים מסורתיים. בספר שפירסמה לאחרונה נמצאו גם מתכונים יהודיים כדוגמת בייגלה ושוקה מבושלת בשמנת. היא מדברת ותוך כדי מרימה קערה וקורצת מתוכה חתיכה מבצק השמרים התפוח ויוצרת גליל. בקשר לולאתי היא מעצבת לחמניה אישית בצורה של ציפור - צד אחד מקור כשמצידיו שני ציפורנים שהם העיניים. מרחיבים באצבעות הידיים את הקצה השני של הלולאה, שני חיתוכי מספרים והנה לכם הזנב. חוויה אסתטית מאוד.

מהתנור עלה ריח שמיימי של הלחמניות המתוקות, אבל היה שווה המתנה למרק פטריות שהתבשל על הכיריים. קינחנו בתה צמחים והמשכנו לדרכנו עם שקית נייר ובתוכה לחמניות ציפור חמות.

סדנת מוביילים מקש: אין דבר פשוט ויפהפה מזה. זיטה ספרנגיניאנה היא אומנית שנפגשה עם טכניקת המוביילים הגיאומטרית בצורת פרמידות הפוכות, המחוברות בבסיסן שביניהן או בתוכן מחברים דמויות מגוונות. אני יצרתי ציפורים מקש. זיטה שהתאהבה בטכניקה הזו לפני כ 20 שנה מסבירה כי המובייל שאנו מכינות מסמל את העולם, אדמה, שמיים ושורשים.

סדנת התכשיטים המסורתית במרכז היצירה והמוזיקה - חוויה. האמנית בירותה פאצ'וראייטה מדגימה ומסבירה את המשמעות שמאחורי הטכניקה הספירלית של התכשיט העשוי מאבן חן, השזור אל טבורו של קן שכולו חוט מתכת. "יש פה הרבה סימבוליות בתכשיטים ההוליסטים הללו שמכנסים את המחשבות והרעיונות שלך לתוך היצירה. כשזה בא כשרשרת על הצוואר הקשר עם העולם והסביבה חזק יותר והרמוני", היא אומרת.

בשתי בקתות עץ מסורתיות הצופות זו בזו, ממוקם "מוזיאון הדיג באגם" ובו מגוון של סירות עץ ישנות, רשתות וציוד דיג מסורתי הנותן הצצה להסטוריית הדיג המקומי. בבקתה שממול שימור ביתו של דיג מקומי קדום.

המוזיאון האתנוקוסמולוגיה הליטאי, או בשפה פשוטה יותר מוזיאון החלל, בנוי משני בניינים מרשימים ביותר ובתוכם תצוגה מרשימה לא פחות המקנה למבקר את חוויית העולם החדש עד לעת החדשה, תוך דגש על חיבור האדם והאנושות עם העולם הקוסמי, ביטויו במסורות חיי החברה, הפילוסופיה, המדע, האמנות ותחומים נוספים. כאן תמצאו טלסקופים לתצפיות לילה, מכשירים מטאורולוגים עתיקים, לוחות שנה אסטרונומיים ואסטרולוגיים וגם ספר נדיר מהמאה ה-18 ובו שרטוטים טכנים של רקטות, כולל כאלה המיירטים לווינים לחלל. בתום סיור המתפרס על 7 חדרים שונים, יוצאים למרפסת תצפית בגובה 30 מטר, שממנה נפתחת פנורמה מרשימה על הסביבה ועל חמשת האגמים שמסביב. למטה, מראה הפינות המטופחות שבגינת המוזיאון. מחיר הכניסה נע בין 6 אירו לילד ו-12 אירו למבוגר. ניתן גם להזמין טיול ליילי.

גבעת האלפקות היא גם חוויה משפחתית הממוקמות בחווה קטנה עם מגוון של בעלי חיים הידידותיים לילדים, שניתן גם להאכילם. אפשרי גם לרכוש במקום מוצרים שנעשו בעבודת יד, וכך גם מסלול המתנפחים על המים שבאגם שמגיעים אליו בשחיה מהמזח .

