הסיפור על הספינה ש"המוסד" הטביע, והפכה לאתר צלילה עולמי

היה זה המתמטיקאי היווני אוקלידס, שטען כי קווים מקבילים אינם נפגשים. אך סיפורה של המעבורת "זינוביה", כן פוגש את סיפורם של שלושת הישראלים שהגיעו מצפון סיני עד ללרנקה, קפריסין, כדי למצוא אוצר.

הסיפור הראשון הוא בעצם סיפורה של המעבורת "זינוביה", שנקראת של שמה מלכת "תדמור" (Palmyra) - העיר הסורית העתיקה - שאנחנו מכירים יותר מכיבושה על ידי דאעש ב-2015.

הזינוביה נבנתה בעיר מאלמו שבשבדיה (שבה נערך בחודש מאי האחרון האירוויזיון), במטרה לשמש מעבורת משא. ב-7 ביוני 1980 היא טבעה במהלך הפלגת הבכורה מול נמל לרנקה בקפריסין, לכן זכתה לכינוי "הטיטאניק של הים התיכון", אולם איש לא נפגע במהלך טביעתה.

כיום הזינוביה היא אתר צלילה מפורסם בקפריסין, והיחיד שבעולם שבבעלות פרטית של אנדראס פנאיוטו, ששכנע את ממשלת קפריסין למכור לו את הספינה על מנת שהוא יטפל בפסולות שלה - שמן ודלק. בעזרת "לרנקה נאפה קרוזס" (Larnaca Napa Cruises), שהוא מועדון צלילה צף על גבי גוף של ספינת קאטמארן בשם "קווין זינוביה" ובעזרת הקפטן והמדריך הראשי שלה, כריס ג'ובאני, צללנו עמוק ביחד עם מועדון הצלילה "פוצקר" בנהריה וחברת Aquazoom לצילום תת-מימי, אל הסיפור שאף אחד כמעט לא מכיר בישראל, אבל רבים מכירים בקפריסין - איך הפכה הספינה הגדולה לאבן שואבת של צוללים מכל העולם - והאם למוסד אכן יש יד בדבר?

אורכה של הזינוביה 178 מטר ורוחבה 46 מטר והיא נשאה על גבה משאיות, ציוד מכני, בעלי חיים וקונטיינר של ביציים טריות. מה שגרם לטביעת הספינה היא בעיה של אי יכולת שאיבת מים ממיכלי האיזון, האחראים על איזון האונייה, וזאת עקב בגלל תקלת מחשב. במהלך ההפלגה ניסו טכנאים לתקן את התקלה, אך ללא הצלחה.

הזינוביה הגיעה ללרנקה ב-2 ביוני, אלא שהבעיה חזרה על עצמה ואף החמירה. בשל תקלה במחשב, הצטברה כמות גדולה של מים בצד אחד של מיכלי האיזון והאוניה נטתה על צידה. מנהלי הנמל הורו
לקפטן הספינה לצאת אל מחוץ לנמל, על מנת שלא תחסום את נמל לרנקה. ב-4 ביולי מוקמה הספינה כ-1.5 ק"מ מהכניסה לנמל, וב-5 ביולי נטתה בזויות של 45 מעלות - כל הצוות נטש את האוניה ללא נפגעים.

בלילה שבין ה-6 ליולי לבוקר ה-7 ביולי צללה הזינווביה למצולות הים, למקום שבו היא שוכבת כיום בעומק של 42 מטר. השמועה רומזת שמאחורי הטביעה עומד המוסד הישראלי ביחד עם שירות הביטחון האנגלי MI-5.

על פי השמועות, הזינוביה העבירה נשק לארגוני טרור פלסטיניים שהיו בסוריה ואף מטען של חומר מסוג אורניום. הבעלים של האונייה מעולם לא הגישו תביעת ביטוח בדרישה לפיצוי עקב הנזק שנגרם.

