כזה מתוק: מדוע דווקא הרימון מופיע בפסיפסים בישראל?

הוא מלך אמיתי (לאיזה עוד פרי יש כתר?), יפהפה, שימושי להפליא, צנוע ובלי דרישות מיוחדות. לא פלא שהוא הפך לסמל של שפע, יופי וחכמה. הרימון מופיע כמוטיב ביצירות אומנות רבות, כסמל בתרבויות רבות ברחבי המזרח הקדום, באגדות ובמדרשים יהודים. גם כיום הוא עץ פרי פופולרי ואהוב. לכבוד ראש השנה קבלו כמה עובדות על הרימון המצוי.

הוא נמנה עם שבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". (דברים, ח', ז'-ח').

הקליפות שלו נמצאו באתרים ארכיאולוגיים וכן במערות מדבר יהודה. בימי קדם השתמשו בו לרפואה, למיצוי צבע אדום וכמובן למאכל. הוא נחשב לפרי שנשמר היטב לזמן ארוך, ואת גרעיניו נהגו לאכול גם בצורתם המיובשת. במשנה מוזכר כי בענפיו השתמשו לצליית קורבן הפסח.

סמלי רימון ופעמון פיארו לסירוגין את שולי מעילו של הכהן הגדול: "וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב" (שמות כ"ח: ל"ג-ל"ד). סמלי רימון ופעמון יחד נמצאו בחפירות שנערכו ברחוב ההרודיאני בהר הבית. רימונים מעטרים כמובן גם את ספר התורה.

בשל יופיו הוא הפך הרימון למוטיב חוזר בפסיפסים עתיקים ובעיקר בבתי כנסת ובתי פאר. ניתן, למשל, למצוא אותו בארמון המערבי במצדה, בגן לאומי הרודיון נמצא בית מרחץ ובו פסיפס עם עיטור גיאומטרי ששולבו בו רימונים. גם בבתי כנסת שומרונים כמו חרבת סמארה וא-ח'ירבה נמצאו פסיפסים עם רימונים (הם נמצאים כיום באתר השומרוני הטוב). בבית הכנסת שבגן לאומי בית אלפא אפשר להבחין בפסיפס ב-3 ענפי רימון המעוצבים כעיגול כהה וכתר משלושה קוים.

הרימון הופיע על מטבעות רבים - החשמונאים הטביעו אותו על מטבעות רבים, כדרך להעברת מסר של שגשוג והצלחה. הוא הוטבע גם על מטבעות בתקופת המרד הגדול, שם הוא מופיע בצורת ענף ועליו ניצני רימונים. אותו ענף עם ניצני רימונים הופיע גם על מטבע של לירה ישראלית, ואילו על מטבע של 5 אגורות הופיעו 3 רימונים גדולים. כיום אפשר למצוא אותו על מטבע של שני שקלים חדשים, שם הוא מופיע בין שתי קרני שפע, בדומה למטבעות החשמונאים.

הרימון מופיע פעמים רבות בתנ"ך. לראשונה הוא מוזכר בסיפור המרגלים ששלח משה לתור את הארץ: "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים (במדבר י"ג: כ"ג)". בהמשך מזכירים אותו גם הנביאים יואל וחגי בהקשרים חקלאיים. בשיר השירים הוא מוזכר כמה פעמים כסמל לפוריות ויופי, בפסוקים יפיפיים כמו: "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ" (שיר השירים, ד', ג'), ו"אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (שיר השירים ח', ב').

יש טענה כי שמו של הרימון ניתן לו בזכות הגבנונים שלו (הוא "רם" מכל צדדיו), אך סביר יותר שהשם נגזר מהשורש המצרי rmn. בשפות שמיות וקרובות לשמיות הוא נקרא בשמות דומים מאוד: בערבית רֻמָאן בארמית רומנא, בקופטית הרמן, במצרית קדומה ארהמני ועוד. ייתכן גם שהשם נגזר משמו של רמון, אל הרעם הארמי. מקובל גם הצירוף "הדד-רימון" (זכריה י"ב 11), שהוא חיבור של שתי דמויות אלים המסמלות פוריות (הרימון מוכר גם כסמל לפוריות). בלטינית הוא נקרא "תפוח פיניקי" כיוון שהובא לרומא העתיקה על ידי הפיניקים, וכינוי לטיני נוסף היה "תפוח רב גרעינים".

יש הטוענים שמספר הגרגרים ברימון הוא 613, כתרי"ג מצוות. האמת היא שמספר הגרגרים משתנה מרימון לרימון, ממש כמו המצוות בבני אדם שונים. בראש השנה הקרוב, אל תשכחו לקשט את שולחן החג ברימונים, לאכול מגרגריו המתוקים ולברך ש"ירבו זכויותינו כרימון".

שנה טובה!