דובה בגיל מופלג בספארי מתכוננת לפרידה מאחותה. צפו

הדבר הכי קשה בתפקיד שלנו הוא לראות בעל חיים סובל", כך אומרים המטפלים בספארי ברמת גן, שכחלק מעבודתם גם סועדים את בעלי החיים בעת מחלתם וזקנתם. אלו בעלי חיים שבהם אנו מטפלים במשך שנים ונקשרים אליהם. לראות אותם סובלים זה מאוד קשה ולכן אנחנו עושים הכל על מנת להקל על סבלם".

כך למשל, במקרה של "בו", דובה סורית, אחת משלוש דובות חומות סוריות החיות בספארי, בת 29, גיל מבוגר, היות ותוחלת החיים של הדובים נעה בין 30-25 שנים. "היא נולדה אצלנו, ולפני כשלוש שנים התגלה אצלה גידול", אומרים בספארי. "הדובה עברה במהלך חייה שני ניתוחים, אחד מהם ניתוח מסובך להסרת הגידול מאזור החזה, שעל אף מורכבותו הרבה הצליח ואפשר לה להמשיך ולהיות פעילה וחיונית ובקשר הדוק עם אחותה".

לאחרונה ראו מטפליה כי הגידול שהוסר מאזור החזה חזר לאותו המקום. בו היא דובה קשישה ובספארי יודעים כי בערוב ימיהם דובים סובלים מבעיות במפרקים ובעמוד השדרה, ויתכן שהשילוב של שני הגורמים גורם לה לכאבים. בשבועיים האחרונים מצבה החמיר ונראה כי היא מתקשה בהליכה ורגליה האחוריות אינן מצליחות לשאת את משקל גופה. ד"ר אלעד סמיט' וטרינר הספארי יחד עם הצוות המקצועי וצוות מחלקת הטורפים, המחלקה האמונה על הטיפול בדובות, סבורים כי הקושי הנגרם מהמסה הגדולה בחזה יחד עם גילה המבוגר והתחלואה הטבעית בגילים האלו, לא משאירים מקום רב לאופטימיות לגבי אפשרויות הטיפול בה וכל שנותר הוא לאפשר לה לחיות ברווחה המגיעה לה עד כמה שניתן.

בספארי מספרים, שאתגר נוסף שאיתו מתמודדים מטפלי מחלקת הטורפים היא "בבט", אחותה של בו מאותה אם. הן צמודות זו לזו מהרגע שנולדו ועד היום מחוברות. בכל מקום שבו תהיה בו - תהיה גם בבט. הן אוכלות ביחד, נכנסות לבריכה ביחד, תמיד ביחד והמטפלים כבר חושבים על היום שאחרי ועל הפרידה והקושי שאיתו תצטרך בבט להתמודד כאשר בו תלך לעולמה.

לדברי שלי אלדד, ראש ענף טורפים, "אנחנו מנסים להקל על בו ולעטוף אותה עד כמה שניתן. תזונאית הספארי ד"ר רוני הורוביץ, גוייסה לעזרת הצוות הטיפולי והרפואי, על מנת למצוא פתרון תזונתי שיקל על בו ויצרה קשר עם חברת 'אמורפיקל', יצרנית תוספי תזונה, המלווה את הטיפול במחקר. כמו תמיד אנחנו מרפדים בכל בוקר את בתי הלילה של הדובות בשקי יוטה קש וצמחים. בו מקבלת פעמיים ביום משככי כאבים שאנו מרסקים ומוסיפים למזון המיוחד שהותאם לה, לגילה ולמצבה הרפואי, כזה העשיר בסיבים תזונתיים, כדי שתחוש שובע אך לא תעלה במשקלה, משהו שיכול להכביד עוד יותר על התנועה שלה. בו, יחד עם שתי הדובות האחרות, החלה לקבל תוסף תזונה - סידן אמורפי. זהו תוסף חדש וניסיוני בטח בכל הקשור לחיות בר המכיל סידן נגיש יותר מהסידן אותו הן צורכות במזון. הוא נספג בגוף בקלות רבה יותר ובעל סגולות אנטי דלקתיות".

לדברי שי קויפמן מטפל במחלקה ומטפל בבו: "בו היא דובה מיוחדת במינה. בצעירותה היתה מאוד חזקה ודומיננטית. היתה מאוד פעילה ואוהבת מים. היא בעיקר אוהבת פירות מתוקים כמו מלון ואבטיח, דבש וסילאן, לפעמים מחליטה לעשות דיאטה ממזון מסויים. אם היא החליטה שנמאס לה, היא תחדל מלאכול את אותו המזון ותחזור אליו שבוע או שבועיים לאחר מכן. דובה עם אופי כבר אמרנו?

"גם הקשר בין האחיות הוא קשר מופלא ובימים האלו כאשר בו ממעטת לצאת לחצר, ניתן לראות כי בבט נמצאת הרבה ליד אחותה, היא מלקקת אותה וצמודה אליה. כאשר בו מחליטה להישאר בתא ולא לצאת, היא מבקשת להישאר איתה. אני מאוד חושש מהיום שבו היא תיאלץ להיפרד ממנה. אני ממש יכול לדמיין את הכאב שתחווה בבט. כאשר נגיע אל המצב הזה, אנחנו ערוכים לתת לה לעשות זאת ולעזור לה להיפרד לאחר שזה יקרה".

הדוב החום הסורי הוא טורף גדול ומיומן. הזכרים הבוגרים מגיעים למשקל של עד כ-250 קילוגרם, ולמרות זאת הוא זריז יחסית ובעל טפרים ארוכים וחדים המסייעים לו לצוד ולחפש מזון באדמה. דובים הם אוכלי כל ומגוון המזונות שלהם רחב מאוד. החל ממזון צמחי כמו פירות, זרעים, עלים, פקעות ובצלים, ועד לבעלי חיים אחרים בעיקר עופות וחיות קטנות.

הדוב החום הסורי מוגדר כתת-מין של הדוב החום. ותפוצתו באזור טורקיה, צפון עיראק, אזור הקווקז ובאיראן. עד תחילת המאה ה-20 היו דובים חומים סוריים גם בישראל, אך הם נכחדו מהטבע עקב ציד. הדוב האחרון ששרד בישראל, ניצוד בשנת 1917 באזור החרמון.