יש עדיין אדמות פנויות על פני כדור הארץ שאף מדינה לא רוצה - בא לכם?

כמעט כל שטח בכדור הארץ שייך למדינה ריבונית ומגודר בקפדנות על ידי גבולות. נסו לאתגר את הגבולות האלה וזו דרך בטוחה לגרום לכוחות צבא לצאת לכיוונכם. עם זאת, למרות האובססיה של האנושות לשרטט קווים במפה, יש מספר קטן של אזורים על פני כדור הארץ שאף מדינה ריבונית לא תובעת עליהם בעלות.

הם ידועים בשם טֵרָה נוּלְיוּס (מלטינית: Terra nullius) - ביטוי שמקורו במשפט הרומי ומשמעותו: "אדמה שאינה שייכת לאיש". tu "אדמת אף אחד". תחת הקטגוריה הזאת תמצאו את ביר טוויל שבין מצרים לסודאן, כמה אזורים מפוקפקים בגבול קרואטיה-סרביה ושטח עצום באנטארקטיקה. מוכנים להציע עליהם מחיר?

אחת הדוגמאות המשמעותיות ביותר לטרה נוליוס היא ביר טוויל, חלקת אדמ דמויית טרפז בשטח של 2,060 קמ"ר ליד הגבול שבין מצרים לסודאן, שאף אחת מהמדינות לא תובעת עליה בעלות. זוהי ארץ מדברית שוממה שבה הטמפרטורות מגיעות בשיא הקיץ ל-45 מעלות צלזיוס. אוכלוסיית הארץ הזו היא אפסית, אם כי לעתים קרובות פוקדים אותה שבטים בדואים נוודים חולפים, כמו אנשי אבבדה.

היא לא שייכת לאף מדינה בעיקר הודות לגבולות שקבעה האימפריה הבריטית במאות ה-19 וה-20. לפי מחלקת המדינה האמריקנית, בריטניה הגיעה להסכם עם מצרים בשנת 1899 שקבע כי "השטחים שמדרום לקו הרוחב ה-22" שייכים לסודאן, מה שמציב את ביר טוויל בשליטה סודנית. ב-1902 הכינו הבריטים תוכנית נוספת לגבול סודאן-מצרים. במסגרת תוכנית זו, ביר טוויל הועברה לניהול מצרי מכיוון שהאזור שימש מדי פעם את שבט אבבדה, שהתבסס ליד אסואן בדרום מצרים. בעוד שמצרים רוצה להישאר בגבול המקורי משנת 1899, סודאן עומדת על דרישתה להכיר בגבול המנהלי של 1902. במילים אחרות, מצרים מאמינה שביר טוויל נמצאת בסודאן, אולם סודאן מאמינה שהיא במצרים. בפועל, שולטת מצרים במקום, אף שהוציאה אותו ממפותיה הרשמיות.

מספר קבוצות ניסו במהלך השנים לתבוע בעלות על הקרקע, אך אף אחת מהן לא זכתה להכרה בינלאומית. בשנת 2014, תושב ארה"ב ג'רמיה היטון מווירג'יניה ניסה לקחת בעלות על האזור, כינה אותו "ממלכת צפון סודאן" והכריז על עצמו כמלך. המוטיבציה שלו הייתה כדי שיוכל להיענות לרצונה של בתו אמילי בת ה-6 להיות נסיכה. באופן לא מפתיע, טענתו לא הוכרה על ידי האו"ם ואף מדינה לא הכירה בעצמאותו של האזור.

רעיון נוסף פחות מגוחך הוא שביר טוויל יכולה לשמש דוגמה לסוג חדש של תחום שיפוט שבו הילידים הם הבעלים של הזכויות על הקרקע. אולם לעת עתה - ביר טוויל אינה שייכת לאיש.

בעיני החוק הבינלאומי, אף חלק באנטארקטיקה אינו בבעלות של מדינה אחת. עם זאת, זה לא מנע משבע מדינות לתבוע חלקים מהיבשת כשלהן: ארגנטינה, אוסטרליה, צ'ילה, צרפת, ניו זילנד, נורבגיה ובריטניה.

המפה האופיינית המציגה את הטענות הטריטוריאליות הללו תציג את אנטארקטיקה חתוכה לפרוסות כמו פיצה, כאשר אוסטרליה ונורבגיה לוקחות את חלק הארי. עם זאת ראוי לציין שפינה אחת לא נתבעה בידי אף מדינה והיא מכונה ארץ מרי בירד.

עוד מקומות מוזרים בעולם

10 המדינות הכי קטנות שמעולם לא שמעתם עליהן

קבלו הצצה לעיירה שמחולקת לשתי מדינות - כשהגבול עובר אצל חלק מהתושבים בסלון

היא נקראת על שם אשתו של קצין הצי האמריקני ריצ'רד אי בירד, שחקר את האזור בתחילת המאה ה-20. משתרעת על פני 1,605,792 קמ"ר, מארי בירד היא הטריטוריה הגדולה ביותר בעולם ללא ביקוש. הסיבה לכך היא פשוט משום שהיא מבודדת ובלתי ניתנת למעבר, אפילו לפי הסטנדרטים של אנטארקטיקה.

