חג ה"ביקורים": ביקרנו במקומות מדהימים במיוחד לשבועות

קוראים לו "אסם התבואה של ישראל", אזור שהחקלאות היא חלק מרכזי בפרנסת תושביו וחלקה התפתחה להיות תיירות חקלאית. אז לרגל חג השבועות, אולי החג הכי חקלאי, יצאנו לטיול בצפון הנגב, באתרים שלוקחים אותנו, בשמם או בתכנים שלהם, לאחד משבעת המינים.

הרשינו לעצמנו לעשות פרשנות גמישה בחלק מהמקומות, כי שדה שעורה הרבה פחות מעניין ממבשלת בירה, ושדה חיטה הרבה פחות טעים מפודטראק של פיצות.

באופן טבעי, כשמבקרים בצפון הנגב, עולה נושא ה-7 באוקטובר. איפה הייתם כשזה קרה, איך ההרגשה לחזור. העיניים מתערפלות לרגע, הקול הופך לשקט יותר, אבל אצל כולם בולטת הנחישות הזו להסתכל קדימה, עם המון כח ואופטימיות והרצון לארח עוד ועוד מטיילים.

אז יאללה, נצא לדרך.

שלומי בר חן ועמית גרוסמן הם מאלה שהקורונה גרמה להם לעשות שינוי משמעותי בחיים שלהם והמלחמה חיזקה את האמון שלהם בשינוי. עמית עבד שש שנים בענף הבנייה, בתפקידו האחרון בניהול פרוייקטים, ובמקביל חטא בסתר באפייה. כשהיה על סף תחושת מיצוי מעבודתו, פרצה הקורונה והוא בילה שעות ארוכות בבית, כשהוא מנסה מתכוני פיצות על חברים, שלא הבינו למה הוא מחכה. טלפון אחד לשלומי, 'חבר כמו אח', שבדיוק עמד באותה נקודה, של רצון לצאת ממערכת החינוך שבה עבד ולעשות שינוי בחייו, הביא להחלטה המשותפת להקים פודטראק.

הם בנו בעצמם את כל הפנים של העגלה, בנו טאבון, מיקמו אותו במושב כפר מימון במתחם קולינרי חדש שהוקם במושב בשם 'מימונס' והם מציעים תפריט כיפי שכולו מעשה ידיהם. יש פיצה לבנה עם קרם שמנת, גבינת גרנה פדנה, מוצרלה ופטריות. בירוקה יש רוטב של בייבי תרד ומסקרפונה עם גבינת עיזים ומוצרלה. ויש גם פיצה בוראטה ופיצה מרגריטה. וכמובן סלט פנצנלה, סלט קפרזה וסלט קינואה.

המיוחדת היא מנה שמגיעה במחבת, ובה בצק שעוטף לגמרי חציל קלוי בטאבון עם גבינה ורוטב. כמובן שיש גם קינוחים בטאבון ובעיקר שני צעירים שמאוד נהנים לארח ולשמח.

פתוח ביום חמישי, 20:00-24:00 ושישי, 10:00-14:00
מידע ועדכונים בעמוד הפייסבוק

כשאיציק לוי הקים את המבשלה, בשנת 2004, ISIS היה שם של אלת הפריון המצרית, רמז למיקומם על גבול מצרים. למרות שבמהלך השנים זה הפך להיות שמו של ארגון טרור, הוא החליט לא לשנות את השם. למרות אירועי ה-7 באוקטובר (כל תושבי המושב ניצלו בזכות צוות הטנקיסטיות שהצליחו לעצור את המחבלים על הכביש), המבשלה כמעט ולא הפסיקה לעבוד. שלושה ימים אחרי שפונו הוא ומשפחתו, חזר איציק לוי הביתה ופתח את המבשלה לאלפי המתנדבים הגיעו לעזור לחקלאי האזור. הם היו מסיימים יום עבודה בשעות הצהריים ומגיעים לשבת על בירה צוננת ונשנושים, אי של שפיות בתוך הכאוס הכללי, ואליהם הצטרפו בטפטופים התושבים שחזרו הביתה.