במקביל, על ציר הזמן השני, בחוף "נביעות" שבסיני של שנות ה-80, נמצאים שלושה ישראלים: שמוליק משיח, מי שיהיה לימים מדריך צלילה בכיר ואחד מסוכני המוסד שיפעילו את מועדון הצלילה בסודן, שמשון משיח (אביו של נמרוד משיח גולש הרוח האולימפי) ומי ששימש קפטן הסירה של מועדון הצלילה "נביעות" ודני אנדליך מדריך הצלילה. שלושתם איכשהו התגלגלו לסיפור על הזינוביה והגיעו לקפריסין.

שמוליק משיח זוכר אך הכל התחיל. "נסענו לקפריסין לחתונה של דני. מאחר ואשתו לא יהודייה, נאלצו השניים להתחתן בחתונה אזרחית", הוא מספר. "לאחר החתונה התיישבו השלושה לאכול במסעדה. במהלך הארוחה הם הבחינו שלאחד המלצרים יש שעון צלילה מקצועי. לאחר מכן התברר שהמלצר הוא הבן של בעל המסעדה. תוך כדי הארוחה התגלגלה שיחה על צלילה והחבר'ה שאלו את המצלר אם הוא צולל מקצועי. הבחור השיב שהוא צולל חופשי, ללא מיכלים. החבר'ה התעניינו האם יש מה לראות באזור, ואילו הבחור התמהמה עם התשובה. לאחר כמה שניות אמר שיש לו חבר שצלל ומצא מטבעות בגודל
של המבורגר". שמוליק מסביר שלא צריך להתרגש מהתיאור של ההמבורגר מאחר וההמבורגר בקפריסין קטן.

אימו הכירה את אביו במחנות בקפריסין, כך נולד קיראיקוס ו"אחותו המכוערת", כפי ששמשון משיח מתאר. לאחר כמה כוסיות של "זיונייה", התחיל לספר הקפריסאי על מטמון מטבעות שחבר שלו מצא באזור "קייפ קיטי" (Cape Kiti) בקפריסין.

דני, שמוליק ושמשון הצליחו לשכנע את קיריאקוס לחזור איתם לנואיבה ולעבור קורס צלילה, ולצלול איתם במטרה לחפש את מטבעות הזהב, כך היה. הבחור עבר בהצלחה קורס צלילה בנואיבה והשלים עשר צלילות חובה שהיו נוהגים לערוך בזמנו לאחר קורס צלילה בסיסי. בינתיים, שמשון הפך את המרצדס האדומה הפרטית שלו, ל"מועדון צלילה על גלגלים" שכולל מדחס, מיכלים ואת כל ציוד הצלילה האפשרי שיש במועדון צלילה.

החבר'ה חזרו לקפריסין במטרה למצוא את אוצר מטבעות הזהב ולהתעשר במהירות, אך לפני שיכלו לצלול היה עליהם לשכנע את חברו של קיריאקוס לגלות להם היכן נמצא האוצר. ממה שהם ידעו, היו שלושה מטבעות - אחד נמצא במוזיאון בניקוסיה עד היום, השני נמצא בעיריית לרנקה והשלישי נעלם.

"כאשר פגשנו אותו, הוא כבר היה אחרי מפגש עם משטרת לרנקה, שגם ניסתה להבין מהיכן הגיעו לידיו המטבעות", מספר שמוליק. "ככל הנראה היכו אותו והפחידו עד כי כך, שהוא לא היה מוכן לקבל גם 80 אחוזים מהרווח במטבעות או שטרות".

במהלך השיחה, הבחין שמשון כי הבחור גורר רגל - סימן למחלת הדקומפרסיה אצל צולל שצלל לעומק ולא על פי טבלאות הצלילה וחרג מזמן המותר לשהות בעומקים גדולים. שמשון הסיק שהבחור צלל לעומק גדול ליד "קיפ קיטי" בקפריסין, ולכן החליטו החבר'ה לשכור בית במקום. הם מצאו דייג שהסכים לקחת אותם לצלול באזור. לאחר כמה ימים הם הבינו שאין סיכוי שהבחור יסכים לספר להם היכן נמצא אוצר המטבעות. לאחר כמה ניסיונות למצוא לבד את האוצר, הסתבר להם שאין להם סיכוי. הם החליטו לצלול אל אוניה שטבעה כמה ימים לפני, לא רחוק מנמל לרנקה. לאוניה קראו "זינוביה", ובעצם כאן מתחילה כל סאגת "הזינוביה" והקשר לאנשי מוסד שהטביעו אותה, כביכול.

