בכל פעם שאתם מרגישים לבד, זכרו שיש מישהו שחי לו ביער סיבירי קפוא כשהוא מוקף בדובים וזאבים, ומבלה את זמנו בקריאת מגזינים קפואים. טוב, הוא די בחר לעצמו את החיים האלה וטען שחייו הקודמים היו משעממים יותר. האיש המכונה "האדם הבודד בעולם" עבר לגור במרחק של 5 שעות הליכה מהכפר הקרוב ביותר, במקום בו הטמפרטורות מגיעות לעיתים למינוס 70 מעלות.
סמואל בילה את שני העשורים האחרונים ביער יקוטסק בסיביר לצד דובים וזאבים - אך גם כלבי המחמד שלו שהם היחידים שהוא יכול לדבר איתם. יליד יקוטיה (שברפובליקת סַאחָה) בן ה-67 מתגורר היום בין העצים המושלגים ביער העצום יקוטסק, כשהוא ישן בבקתת עץ שבנה בעצמו בעזרת חומרים שאסף בטיולים היומיומיים שלו - כשהחלונות שלו עשויים מצלופן בלבד, כך שבלילה קר לו - מאוד מאוד קר לו. לא פעם יצא לו להתעורר בבוקר כששיערו קפוא לחלוטין. אז כן, חיי הבדידות הם לא החיסרון היחיד (אם כי יש מי שיראה בכך יתרון), שכן היליד הסיבירי נאלץ להתמודד גם עם טמפרטורות משתקות.
סמואל התגורר בעבר בכפר קטן, אך אמר כי חייו שם היו "די משעממים". כיום הוא מעסיק את עצמו באיסוף עצים למדורה, שומע רדיו כשהוא מצליח למצוא קליטה ומבשל לעצמו. מדי פעם הוא גם מעיין במגזינים הקפואים שלו. הוא הפך למומחה בדיג ולעתים קרובות אוכל ארנבות. סמואל מתקלח בשלג הקר כקרח כשהוא מחמם מים על כיריים, לפני שהוא שופך אותם לתוך גיגית שתלויה מחוץ לחלון חדר השינה שלו.
הדבר היחיד שסמואל לא צריך לעבוד עליו הוא להקפיא את המזון שלו. הוא יצר מקפיא מאולתר על ידי חפירת בור מתחת לבקתה שלו, שם הוא מאחסן את הספקת הבשר שלו. רוב האוכל שלו מגיע מהטיולים הקבועים שלו לאגם הסמוך שם הוא דג דגים. כדי לשמור על החום, סמואל אוגר בולי עץ כדי להצית אש. ביתו לא באמת מגן עליו מהקור עקב החלונות הפתוחים שלו העשויים מגזרי צלופן, כך שהחיפוש החוזר והכואב אחר עץ הוא קרב מתמשך.
עקב הקושי לשרוד ביער הקפוא, סמואל נאלץ לצעוד שעות אל העיר הקרובה ביותר אליו כדי לרכוש חומרים חיוניים, כולל מזון ובטריות. במהלך המסע בן 5 השעות שלו, הוא מתחמק מדובים וזאבים, שמתמקמים לעיתים ממש מחוץ לבקתה שלו. כדי להרוויח קצת כסף כדי שיוכל לקנות לעצמו מזון, סמואל מוכר מטאטאים יקוטסק - שהיא בעצמה נחשבת לעיר הקרה ביותר בעולם, עם טמפרטורה שנתית ממוצעת של מינוס 8 מעלות צלזיוס.
החפצים הנוספים היחידים שבבעלותו הם הסחורה הבסיסית וההכרחית ביותר - כמו לפידים, בגדים, משקפיים וחומר דוחה יתושים ששימושי עבורו לחודשי הקיץ "החמים".
בסרט הדוקומנטרי של היוטיוברית קיון ב., הוא אמר: "ראיתי דובים רבים עוברים ליד הבית שלי. הם מסתובבים סביב הבית שלי. הכלבים שלי תמיד נובחים. תודה לאל שהם לא נכנסים פנימה. הם עלולים להיות מאוד מסוכנים, אבל לא אכפת להם ממני, אנחנו כמו שכנים". היוטיוברית והצוות שלה ביקרו את הגבר הבודד מספר פעמים ומאז התקינו עבורו פאנלים סולאריים על הגג שלו. הם גם עזרו לו לבודד את חלונותיו והציעו לו גנרטורים כדי שיוכל להדליק אור במהלך חודשי החורף החשוכים.
סמואל החל להתקרב לדת לאחר שעבר לבקתה המבודדת ומתפלל לאלוהים שיעזרו לו בכל פעם שהוא יוצא מביתו: "אלוהים שלי, בבקשה עזור לי. כשאני הולך לכפר, בבקשה עזור לי למצוא קצת אוכל". לצד אמונתו, תמונות של ספורטאים מקומיים וציידי דובים מפורסמים שתלויים על קירות ביתו מהווים עבורו השראה.
עוד בנושא:
שורדים במינוס 72 מעלות: הצצה למקום הקר בעולם בו גרים אנשים
במינוס 50 מעלות: הצצה נדירה לעיר הרפאים הרוסית שנקברה תחת שלג
יקוטסק נמצאת עמוק במדבר הסבירי והיא נחשבת לעיר הקפואה ביותר בעולם, בה טמפרטורה של מינוס 40 מעלות צלזיוס נחשבת לאחר צהריים חמים ומינוס 68 מעלות צלזיוס נתפסת כבלתי נסבלת. במשך תשעה חודשים בשנה הטמפרטורה נמצאת הרבה מתחת לאפס. התושבים מתמודדים עם מאבק מתמיד על חום, ללא רדיאטורים או תנורי חימום באופק - ורק מים קרים כקרח שזמינים להם. האוכל במקום הוא דל באותה מידה, מאחר שגידולי אדמה אינם תמיד משימה קלה. יש לקצור את התבואה בחודשי הקיץ הקצרים מאוד ולשמור אותה בצורה בטוחה לאורך חודשי החורף הארוכים. כפר רוסי נוסף - אוימיאקון - מתמודד על תואר המקום הקר בעולם והוא מאכלס רק 500 אנשים אמיצים. על אף שהטמפרטורות מגיעות למינוס 72 מעלות צלזיוס, אנשים עדיין רוכבים באופניים לעבודה והולכים לשווקי דגים ברגל.