הצפיפות, שטח המחיה הדל ומחירי הדיור הגבוהים בבייג'ינג, סין, גרמו לכמיליון איש לגור בעיר תת קרקעית - ממש מתחת לאדמת עיר הבירה - שמעטים בכלל יודעים על קיומה. למעשה, סינים רבים שלא יכולים להרשות לעצמם לגור בעיר העמוסה, עוברים לגור במנהרות הצפופות מתחת לקרקע שנבנו במהלך המלחמה הקרה (בשנים 1969-1979) ע"י יותר מ-300 אלף פועלים - ומקווים לחסוך מספיק כדי לעבור לדירה עם אור שמש. ב-CNN דווח שעל אף שהם מכונים "שבט החולדות" וחלקם גרים בתנאים מחפירים שם מתחת - יש להם בעיר מתקני ספורט, מסעדות, מספרות, בתי קולנוע, תאטראות ועוד שלל אטרקציות שהופכות את העיר הזאת למסקרנת במיוחד עבור תיירים.
עמוק מתחת לרחובות ההומים של בייג'ינג, ליתר דיוק כ-10 עד 18 מטרים מתחת לאדמה, שוכנת לה העיר התת קרקעית דישיה צ'נג (Dìxià Chéng), בה חיים מיליון איש בעלי הכנסה נמוכה שלא יכולים להרשות לעצמם דירה בעיר שמעליהם. המנהרות המשתרעות על פני שלוש קומות מתחת לפני הקרקע נבנו כדי לשמש כמקלט מפני פצצות במהלך המלחמה הקרה. שטחה של העיר המכונה "הצינוק" מגיע ל-85 קמ"ר והיא מחברת בין כל המבנים הממשלתיים המרכזיים בעיר מלמעלה. ההערכה היא שישנם 90 כניסות שונות לעיר, אך רבות מהן לא נמצאו עד כה על ידי מי שאינו יודע איפה לחפש..
רוב תושביה הנוכחיים, שמגיעים למספר של כמיליון איש, הם מהגרי עבודה ותושבים חדשים צעירים שמקווים להשיק קריירה בעיר החשובה ביותר בסין. שטחי המגורים קטנים, צפופים וחסרי כל אור טבעי, אך דמי השכירות הם רק שליש מאלה שמעל הקרקע.
חלק מהתושבים מתגוררים במתחם עשרות שנים, בעוד שאחרים עוברים אליו באופן זמני ונשארים רק עד שהם מרוויחים מספיק כדי להרשות לעצמם דירה רגילה בעיר הגדולה.
המקלטים הגרעיניים ואזורי המגורים אינם חוקיים מבחינה טכנית בעקבות פסיקה משנת 2010 של שלטונות בייג'ינג על רקע סכנות בטיחותיות שלא טופלו ע"י בעלי בתים מזניחים, אך בעוד שחלק מהתושבים פונו מאז - רובם הורשו עד כה להישאר עם עתיד לא ברור באופק.
בניית המנהרות החלה ב-1969 בזמן שיא המתיחות והחשש מפני סכסוך רחב היקף בין סין לברית המועצות - וזאת כדי להגן מפני מתקפה גרעינית סובייטית אפשרית. מאו דזה-דונג, אז יו"ר המפלגה הקומוניסטית הסינית, הורה לאזרחים "לחפור מנהרות עמוקות, לאחסן מזון ולהתכונן למלחמה". אנשים חפרו בידיהם, רבים מהם מצוידים רק באתים ונושאים אדמה ואבנים בסלסילות במבוק. חומות, מגדלים ושערים בני מאות שנים, לרבות שערי העיר הישנים נהרסו כדי לספק חומרי בנייה למתחם. במהלך עשר השנים הבאות, כ-300,000 בני אדם, רובם אזרחים, בנו את העיר יוצאת הדופן הזאת, אשר עם השלמתה כללה 10,000 בונקרים אטומיים, מחסנים ומפעלים - וכן מסעדות, תיאטראות ומתקני ספורט, כל מה שעיר זקוקה לו כדי לשרוד בעת מלחמה גרעינית. העיר הסודית המשיכה להתרחב עד שנת 1979.
לפי הדיווחים, הממשלה העריכה אז שהמתחם יכול לאכלס את כל אוכלוסיית בייג'ינג - באותה תקופה בסביבות שישה מיליון איש. המנהרות מעולם לא שימשו לייעודן, אך במהלך העשורים הבאים הן שופצו על ידי קהילות מקומיות כדי לאכלס בתי מלון זולים ועסקים אחרים.
בשנות ה-80 נמסרו מספר חלקים לרשויות השכונות, שהפכו את הבונקרים הללו למשרדים וחנויות. עם זאת, רוב העולם התת קרקעי של בייג'ינג הוא בבעלות פרטית ויש לא מעט כניסות ממרתפי חנויות רגילות ובלוקי דירות מעל הקרקע - אם כי הכניסות נשמרות בסוד ברוב המקרים.