פארק זאלוואריס ממוקם על למעלה מ-40 דונם של תערוכות ייחודיות ואטרקציות יוצאות דופן. בחלקו, הוא "בית קברות" למייצגים שסיימו תפקידם בפסטיבלים המוצבים בשטח הפסטורלי שביער ושבין הגבעות נמוכי הקומה. בשטח ממוקמים בתים מסורתיים, אסם, סאונה של פעם, לצד מגלשות מים ייחודיות, משחקי ספורט בחוץ, גלישה, שיט בסירה ועוד. מקום טוב לגלות עד כמה המקומיים פתוחים ומסבירי פנים. גם פה, כמו ברחבי מולטאי, יש פינת פיקניק.

המוזיאון הטכני של מולטאי המורכב מאוסף פרטי של למעלה מ-200 מכוניות ישנות שיוצרו רובן בגוש הקומוניסטי וגם במערב - שווה ביקור. חלקן אף כיכבו בסדרה "צ'רנוביל" של נטפליקס. לחובבי הווינטאג'ים, ניתן למצוא לצד המכוניות מגוון של אוספי אופנועים, משאיות וכלי רכב אחרים וגם ציוד טלוויזיה עתיק ותערוכות רדיו. הבשורה: מותר לגעת ואפילו אפשר לנסות את פריטי האוספים בעצמיכם.

במיקום ציורי בפארק לאבאנורס, בשטח של 100 דונם וברדיוס של 4 ק"מ יש לא פחות מ-18 אגמים בגדלים שונים. פגשתי את ראיימונדה מאיידובינה שהובילה טיולי ביצות. ביום-יום היא מתחזקת שלוש בקתות עץ זהות בנות 55 מ"ר כל אחת, כולל מרפסת עם ריהוט גן. במתחם יש בקתה גדולה בת שתי קומות עם ארבעה חדרי שינה וסאונה. בצמוד ממוקמים ג'קוזי, גזיבו גדול ומתקן ברביקיו הצופה אל הרבה ירוק ואגם קטן, איך לא?.

ניתן להזמין ארוחת בוקר וסלי פיקניקים משפחתיים. האוכל טבעי, תוצרת בית, מתמקד במטבח המקומי. ביער היפהפה של עצי אורן בני מאות שנים המקיפים את אגם ורנאקיס הסמוך, מלקטת ראיימונדה את הפטריות בחורף ובקיץ את הפירות שהיער מספק, ומכינה מהם ריבות ותבשילים לאורחים. ניתן לצאת משם לטיולים רגליים, או להשתמש באופניים או קיאקים שהמקום מספק לאורחיו ללא עלות.

הביצות לא נעלמות מאיתנו וראיימונדה מסבירה כי בקבוצה של לפחות עשרה טייילים תמורת 10 אירו לאדם, אפשר לקבל חוויה למשך כארבע שעות בסיור ביצות כשהיא מספקת ציוד מלא למשתתפים. ניתן לצרף לזה ארוחת צוהריים או אפילו לינה באחת מבקתות העץ. הלינה כ-100 אירו למשפחה.

במולטאי הלינה הכפרית נקראת הוסטאג'. ביקתות אירוח הפרוסות על שטח עצום של ירוק עם אגמים כחולים. נוף ליטאי קלאסי. עם זאת, את הלילה הראשון העברתי במלון שנפתח שבועיים קודם בלב חורשת עצי מחט בפאתי מולטאי. 24 חדרים מרווחים בסגנון סקנדינבי נקי, הכוללים גם סוויטות משפחתיות. המלון מפנק בסאונה, בריכה מחוממת, חדר כושר וגג שאמור לשמש בהמשך כלאונג' בר. הארוחות המגוונות מוגשות במסעדה שבקומה הראשונה ופתוחות גם לקהל הרחב. עלות ללילה כ-100 אירו למשפחה כולל ארוחת בוקר.

