"המלבישכם שני עם עדנים"
(שמואל ב' א' כ"ד)"
במערות מדבר יהודה נחשפה העדות הקדומה ביותר של אריג הצבוע אדום באמצעות כנימות. לפי מחקר חדש, המשותף לרשות העתיקות, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית בירושלים, הצבע של האריג הנדיר בן ה-3,800 שנה, הופק מכנימת עץ האלון, אשר החוקרים מזהים עם "תולעת השני" המקראית.
צבע "תולעת השני" מוזכר במקרא 25 פעמים - לעיתים קרובות לצד התכלת והארגמן, הנחשבים לצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק. הוא מוזכר בהקשרים של לבוש יוקרתי, שימוש באריגי המשכן, ובהקשרים פולחניים נוספים.
במסגרת פרויקט נרחב לזיהוי צבענים באריגים ארכיאולוגים, בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, פרופ' זהר עמר ופרופ' דוד אילוז מאוניברסיטת בר-אילן, הנתמך על ידי הקרן הישראלית למדעים, התגלתה פיסת אריג בגוון אדום בוהק, שהופק בעזרת כנימת אלון. תוצאות המחקר פורסמו השבוע בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports.
"הצבע הופק בעבר מנקבת הכנימה"
האריג הנדיר, שגודלו פחות מ-2 ס"מ, התגלה בשנת 2016 במערת הגולגולות, בחפירות שניהלו רשות העתיקות והאוניברסיטה העברית כחלק מפרויקט רחב להצלת נכסי מורשת המצויים במערות מדבר יהודה מפני שוד עתיקות. בחפירה, שניהלו ד"ר איתן קליין, ד"ר אורי דוידוביץ, רועי פורת ואמיר גנור, נחשף אריג אדום זעיר שהועבר למחקר יחד עם עוד עשרות אריגים נוספים שנמצאו במערה.
על אף גודלו הקטן, צבעו של האריג משך את עיני החוקרים שבדקו באמצעות מכשור אנליטי את מקור הצבע ומצאו שהצבע האדום שבו נצבעו חוטי הערב, העשויים צמר, הופקו מכנימת האלון. זאת בעוד שחוטי השתי, העשויים פשתן, נותרו ללא צבע. האריג, תוארך באמצעות פחמן 14 לתקופת הברונזה התיכונה (1954-1767 לפנה"ס).
"הצבע הופק בעבר מנקבת הכנימה, החיה על עץ האלון", מסבירה ד"ר נעמה סוקניק, אוצרת ממצאים אורגניים ברשות העתיקות. "איסוף הכנימות הללו נעשה בפרק זמן קצר של חודש ימים, בעונת הקיץ, לאחר שהנקבות מטילות ביצים ולפני בקיעתן - אז, כמות הצבען בהן היא הגדולה ביותר. פרק הזמן הקצר שבו ניתן לאסוף את הכנימות, הקושי במציאתן בגלל גודלן הקטן - בין 8-3 מ"מ, וצבעי ההסוואה שלהן המקשים על איתורן, כמו גם כמות הצבע המעטה שניתן להפיק מהן - ומאידך, הגוון האדום היפה שניתן להפיק מהן לצביעת אריגים, הפכו את השימוש בהן ליוקרתי".
עץ אלון השני - כבר אינו מצוי באזור ארץ ישראל
הצבע האדום מכנימות האלון הוזכר בתעודות מסחר עתיקות - למשל, בתעודות בכתב יתדות מאזור מסופוטמיה, המתוארכות לשנת 1425 לפנה"ס. "בתנ"ך, קרוי הצבע המופק מכנימות אלון בשם "תולעת השני", אומר פרופ' זוהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן. השם "תולעת" במינוח הקדום, הוא שם כולל לחרקים שונים ולדרגות התפתחות שלהם. הזיהוי המקראי של הצבע עם יצור חי מגלה ידע זואולוגי מרשים, שכן הכנימה היא חסרת רגליים וכנפיים, עד כי חלק מסופרי הטבע היוונים והרומים, סברו שמדובר בגרגר של צמח.
במהלך ההיסטוריה, נעשה שימוש במינים שונים של כנימות להפקת הצבע האדום, ועד היום ניתן לראות בדרום אמריקה שימוש במין אחר של כנימת הקוצ'ינל, החיה על מיני צבר, עבור צביעת אריגים. לדברי ד"ר סוקניק, "זיהוי הצבען באריג העתיק נעשה בעזרת מכשיר ה-HPLC, שבדרך כלל משמש במעבדות ביולוגיה וכימיה, להפרדה ולזיהוי חומרים בכמויות קטנות, ומנוצל גם לטובת הארכאולוגיה. שימוש במכשיר אנליטי מתקדם זה, אפשר לזהות את הצבע עד רמת מין הכנימה, וניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהאריג נצבע בעבר על ידי שימוש במין של כנימת אלון (Kermes vermilio) שיש בה את החומצה הקרמסית הנותנת את הגוון האדום".
לדברי פרופ' דוד אילוז מאוניברסיטת בר-אילן וראש היחידה למדעים במכללת בית ברל, "על אף שהתברר שיש גם בארץ מין של כנימה החיה על אלון מצוי, ושניתן להפיק ממנה צבע אדום-כתום, התוצאות האנליטיות מצביעות על כך שבמקרה שלפנינו מדובר בשימוש במין של כנימה Kermes vermilio החיה על עץ אלון השני (Quercus coccifera) הנפוץ באזור מרכז ומזרח הים התיכון, בספרד, צרפת יון ועוד, אך אינו מצוי באזור ארץ ישראל".
על אף עושר של עדויות היסטוריות כתובות המעידות על היכרות עם הצביעה באמצעות כנימות אלון בעולם העתיק ככלל, עד היום נמצאו בעולם מעט מאוד אריגים הצבועים בכנימות, שהינם קדומים לתקופה הרומית.
"עדות חשובה על הידע בצביעת סיבי צמר"
האריג ממערת הגולגולות, מהווה - ככל הידוע, את העדות הקדומה ביותר לאריג צמר הצבוע בכנימת האלון. "על אף שקשה לדעת כיצד הגיע האריג אל המערה במדבר, האריג שלפנינו מהווה עדות חשובה על הידע בצביעת סיבי צמר ועל השימוש בכנימות להשגת הצבע האדום כבר בתקופה הברונזה התיכונה - לפני כ- 3,800 שנה", אומר ד"ר אורי דוידוביץ, ממנהלי החפירה במערת הגולגולת מטעם האוניברסיטה העברית.
"הממצא החשוב מצמצם את הפער בין המקורות הכתובים לממצא הארכיאולוגי, ומהווה עדות חשובה לכך שתעשיית צביעת האריגים היתה - כבר בשלב זה, מבוססת דיה לצביעה בעזרת בעלי חיים" מוסיפה ד"ר סוקניק. "האריג הנדיר מעיד על קשרי מסחר ענפים כבר בתקופה זו, ויכול ללמד על הימצאותה של אוכלוסייה מהמעמד הגבוה".
השותפים למחקר: ד"ר נעמה סוקניק, ד"ר יונה מאור, ד"ר איתן קלין, אמיר גנור - רשות העתיקות; פרופ' זהר עמר, פרופ' דוד אילוז, ד"ר סעיד אבו-גוש, אוניברסיטת בר-אילן; ד"ר אורי דוידוביץ', ד"ר רועי פורת - האוניברסיטה העברית בירושלים.