עוד דברים שקורים בסין:
הדרך לגיהנום? סין חופרת בור בעומק 10 אלף מטרים לפנים כדור הארץ
הצצה ראשונה לגורד שחקים בן 26 קומות שמשמש כחוות חזירים המונית
ככה נראים החיים של "שבט החולדות"
החלקים המשמשים כיום ללינה הם בעיקר בבעלות של בעלי בית פרטיים. תוך ניצול המספר ההולך וגדל של העניים שנודדים מאזורים כפריים כדי למצוא עבודה בבייג'ינג הצפופה ממילא, הבעלים של חלקים ממערכת המנהרות הפכו את הבונקרים שלהם ליחידות מגורים זעירות - והציעו לאנשים לגור שם תמורת בערך שליש ממחירי השכירות המזנקים בעיר. למעשה, על פי הדיווחים תושבי דישיה צ'נג משלמים שכירות חודשית שוות ערך ל-2,400 שקלים בחודש. רובם עובדים במקצועות עם שכר נמוך כמו נהגי מוניות, אנשי מכירות או פקידים - מעל הקרקע, אך יש גם כאלה שלא רואים אור יום בכלל ועובדים בתוך העיר התת קרקעית במסעדות, חנויות או מספרות.
"המקום הזה מכריח אותי לעבוד קשה יותר"
אחד התושבים בשם ווי, סיפר לאל-ג'זירה שהוא גר בדירה של כ-28 מ"ר - עם תשעה אנשים נוספים. "אני מסתדר טוב כי אני מפחד להיות עני", הוא אמר, "רבים מעמיתיי גרים מעל הקרקע, אבל אני חושב שזה נוח מדי. המקום הזה מכריח אותי לעבוד קשה יותר".
אנט קים, פרופסורית באוניברסיטת דרום קליפורניה שחקרה את הדירות, אמרה שהן משמשות פתרון חלופי לבעיה איתה מתמודדים תושבי ערים בכל מקום. "כמובן שאף אחד לא יעדיף לגור מתחת לאדמה, אבל יש כאן העדפה חזקה למיקום. מה שקורה ברוב חלקי העולם הוא שפרויקטים של דיור בר השגה נמצאים באזורים לא טובים הרחוקים מהעיר, כי שם הקרקע היא במחיר סביר. אולם, אנשים לא רוצים לגור שם גם כי הנסיעה היומית ארוכה להם. כאן יש להם אלטרנטיבה לגור ממש מתחת למקום העבודה שלהם".
גם בעוד שעתיד יחידות הדיור עדיין לא ברור, על פי הדיווחים, חלק מהמקומיים עובדים עם מעצבים כדי להפוך מנהרות שעומדות כעת ריקות למרחבים קהילתיים תוססים יותר.
בשנת 2016, אולי בשל החשיפה התקשורתית הגוברת של החיים מתחת לבייג'ינג, הקבוצה הראשונה של תושבי המנהרות פונתה - ללא הודעה מוקדמת. התושבים האחרים שנתורו שם ללא ספק תוהים מתי יצאו לפועל תוכניות הפינוי שיכללו את המחוז שלהם.
אולם, אדם אחד ניצל את המצב לטובת הקהילה שלו. ג'ואו זישו - בשיתוף מעצבים, אמנים, אזרחים מקומיים וחברות פרטיות - הוא פתח ביוזמה להפוך את המנהרות שהתפנו לאחרונה למרכז קהילתי תוסס, הכולל בין היתר ספרייה, בתי קפה, מרחב משחקים לילדים, מספרה, חנויות וחדר כושר.
באמצעות הפעלת סדנאות ומתן פלטפורמה לאנשי עסקים מקומיים לשתף פעולה, ה-Digua Shequ (המקלט הגרעיני המשופץ שפירושו "בטטה") קיבץ בהצלחה תושבים מלמעלה ומתחת לאדמה - וסייע להסיר את חוסר האמון הקיים בין הקבוצות הללו. אישור רשמי ניתן ל-10 פרויקטים דומים לצאת לדרך, מהלך שמצביע על כך שבייג'ינג התת-קרקעית תישאר מיושבת ברמה כזו או אחרת לעוד שנים רבות.
העיר בדרל כלל סגורה לתיירים, למקרה שחשבתם לקפוץ. רבים גם בדרך כלל לא יודעים בכלל על קיומה או על דרכי הכניסה אליה. בין היחידים שהצליחו לחדור פנימה היה צוות כתבים זר (Galileo.tv הגרמני) שצילם בסתר את המתרחש בעיר והפיץ סרט תיעודי קצר ב-2018 על האנשים שגרים בחדרים בגודל מטרים רבועים בודדים - ללא חימום או אור שמש.