קרפאטוס. אי יווני אחר אומרים לכם

בזמן שאירופה נערכת לקיץ חנוק מנחילי תיירים, ומגבילה את השהות באתרי סלפי נחשקים, באי היווני קרפאטוס (Karpathos) הקיץ מתחיל בעצלתיים. ולא כי קרפאטוס שווה פחות. פשוט אצלו זה אחרת. אין בו מסיבות חוף, אין קזינו, אין פארקי מים, אין רשתות מותגים. אין אפילו מקדונלד'ס. מה יש בו? שקט. יופי. חופים ריקים עם מים בצבע טורקיז שקוף. נוף הררי עם כפרים שכיף לשוטט בהם. טברנות עם מטבח מקומי טעים (תיכף מגיעות ההמלצות). פשטות, ושקט, כבר אמרנו?!

הוא אחד מאיי הדודקאנס בין כרתים לרודוס. 6,000 התושבים שלו מפוזרים על פני 324 קמ"ר אז יש המון מקום לכולם. 100 ק"מ של קו חוף. כ-100 חופי רחצה. ברבים מהם אין נפש חיה, ויש בו גם אזור הררי יפה ופראי. כל תושביו מתפרנסים מתיירות 5-4 חודשים בשנה. ביתר השנה סוגרים את הים, ורבים מהם עוברים לאתונה או למשפחה בארה"ב או קנדה, ומעבירים את החורף עם נטפליקס.

בצהריים המדרחוב הקטן של פיגאדיה, העיירה המרכזית של האי, מתעורר לחיים. חנויות מזכרות, בגדים, כלי קרמיקה, תכשיטים, בתי קפה ומסעדות. בקצה כל גרם מדרגות שיורד מהמדרחוב אל הנמל, מציצה פיסה של כחול, לרוב עם חתול בתמונה. זהו אי של חתולים. הם נמצאים בכל קרן רחוב, בתוך החנויות. כולם מעוקרים ומטופלים. בחזית מרפאת המטיילים הקטנה במדרחוב יושב גבר גבוה עם שיער ארוך, מעשן בשרשרת, ונראה כמו פליט של הסיקסטיז. דוקטור סוקרטס בשבילכם. תפסתם וירוס? נקעתם קרסול? סוקרטס פה.

במסעדת Elinikon במדרחוב אנחנו עושים היכרות ראשונה עם המטבח המקומי. פלפלים ופרחי קישואים נפלאים ממולאים באורז ועלי גפן ממולאים בבשר טלה. למנה עיקרית אנחנו עוברים אל סופיה על הרציף של הנמל, פצצת אנרגיה שמנהלת ביד רמה את העסק, וגם את סועדיה. דניס ולברק על הגריל, סלט יווני כמובן (יש עגבניות ומלפפונים בטעם גן עדן בכל מסעדה באי הזה!) עם הפתעה של עלי צלפים מוחמצים, שמקפיצים את הסלט לגבהים חדשים. ואז הגיע המלך: קונטושובלי - צוואר חזיר, שטבל חמש שעות במרינדה לפני שעבר לגריל. לפני פיזור אנחנו מחלצים מסופיה את אופן ההכנה של עלי הצלפים המוחמצים. חמישה ימים בחומץ ומלח לימון. "לא לימון טרי", היא מתרה בנו, "זה הורג את העלים".

הצטרפנו לטיול של יום שלם בכפרי קרפאטוס (יש באי 12 כפרים) עם נמרוד עירון, מורה דרך מצויין, שמשמש כנציגה של חברת "איילה נסיעות" בקרפאטוס, ויש לו היכרות מרשימה עם האי ותושביו. הדרך רצופה מפרצי טורקיז, נוף הררי של עצי אורן, עצי זית, פריחה ורודה של שיחי קורנית וריחות מרווה, רוזמרין ואורגנו באוויר.

עיזים ניצבות על הצוקים וקאפלות התפילה הלבנות הקטנות על המדרונות (יש 2,500 כאלה באי) מעידות על נוכחותה של הנצרות היוונית אורתודוכסית בחיי המקומיים. רק לפני 50 שנה לא היה חשמל בכפרים, עכשיו נראות בהם וילות מטופחות - רבים מתושבי האי שהיגרו במאה שעברה לארה"ב, קנדה ואוסטרליה מחוסר תעסוקה, חזרו אליו ובנו להם בתים יפים בסטנדרד אמריקני. בשביל הגישה אל וילה יפה, מתנופפים דגל יוון מזה ודגל קליפורניה מזה. לפני שלוש שנים הוקם באי סוף-סוף בית חולים עם מחלקת יולדות, ובשנתיים האחרונות, מספרים לנו, נולדו כאן שישה תינוקות.