בשנת 1939 הורה נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט לחברי משלחת השרות האנטארקטי של ארצות הברית לנקוט בצעדים על מנת לתבוע ריבונות באזורים שונים באנטארקטיקה כשטחי ארצות הברית. למרות ניסיונות אלה, צעדים אלה לא הוכרו כרשמיים בשנת 1959, עת הוקמה מערכת האמנה באנטארקטיקה (הקובעת כי אין ריבונות באנטארקטיקה); על אף זאת לעיתים טוען משרד ההגנה של ארצות הברית לריבונות ארצות הברית באנטארקטיקה, בעקבות פעילות המחקר של המדינה שם קודם לשנת 1959. על אף טענות ארצות הברית לריבונות בארץ מרי בירד (ממזרח לקו אורך 150° מערב), החלק שממערב ל 150° מערב הוא חלק משטח חסות רוס שהריבונות עליו נטענת על ידי ניו זילנד. בכל מקרה נכון ל-2023 - לאף מדינה קיימת אין ריבונות על ארץ מרי בירד.

בין הגבול הבלקני של קרואטיה וסרביה, על הגדה המזרחית של נהר הדנובה, ישנן ספר חלקות אדמה שהיו במחלוקת קשה מאז התפרקותה העקובה מדם של יוגוסלביה בשנות ה-90. בגדה המערבית של הנהר יש בעיה הפוכה: בערך ארבע אדמות שלא נתבעות על ידי אף אחת מהמדינות. גורנייה סיגה הוא הגדולה מבין האזורים הללו וכוללת 7 קמ"ר בלבד של אדמה מיוערת הפועלת כמישור שיטפונות של הדנובה. מבחינה טכנית היא בשליטה קרואטית, למרות שהם מצהירים שהאדמה היא סרבית, בעוד שסרביה אינה טוענת לבעלות על הקרקע.

למרות שהוזנחה על ידי קרואטיה וסרביה, כמה גורמים אחרים התעניינו מאוד ברעיון להפוך את גורנייה סיגה לשלהם. באפריל 2015, קבוצה קטנה של ליברטריאנים בראשות הפוליטיקאי הצ'כי ויט זדליקה נטעה דגל על הביצה הלא מיושבת והכריזה שהיא מיקרו-מדינה חדשה בשם ליברלנד או הרפובליקה החופשית של ליברלנד . הרעיון היה להפוך אותה לאוטופיה ליברטריאנית ללא מסי חובה, תקנות מדינה מינימליות וביטקוין כמטבע.

"המוטו של ליברלנד הוא 'חיה ותן לחיות' שכן היא מתגאה בחופש אישי וכלכלי לאנשיה. זה כולל סמכויות מוגבלות שניתנות לממשלה כדי להבטיח פחות התערבות בחופש העם והאומה בכללותה", נכתב באתר ליברלנד, שבו אתם אפילו יכולים להירשם לקבלת אזרחות.

מטרת המקימים היא לאפשר לאנשים ישרים לשגשג ללא דיכוי של ממשלות המטילות מגבלות ומיסים בלתי נחוצים. המקימים מתכננים לפרסם חוקה וקובץ חוקים, וכן להקים ממשלה שתכלול 10-20 חברים שייבחרו באופן דמוקרטי תוך שימוש בהצבעה אלקטרונית, כמו גם ליישם אלמנטים של דמוקרטיה ישירה. בנוסף, קיימת תוכנית להשיק מטבע מבוזר כדוגמת ביטקוין.

לרוע המזל, החלום האוטופי הזה נתקל במספר מכשולים. על אף שהפגינו עניין מועט בגורנייה סיגה בעבר, השלטונות הקרואטים לא התלהבו מהרעיון של מיקרו-מדינה ליברטריאנית פראית על מפתן ביתם, כך שכוחות המשטרה שלהם עוצרים כל מי שמנסה לדרוך על האדמה מאז ולמעשה מונעים את ההתישבות בה.

כמה מיקרו-מדינות הביעו תמיכה ברעיון של ליברלנד, בינהן ממלכת אנקלווה שטוענת לבעלות על חלקת אדמה נוספת מהאזור מהשנוי במחלוקת מצפון לליברלנד. תומכת נוספת בליברלנד היא נסיכות סילנד - מצודת ים יחודית שיושבת במרחק של כ-12 ק"מ מזרחית לסאפוק בים הצפוני שאך על אף קרבתה לבריטניה - היא מתיימרת להיות אומה משלה למרות שהביקור בה אסור.

התומכת האחרונה בליברלנד היא ממלכת צפון סודאן - אותה "ממלכה" עליה הכריז האבא שרצה להפוך את בתו לנסיכה והכריז על בעלות בביר טוויל.