שמוליק מזכיר שכל התקופה, מהרגע שהם הגיעו לנמל לרנקה, הם היו במעקב של "כנענים" - כך מכנה שמוליק את החבר'ה מהמודיעין הסורי, שחשדו בהם ברגע שהגיעו לאי הקטן. בגלל העובדה הזו, הם ישנו עם רובי הצלילה דרוכים. "הגענו לנמל במטרה לשכור סירה עם קפטן ולשוט לעבר אתר הטביעה של הזינוביה, במטרה למצוא חפצים בעלי ערך כספי כדי לכסות את הוצאות המסע", אומר שמוליק, "אבל אף אחד לא רצה לקחת אותנו - כנראה שהם פחדו. בסוף שכרנו סירה בעצמנו ושטנו לעבר אתר הטביעה".

שמוליק מציין, שהמים היו כל כך צלולים שניתן היה לראות את הספינה ממרחק רב. חלקה העליון נמצא בעומק של 16 מטרים בלבד. "כאשר הגענו לאתר הטביעה, זרקנו עוגן, ירדנו למים ולהפתעתנו האוניה שכבה שם מבריקה, חדשה ממש", הוא נזכר. "בעצם זו היתה ההפלגה הראשונה שלה. האוניה היתה נעולה לגמרי. נכנסו לגשר הפיקוד ומשם התחלנו לטייל ולמצוא רהיטים חדשים לגמרי", הוא אומר. "החלטנו להביא לאמא של הקפריסאי כורסה מרופדת ואז התחלנו לשמוע רעשים של סירות מנוע מתקרבות אלינו. אני עליתי לבחון מה קורה, ובגלל שהמים כל כך צוללים הצלחתי לראות את האנשים רוכנים כלפי מטה, הצלחתי לראות שהם עם מדים.

"צללתי מטה וסימנתי לחבר'ה שיזרקו הכל כי יש שוטרים מעלינו. דני עלה על פני המים כמו גנב מסרטים מצויירים עם שק על הגב. כאשר הבין שאלו שוטרים זרק הכל. אבל בגלל שהמים היו צלולים והשמש הייתה בזויות אלינו, החפצים ניצנצו במים כאשר הם ירדו למעמקים. זה היה ברור שאספנו ציוד מהספינה וניסינו להיפטר ממנו, אבל לצערנו חלק מהפריטים היו קשורים לחבל עוגן, 'דברים קטנים' כמו ספה ואותה כורסה שמיועדים לאמא של הקפריסאי".

השלושה עלו על פני המים, ואחד השוטרים זיהה שלדני יש מצלמה תת-מימית. שמוליק אפילו זוכר שהיא היתה מדגם "ניקונוס" שהיו פעם. "ואז השוטר אומר לדני 'You, bring the camera'" מספר שמוליק, שאמר לדני "אל תיתן לו את המצלמה, אתה לא תראה אותה לעולם". השוטר המשיך לבקש את המצלמה והתחיל להתעצבן. שמשון מוסיף שכל הזמן קני הרובים היו מכוונים אליהם.

"הובלנו לאחר כבוד לחמישה חדרי חקירה נפרדים - שמשון, שמוליק, אנוכי וקיריאקוס וחבר שלו מקפריסין", מספר דני. "כולם נשאלו מה מטרת הצלילה באוניה שטבעה. שמשון ענה לחוקר שהם דיגיים ספורטיבים שבאו לדוג, ואז הסטירה הראשונה נחתה על פניו. שמשון המשיך עם התשובות המתחקמות שלו וענה לחוקר שישו הגיש את הלחי השנייה גם, ואז הסטירה השנייה נחתה על פניו".