במבנה קטן מייצר איציק מגוון של בירות ובערבים, על רקע מוסיקה טוב, לפעמים בלייב, הוא מגיש תפריט משתנה - לפעמים בשרים על הפלנצ'ה, לפעמים נקניקיות, או פיצות בטאבון. בחצר המבשלה מפוזרים שולחנות וספסלי עץ, באווירת שאנטי מרגיעה מחד ונוף יבש פראי מסביב מאידך.

בחודשי הקיץ המקום פתוח בשלשי ובחמישי בין השעות 22:00-18:00 ובמשך כל השנה בימי שישי בין השעות 17:00-12:00.
מידע ועדכונים באתר האינטרנט.

שורת תעודות ומדליות תלויות על הקיר ביקב הקטן של אסף גלאי. הוא מייצר רק 17,000 בקבוקים בשנה, אבל מצליח לגרוף פרסי הוקרה בתחרויות נחשבות ולא מאבד את ההתלהבות מהתהליך המופלא שעובר העינב, עד שהוא הופך למשקה מרובה טעמים וריחות.

בדומה למבשלת אייסיס, גם היקב הוא מקום בילוי שמושך אליו מטיילים ותושבי האזור. הם שותים מיינות הרוזה, הלבנים והאדומים שמייצר אסף ומעמיסים על השולחן נשנושים מהמקרר שמוצב במקום ובו 14 סוגי גבינות, ממרחים שונים וחמאות בטעמים, ירקות חתוכים,לחם, קרקרים, שמן זית ועוד. אפשר לשבת במקום סביב שולחנות עטופים במפה משובצת באדום לבן או להרכיב סלסלת פיקניק ולטייל כמה צעדים אל חלקת הכרם ולשבת שם.

היקב פתוח בשישי בין 16:00-11:00 ובשבת בין 17:00-11:00.
מידע ועדכונים באתר האינטרנט.

"יכולתם לעשות אצלי את כל הכתבה, יש לי כאן צמחים של כל שבעת המינים", מתלוצץ איתנו ראובן רוזנבלט, שגם בגיל 88 יודע לספר בהרחבה על כל אחד מ-80 המינים שצומחים אצלו בבוסתן, כשעיניו הכחולות נוצצות בהתרגשות. את המבקרים אצלו הוא לוקח לסיור בבוסתן ומספר על עץ השוקולד שמוצאו בדרום אמריקה, קליפת הפרי שלו דקה כנייר ובפנים יש ממש ממרח שוקולד; על שיח שעועית הגלידה מקוסטה ריקה שבתרמיליו יש צמר גפן מתוק בטעם גלידת וניל; ועל עץ המרולה שמוצאו בג'ונגלים של דרום אפריקה ופריו בגודל שזיף, וכשהוא נופל על הארץ בכמויות עצומות הפילים מגיעים לאכול אותו ומשתכרים מהמשקה שתסס בתוכו (חפשו ביוטיוב סרטונים קורעים מצחוק של פילים שיכורים).

אחרי הסיור המרתק יושבים המטיילים סביב שולחן בפרגולה וטועמים מהליקרים שהוא מכין כמעט מכל אחד מהפירות, ושומעים את סיפורו של הילד ניצול השואה שעלה לארץ לבדו והתאהב באורה, שעלתה ברגל מתימן בגיל 3, במסע שנמשך שלוש שנים במהלכו מתו הוריה, ויד הגורל הפגישה ביניהם בשירות הצבאי, כשהיא הביאה לו מים לעמדה במלחמת העצמאות ונשארה לדבר איתו כל הלילה.

לנו הוא מספר על עץ התאנה שצומח בחצרו, שהפרח שלו נמצא בתוך הפרי וצרעה מיוחדת, עם צינורית ארוכה מחדירה את העוקץ פנימה ומפרה אותו. וגם נותן לנו לטעום מליקר התאנים שהוא מייצר בחדרון קטן שצמוד לביתו.

הביקור במקום בתיאום מראש בלבד, בטלפון 054-4234833.
מחיר: 30 שקל לאדם, מינימום 4 אנשים.

