העולם התקדם לאין הכר במאות השנים האחרונות, אלא שלא בכל מקום מתחברים לציוויליזציה המודרנית. אחד מהמקומות האלו הוא הכפר ז'ונגדונג שנמצא במחוז ג'ייג'ואו שבסין: הוא שוכן לו בתוך רכס הרים נידחים עם נוף מדהים, אך ללא השירותים והנוחות שמביא איתה הקידמה. מדובר ביישוב שלם שמוסתר בתהום ענקית בעומק 230 מטר על פסגת הר שגובהו 1,800 מטרים, ותושביו מסרבים לעזוב.
המערה הטבעית הזו היא ביתם של 18 משפחות או כ-100 איש. הדרך היחידה להגיע ליישוב המבודד היא ברגל דרך הליכה מייגעת בהרים. במשך 70 שנה, תושבי הכפר מנהלים אורח חיים פשוט, מבשלים את האוכל שלהם על אש וחיים בבתים עשויים מבמבוק.
התושבים הם בעיקר צאצאים של בני המיאו - מיעוט אתני בסין - שהשתמשו במערה כמקום מסתור בתקופת מלחמת האזרחים. בשנת 1949 המלחמה הסתיימה, אולם התושבים החליטו להישאר במערה למרות הקשיים הכרוכים בהתנתקות משאר העולם.
גם היום הם ממשיכים לחיות, להקים משפחה ולגדל ילדים במערה בגודל של אצטדיון כדורגל.
ככה נראים החיים שלהם
התושבים המקומיים מגדלים את היבולים שלהם בעצמם ואוכלים בעיקר אותם, אך לכל צורך אחר הם נאלצים ללכת ברגל שלוש שעות בכיוון אחד כדי להגיע לחנות הקרובה ביותר. אפילו הילדים נאלצים לעשות מסע רגלי של שעתיים דרך השטח ההררי רק כדי לקבל חינוך פורמלי בבית הספר הקרוב ביותר, לאחר שבית הספר המקומי נסגר בשנת 2008 לאחר שהממשלה הכריזה ש"סין אינה מקום שבו חיים אנשי מערות".
עוד אנשים שחיים אחרת בסין
מיליון איש חיים מתחת לאדמת סין בעיר תת קרקעית סודית עם מסעדות ותיאטראות
"עבדתי בעיר הגדולה עשור ולא יכולתי להרשות לעצמי דירה - אז חפרתי מערה"
התושבים קיבלו הבטחה מהרשויות לקבל כביש סלול שיקל על חייהם, אך הממשל המקומי בדק וקבע שבלתי אפשרי לבנות אותו - המערה היא חלק מפארק המוגדר כשמורת טבע ולכן מוגן על פי חוק וצריך להישאר ללא פגע.
בימים אלה הכפר האחרון שנותר בעולם בתוך מערה נמצא גם הוא בסכנת הכחדה, כיוון שהממשלה לוחצת על התושבים לעזוב בניסיון להילחם בעוני - בשל הגישה המוגבלת לעולם החיצון, ז'ונגדונג הוא אחד הישובים העניים ביותר בסין. הממשלה הסינית אפילו בנתה עבור התושבים בתים מבטון מתחת להר בו הם גרים, אך הם מסרבים לעבור אליהם בשל חשש מעליה ביוקר המחיה. התושבים במקום שמרנים ומעדיפים לגור בתוך הבתים הייחודיים שלהם, עם הקירות שעשויים מבמבוק ארוג וללא גג, מכיוון שהם מוגנים מפני הגשם והרוח על ידי המערה.
הם מסתמכים בעיקר על גידול תירס, חזירים ועזים למכירה, מה שנותן להם מספיק כסף לחיות בכפר שלהם בצורה שדורשת הוצאות מינימליות. הם לא צריכים לחשוב על חשבונות החשמל לחימום המערה, כיוון שהם משתמשים בהבערת עצים לחימום ולבישול.
אחד התושבים טוען שהחיים בעיר גרועים יותר בגלל מזג האוויר - בעוד שהערים הומות האדם לוהטות תחת השמש הקופחת, המערה נשארת קרירה ונוחה בקיץ והטמפרטורות נשארות אופטימליות גם בחורף.
בכפר יש חשמל, שסופק להם בשנת 2003 לאחר שמטייל אמריקאי גילה את היישוב ותרם כסף וציוד לשיפור חייהם של התושבים הם משתמשים בחשמל להפעיל אורות ומכשירים מסוימים כמו טלוויזיה ומכונות כביסה.
בסאן הבריטי מספרים שלאחר שהמטייל נקלע ליישוב, חלה שם תקופת פריחה כלכלית קצרה. תיירים סקרנים נוספים יצאו למסע הארוך והמתיש כדי לבקר את אנשי המערות האחרונים, אבל הבאז סביבו גווע במהרה והתושבים שבו לחייהם השקטים.
למרות שתושבי הכפר נאבקים להתפרנס, הם מסרבים כאמור לנטוש את ביתם, והם מלאים תקווה שיום אחד יקבלו כביש שיחבר אותם לשאר העולם.