השלושה הואשמו על ידי החוקרים שהם סוכני מוסד, דבר שלא היה נכון לפחות לאותה תקופת זמן עבור שמוליק משיח, שיהפוך בעתיד לסוכן מוסד וינהל את מועדון הצלילה במלון בסודן, ששימש כיסוי להעלת יהודי אתיופיה.

לאחר שמונה שעות שוחררו השלושה מידי המשטרה הקפריסאית, שציינה בפניהם שבחוץ מחכים להם אנשי מודיעין סורים. החבר'ה סירבו בהתחלה לצאת מתחנת המשטרה, אך כשהבינו שאין להם ברירה, החליט שמשון לנסות להבין אם האיש בעל החזות הערבית שנשען הקיר וקורא עיתון ביוונית, אבל מחזיק אותו הפוך, שייך לצוות המעקב. ולכן התחיל לרוץ לעברו עם יד ימין מושטת לאחור כאילו אוחז נשק. תאמינו לי - אם אדם בגודל של שמשון היה רץ אלי עם נשק או בלי נשק הייתי בורח כל עוד נפשי בי, וכך היה - הבחור ברח מהמקום והשאיר זמן לחבר'ה לעלות על הרכב, לא לפני שסרקו את הרכב לכל מקרה שלא הוצמד להם מטען.

החבורה החליטה לא להישאר במקום אחד, אלא להסתובב כל הלילה ולהיות בנסיעה למען ביטחונם. הם נסעו סביב האי כמה שעות' כאשר הבחינו ברכב מסוג "אינוצ'אנטי" ומאחריו נסע עוד רכב עם מספר לבנוני עם ההגה בצד שמאל' לא כמו רכב מקפריסין שההגה בצד ימין (כמו באנגליה).

לאחר כמה שעות של נסיעה, עצרו החבר'ה בתחנת דלק שקטה לאכול. שמשון זוכר שהם קנו סנדביץ' עם בייקון וגבינת חלומי ואז דני אנדליך, או כפי ששמשון מכנה אותו "יחיד במינו", מביט לעבר הבניין ממול ומציין בפניהם שהם יושבים לאכול ממש מול מטה אש"ף בניקוסיה.

הם המשיכו לנסוע, ושמשון החליט בליבו להיכנס בהם עם הרכב ולביים תאונה. שאר החבר'ה לא הסכימו לרעיון הנועז. ביום חמישי הגיעה המעבורת מחיפה. שמשון כיוון את המרצדס לכיוון בטן האוניה, לא עצר
לבקשת השוטרים בנמל ודהר ישר לחנייה. רכב "האינוצ'נטי" עצר בצד וממנו יצאו ארבעה אנשים, שהתברר לאחר מכאן שהם היו ישראלים שנשלחו להגן על שמוליק, שמשון ודני. עד היום שמשון לא יודע אך הם ידעו על דבר מעצרם.

כאשר המעבורת הגיע לחיפה, דני פנה לקצין המודיעין בבסיס חיל הים בבת גלים שבו שירת, וכאשר החלו לספר לו על החוויה שלהם ואמרו את המילה "זינוביה", הפסיק אותם הקצין ואמר שהם יודעים כל מה שצריך לדעת ושלח אותם לדרכם.

כאן מסתיים סיפורם של שלושת הישראלים על ציר זמן עבר, והשמועה נפוצה לכל רחבי העולם שסוכני מוסד הם אלו שהיו מעורבים בטביעתה של הזינוביה בשיט הבכורה שלה. נכון או לא, זה לא ממש משנה לאנדראס, בעל אתר הצלילה של הזינוביה, שהשתמש בשמועה על אנשי המוסד כדי לקדם את אתר הצלילה שלו, שנחשב כיום נחשב לאחד מחמשת אתרי הצלילה החשובים בעולם ומדי שנה מגיעים אלפי צוללים מכול העולם - מה שהפך את אנדראס לאיש עשיר. וגם מועדון הצלילה הישראלי "פוצקר" מוציא צלילות מודרכות בעברית אל הזינוביה שנמצאת במצולות הים.

נבקש להודות לחברת ארקיע, שהטיסה את צוות הצילום לקפריסין לתיעוד הזינוביה.