נכון, הפעם לא קטפנו רימון מהעץ ולא שתינו ליקר רימונים, אבל התבקש שנגיע לחוות רימון - חווה חקלאית חינוכית שהוקמה לסייע לבני נוער שנשרו ממסגרות הלימודים - אבל הפכה לאתר תיירות שמציע קטיף עצמי של ירקות אורגניים עונתיים בשדות שמשתרעים מסביב, כשהמטיילים גם מבלים בקפה רימונה, שמופעל על ידי בני הנוער והן מגישים בו, לצד שתייה חמה וקרה, גם סלטים ופיצות מפודטראק שניצב בסמוך לבית הקפה. ויותר מהכל, מרחיב את הלב ומרגש לראות את הערך המוסף החינוכי שהמקום מספק לחניכי המקום, את תחושת הבית שמחלחלת אליהם והופכת אותם למארחים מכל הלב.

בעונת הקיץ אפשר לקטוף בחוות רימון דלועים, חצילים, מלפפונים ופלפלים ובחורף שלל ירוקים. ולמה רימון? כי אחת מ-12 הנחלות של שבט שמעון נקראה רימון ושכנה בגבעה שממול החווה. עד היום אפשר לראות בה שרידי מקווה, בית כנסת ומגורים.

החווה פתוחה למטיילים בימי חמישי אחת לשבועיים, בין השעות 19:00-15:30 ובימי שישי מידי שבוע, בין השעות 16:00-08:00.
מחיר: 50-40 שקל לאדם לפי שקית קטיף.
מידע ועדכונים באתר האינטרנט.

שמואל ביתן עסוק מאוד כשאנחנו מגיעים אליו. הוא יוצר סוס נדנדה לנכדים בנגריה שצמודה לבית הבד, זה כשהוא לא מתרוצץ בכרמי הזיתים ובשדות או מפעיל את בית הבד שלו. ובין לבין הוא מארח בודדים וקבוצות שמגיעים אליו ללמוד על תהליך הפקת שמן הזית. בעונת מהמסיק, מוסקים זיתים בכרם שצמוד לבית הבד, טוחנים אותם בבית בד עתיק ואת השמן שמופק מכניסים לבקבוקונים קטנים, ומעטרים במדבקות. אפשר גם להכין פיתות על סאג' ולתבל בשמן זית וזעתר ולצפות בסרט שמספר על תהליך הפקת שמן הזית. בשאר ימות השנה הוא מציע פעילות 'מהחיטה ללחם', בה טוחנים חיטה בריחיים מסורתיים, יוצרים מהגרעינים קמח ומכינים בצק תוך כדי שמקבלים הסבר על החרמש והמגל.

הביקור במקום בתיאום מראש בלבד בטלפון 054-7603458.
מחיר: 20 שקל לאדם, מינימום 10 אנשים.

כנראה שגם כאן יכולנו לעשות את הכתבה כולה. כי במשתלה הענקית, המעוצבת והמסחררת במגוון הצמחים והצבעים שבה, יש כמעט מכל סוגי המינים והיא מוקפת בכרם ובו אוסף עצי הזית העתיקים הגדול בארץ, ובו אלפי עצים שהעתיק שבהם בן למעלה מ-3,000 שנה.

תמיר כהן, איש גדול ומחייך תמיד, עבד במשך שנים מול גננים ואדריכלי נוף, ובתקופת הקורונה החליט לפתוח את המשתלה לקהל הרחב. הוא הרחיב, שיפץ, עיצב, הביא אוסף עצום של כדים ועציצים ואביזרי נוי ועצוב ובמרכז המתחם הקים דוכן מקסים של קפה ושייקים של פירות. יש לו מגוון גדול של עצי דקל ובהם עץ התמר. אבל אנחנו כאן בגלל הדבש, כשהכוונה במקרא במילה דבש היא לא לזה שמייצרות הדבורים אלא לתמר, הפרי שבבשלותו הופך למתוק כדבש. אפשר לקנות במקום זנים שונים של עצי דקל, בהם גם עץ התמר, ולשתול בגינה או באחד מכדי הענק המרשימים שמוצגים במקום. את בית הקפה, שבדיוק פתח קצת לפני ה-7 באוקטובר הוא מבטיח שיחזור בהקדם להפעיל, עם ארוחות בוקר, פוקאצ'ות, פיצות ועוד.

פתוח בימים ראשון עד חמישי מ-17:00-08:30 ובשישי מ-13:30-08:30.
מידע ועדכונים בעמוד הפייסבוק.