כמה נעים לך להיות מגורש לאי מבודד שנקרא "אי המצורעים", שבו ישנם רק אנשים כמוך? כלומר, מצורעים. ובכן, ממרומי ההווה, זה נראה די לא נעים. אבל מסתבר שבחיים האמיתיים, הדברים היו לעיתים, עבור אנשים מסוימים, פחות נוראיים ממה שהייתם מצפים.
כי במושבת מצורעים זו, שנמצאת במרחק קצרצר מחלקו הצפוני-מזרחי של כרתים שביוון, היו חיי קהילה פעילים, היו אהבות, היו חיי יצירה, היתה תשוקה. בקיצור, היו חיים. למעשה, באמצע המאה הקודמת, עם מיגור מחלת הצרעת, היו כמה וכמה מצורעים שסירבו להתפנות מהאי ששימש להם בית במשך שנים ארוכות. או כמו שאומרת הקלישאה - החיים חזקים מהכל.
כך או אחרת, האי הזעיר ששטחו פחות מ-90 דונמים היה נשכח מהזיכרון והיה נותר ריק וצחיח, לולא סופרת בריטית בשם ויקטוריה היסלופ שפרסמה בשנת 2005 רומן שנקרא "האי של סופייה" (שגם תורגם לעברית בשנת 2007). הספר מציג את החיים באי באופן שובה לב, והוא זכה להצלחה עולמית. בעקבות הספר, חזר האי לתודעה - ויחד איתה הגיעו גם המוני התיירים, שפוקדים את בתיו הנטושים, מבנים ההרוסים למחצה ואת מה שנותר מסמטאותיו הצרות. וזה פשוט נראה נפלא.
עם זאת, תיירים רבים המגיעים אל כרתים מסתפקים בשיט לא מחייב סביב האי. מציצים מפה, מצלמים משם, וחוזרים מרוצים אל המלון. רק חלק קטן מהם, יחסית, טורח לעצור ולצאת לסיבוב במקום היפהפה הזה. לכן, בפעם הבאה שאתם בכרתים, אל תסתפקו בהצצה מקרית. עלו לאי, חקרו את הפינות המיוחדות והמפתיעות שבו וחיזרו ליבשה עם המון סיפורים.
צרעת: הדרך הכי יעילה להבריח כובשים
"אי המצורעים" הוא כמובן רק כינוי. שמו האמיתי הוא ספילוגנה (Spinalonga), והוא שוכן במפרץ אלונדה (Elounda) הציורי שבכרתים. הוא נקרא כך בשל צורתו, המזכירה קוץ (Spina) ארוך (Longa). הוונציאנים ששלטו באזור זה לפני כמה מאות שנים בנו בשנת 1578 מבצר מרשים שרובץ עד היום על פסגתו הסלעית של האי, וממנו נשקף נוף מדהים של מי הכחול-טורקיז העוטפים אותו ושל חופי כרתים הסמוכים. אל תוותרו על טיפוס לראש המבצר. לא רק בזכות הנוף, אלא בזכות השרידים הפוטוגניים - ממדרגות אבן צרות ועד פתחי תותחים ארוכים ואפלוליים.
בשנת 1669 הביסו הטורקים את הוונציאנים ולקחו פיקוד על כרתים. עם זאת, האי נמסר לידיהם רק בשנת 1715, ללא קרב. בשנת 1897 הטורקים סולקו מכרתים, אבל כאלף מהם החליטו להישאר בה. הם שטו אל ספילונגה, תקעו בו יתד ואמרו "זה שלנו". כאשר תגיעו - תבינו בעצמכם עד כמה קשה לעזוב כזה מקום.
אבל הטורקים לא הספיקו ליהנות יותר מדי: בשנת 1903 החליטו היוונים להפוך את ספילונגה למושבת מצורעים. מרגע זה, החלו לשלוח אליו חולי צרעת מרחבי הארץ, כדי לבודד אותם ולמנוע הדבקה של אחרים. יש מי שאומרים שההחלטה נפלה דווקא על ספילונגה כדי לגרום לטורקים שנותרו - לעזוב. בין אם זה נכון ובין אם לא, הצרעת בהחלט היה זרז מעולה, וכאשר הגיעו לאי ראשוני המצורעים - עשו הטורקים את הדרך ההפוכה ונמלטו ממנו.
החיים באי: התאהבו, התחתנו, הולידו ילדים
כיום, כאשר תגיעו אל האי, המקום הראשון שבו תבקרו (בעצם השני. הראשון הוא קופת התשלום בכניסה) הוא גם המקום הראשון שבו ביקרו המצורעים שהובאו לכאן החל מתחילת המאה ה-20. זהו "שער דנטה" - שנקרא כך בשל הפחד שמכאן מגיעים הישר אל התופת. מהמעבר מאפלולי והמסתורי מגיעים הישר אל אחד הרחובות הראשיים של מושבת המצורעים, שבתים רבים מצויים לאורכו. חלק הרוסים ומיעוטם עדיין בנויים.