את הלילות הבאים מעבירה במתחם הכפרי קליאוקאי (Kliukai) בבקתה ציורית חדישה, גדושה במאות ספרים בכמה שפות, שמסודרים בפינות ובמזוודות עור ישנות הפזורות ברחבי שתי הקומות המרוהטות בעץ טבעי. אח בוערת בקומת הכניסה וחלונות זכוכית שמשקיפים מכל עבר אל הריאות והירוקות ואל האגם המלאכותי, יוצרים אווירה מושלמת. מלאכותי? ככה זה במולטאי. אם אין לך אגם טבעי אתה יוצר אחד משלך. וידיש דאלויס הבעלים המתגורר בווילנה, אוהב לפנק את אורחיו שבארבע הביקתות (לארבעה ולשישה אנשים) המרוחקות זו מזו, בארוחות שהוא מכין בעצמו עם שימת לב מיוחדת לעיצובן על הצלחת.

מתחת לקומת המסעדה הבייתית, סלון גדול עם פינת ספרייה גדולה ופינות ישיבה מעוצבות. סיור במתחם מראה שלל אטרקציות כולל דיג, פידול בסירה באגם, אמבטיות חמות, מתחם ישיבה בטבע עם פויקה ועוד. מתקני ילדים פזורים בשטח וצפייה באייל, סנאים, צבאים וחיות ידידותיות הוא מראה שכיח. פיסת גן עדן. "זה מקום למשפחות. להירגעות. ליהנות מהטבע ללא מסיבות וללא רעשים", מסביר וידיש. המחיר בתקופת השיא יולי-אוגוסט עבור 2 לילות הוא 280 אירו לארבעה אנשים, 400 אירו לשישה. לתקופות ארוכות המחיר יורד.

למחפשים את הנקודה היהודית, פזורים שרידים ומחוות ברחבי מולטאי. כדוגמת העתק צילום יפהפה על גבי אמאייל של יהודי מולטאי שהיה דייג. מחווה של אומנית מקומית ליהודי העיר שהתבססה על צילום שמקורו נמצא בארכיון יד ושם. ההעתק מוקם על החומה האותנטית של בניין הלבנים האדומות על רחוב וילנאס, ששימש כמרכז מסחרי ישן כשנבנה על ידי יהודים בשנים 1936-1933. כיום יש בו מגוון חנויות אופנה, בתי קפה ועוד. לא רחוק משם, מעבר לכביש, ניצבת אנדרטת זכרון לבתי הכנסת שפרחו בעבר בעיר ונהרסו במלחמת העולם השנייה. האנדרטה היא פרי יוזמתה של היסטוריונית מקומית ויקטוריה קאזלינה.

בית הקברות היהודי הישן שבמרכז העיר הוא בין העתיקים שיש באירופה. מבין 118 המצבות הבודדות, נשתמרו וניתן לראות בהן כתובית בעברית.

למולטאי קסם משלה בכל עונות השנה. אפשר להגיע אליה במיוחד, או לשלב עם ערים גדולות סמוכות המציעות לא מעט אטרקציות משלהן: וילנה התוססת עם חיי לילה ומקומות בילוי ציוריים לצעירים, קובנה גדושת התרבות עם מוזיאונים ואתרים מוזיקליים, או לשלב טיול משולש עם המדינות השכנות. עכשיו מה שנשאר זה רק לסמן יום ביומן ולצאת לחופשה רגועה או אקטיבית, או גם וגם. העיקר לא לשכוח: לא לוותר על צפייה בשקיעה ליד האגם. טיסה מעל לאגמים - בונוס. דרך מצויינת להתחיל או לסיים ביקור במולטאי.

מאוהבת, עדכנתי את דייבה שבספטמבר אני חוזרת. עם משפחה או חברים. מצויידת בחומר נגד יתושים. בספטמבר, אחרי עונת השיא, החום נרגע, המחירים מוזלים, ואפילו היתושים כבר לא מאיימים ויותר ידידותיים. רק חזרתי ואני כבר אורזת. מי צריך יותר מזה?


הכותבת היתה אורחת של משרד התיירות הליטאי.