כפי שכבר רמזנו - החיים באי היו פחות נוראיים ממה שהיה נדמה למי שנותרו מאחור. כאן אף אחד לא הציק להם וקרא להם בכינויי גנאי, הם חיו חיי קהילה ובחרו לעצמם מעין ראש עיר (ראש אי) ואפילו קיבלו קצבה ממשלתית לרכישת מזון, תרופות ומצרכים שונים שהגיעו אליהם בסירות מחופי כרתים. החיים באי היו אוטונומיים ואף גורם ממשלתי לא התערב בחייהם. הם עיבדו אדמות חקלאיות, התאהבו, התחתנו והולידו ילדים.
בשנת 1950, עם פיתוחן של תרופות שטיפלו ביעילות בצרעת, הוחלט להפסיק לשלוח מצורעים אל האי, והחולה האחרון עזב אותו בשנת 1957. למעשה, ספילונגה היה אחד ממושבות המצורעים האחרונות שפעלו באירופה, בהן ברומניה, לטביה וספרד. סך הכל, הועברו אל ספילונגה במהלך השנים כ-800 מצורעים. באי עצמו נולדו כ-40 ילדים.
ואם כבר מדברים על צרעת, מסתבר שיש לה גם נקודה ארץ-ישראלית. המחלה הזיהומית, הפוגעת בעיקר בעור ובמערכת העצבים, קרויה "מחלת הנסן", עם שם המדען הנורבגי שחקר אותה. בסוף המאה ה-19 הוקם בשכונת טלביה בירושלים בית החולים למצורעים "עזרת ישו", שמאוחר יותר זכה לשם הרשמי "בית הנסן". כיום, למרות מיגור מסיבי של המחלה, מעריכים כי נותרו בעולם 2-1 מיליון חולי צרעת.
בין המבצר לבית החולים: לשוטט באי
כאמור, "שער דנטה" יוביל אתכם אל לב מושבת המצורעים. מכאן מומלץ להיפרד מעט מהאזור המישורי ולהתחיל לטפס בשביל החוצה את האי ומגיע בסופו של דבר אל שרידי המבצר הוונציאני. מדובר בכמה מאות מטרים בלבד של טיפוס לא קשה, בשביל שלפעמים חומק מהעין ויגרום לכם לתעות בדרך - וזה מה שיפה בו.
אחרי שמסיירים בשרידי המבצר ועושים סלפי הכרחי מול הנוף המרהיב של מפרץ אלונדה, מגיע הזמן לרדת בשביל אחר, אל שרידי הכנסייה (יש שילוט). בדרך תפגשו שרידי מבנים מתקופות שונות, בתים מבודדים ואפילו בית החולים הישן של האי, שכיום דלתותיו נעולות. תוכלו רק להציץ באחד החלונות פנימה, רק כדי לגלות שהוא ריק לחלוטין. לא שציפינו שנראה שם מישהו.
השביל הלא-תמיד-ברור יוביל אתכם אל הכנסייה ובהמשך יוריד אתכם שוב אל לב הכפר. כאן, בתוך כמה מבנים ששרדו היטב את שיני הזמן, ישנה תצוגה מוזיאלית תנועה הכוללת שלטי הסבר המספרים על החיים באי, תצלומים היסטוריים של תושבי ספילונגה החולים וגם פריטים מעולם הרפואה והרוקחות ששימשו בבית החולים המקומי - מבקבוקוני תרופות ועד אביזרים רפואיים שונים ומשונים שלא תמיד תרצו לחקור מקרוב מדי.
אם נשאר לכם זמן, מומלץ להמשיך ולחקור את האי, ששביל היקפי נוח עוטף אותו. לא תוכלו ללכת לאיבוד. בכל זאת, אי.
לדעת עוד
אם אתם מטיילים בכרתים, כדאי לדעת שקל מאוד להגיע אל ספילונגה באמצעות סירות תיירים שיוצאות מדי חצי שעה-שעה (בעונה) מהעיירה אלונדה (Elounda), מהכפר פלאקה (Plaka) או מאיוס ניקולאוס (Agios Nikolaos) המעט מרוחק יותר. מומלץ לשהות באי לפחות שעה, כדי ליהנות מכל מה שיש בו. מחירי השייט תלויים במרחק מהאי ובאופי כלי השייט, והם נעים בין 10 ל-20 אירו. השייט נמשך 30-10 דקות. מי שרוצים להגיע לאי בסירה מהירה, ישלמו מעט יותר. מאחר שספילונגה מוגדר כאתר מורשת, הכניסה אליו בתשלום (8 אירו לאדם, חינם לילדים). במיוחד בימים חמים, הקפידו להצטייד בכובע, בתכשיר הגנה ובהרבה מים.