אנחנו עוצרים ב-Lefkos. לא בדיוק כפר, יותר מקבץ בתי הקיץ של תושבי הכפר מֵסוֹחוּרִי שעל המצוק, שהסבו אותם לצימרים בשולי המפרץ היפהפה עם חוף הרחצה החולי (30 דקות משדה התעופה). ברצועת החוף הקטנה, התחומה בכמה בתי קפה וטברנות, שולט הבלונד ומעיד על מוצאם הצפוני של מרבית הנופשים. לנארד ואליזבט, כבני 70, מעיירה ליד שטוקהולם, כבר אדומים כסרטנים. הם מכורים ללפקוס. זו השנה ה-15 שלהם כאן ואם לא תקרה מגיפה עולמית, הם יהיו כאן כרגיל גם בקיץ הבא. המים צלולים וקרים ומה שנשמע הוא רק רחש הגלים. מחיר כיסא נוח ושמשיה - 30 יורו.

אוֹלִימְפּוֹס (Olimpos) הוא ה-כפר של קרפאטוס וסוג של אטרקציה תיירותית. פעמיים עקרו והקימו אותו מחדש במקום גבוה יותר מאימת שודדי הים, שפשטו עליו שוב ושוב. לפני 10 שנים נסלל הכביש אליו ופתח אותו לעולם ולביקורי תיירים, ותושביו משמרים עדיין את התלבושות המסורתיות, המלאכות הישנות וניב משלהם. רחוב מרכזי צר מטפס במעלה ההר בין הבתים והחנויות - מזכרות, שטיחים, רקמות וכלי קרמיקה, חנות הדבש מפרחי טימין, יצרן כלי הנגינה, בית המלאכה של יאניס הסנדלר, שמייצר נעליים, מגפיים מוזרים ליודע חן, ארנקים וחגורות עור.

את החיים באולימפוס מנהלות הנשים. כך היה וכך יהיה. "עד לפני 50 שנה כל הרכוש, הבתים והתכשיטים של משפחה בקרפאטוס היו עוברים בירושה לבת הבכורה, לא לבן", אומרת לנו זואי ליטוס, מדריכת תיירים ובעלת חברת טיולים מקומית. "כיום הירושה מתחלקת שווה בשווה בין הילדים, אבל באולימפוס הנשים עדיין מנהלות את העניינים ושולטות בכסף". הגברים מרוצים מהסידור, מסתבר, והן מכבדות את הגברים שלהן. "כשהבעל מת אשתו תמשיך ללבוש שחורים על סוף ימיה", אומרת זואי.

הגיע הזמן לארוחת צהריים. "קוראים לי ניקוס ואני היפה של האי!", מכריז ניקוס חציפאפאס, הבעלים של מסעדת Blue Garden, מסעדן ומופע של איש אחד. בקיץ הוא כאן וביתר חודשי השנה מתגורר עם משפחתו באתונה. המטבח של אולימפוס מציע מנות צמחוניות טעימות: פאבה (כמו חומוס שעשוי משעועית), מַאקָארוֹנֵס - פסטה מקמח מלא, שמגלגלים קטן קטן, מניחים לייבוש על הגג, עם הבישול מוסיפים שמן זית ובצל מטוגן ובסוף זורים גבינת פטה מגוררת. פשוט וטעים. גם כאן הממולאים - עגבניות ובצלים - נהדרים. ניקוס מעיף מבט בשולחן שלנו. "אני לא מרוצה!", הוא נוזף בנו למראה המגשים שעדיין לא התרוקנו. את מנת הלוקומאדס בדבש, הבני-דודים הקטנים של הספינג' המרוקאי, אי אפשר להפסיק לאכול.

יש אנשים שארבע שעות של אפס מעשה על חוף אפלה (Apella) הן כל מה שדרוש כדי למלא אותם אושר. על הספינה שהשיטה אותנו בין חופי קרפאטוס היו כמה אנשים כאלה. אפלה היא רצועת חוף מבודדת עם קרקעית של חלוקי אבן, מי טורקיז צלולים ושקט מוחלט. אין שם כלום. שמענו שגבוה מעל לחוף יש טברנה עם קפה גרוע והיה שם גזלן של כיסאות נוח (15 יורו לכיסא ושמשייה), אבל הוא היה מספיק רחוק מהסירה שלנו. פרסנו מגבת בצל הצוק ובהינו בטורקיז בלי לחשוב על כלום. מי שנכנס למים חש את הזרמים הקרירים של מי המעיינות מתערבבים במי הים החמים. שניים שנירקלו למרגלות המצוק ודיווחו על מפגש עם שני זהרונים גדולים.

באחת וחצי יאני ושלושת המוסקטרים שלו - הנער, הזקן והשמן ("שהוא גם מהנדס!") - פתחו שולחן מתקפל בצל המצוק ושינעו אליו את ארוחת הצהריים - שיפוד סופלאקי עוף, עם אורז וסלט ב-15 יורו. לא רע. בדרך חזרה עצרנו במפרץ פיגאדיה. האמיצים קפצו למים ונבלעו בפתחה האפל של מערה גדולה. יום נהדר עבר על כוחותינו.

אפשר להגיע מפיגאדיה לחוף אפלה גם ברכב, בנסיעה של כ-45 דקות בדרך צרה ועקלקלה, אבל בשיט יותר כיף.

כמה שבפיגאדיה לא קורה כלום, הוא לא מגיע לקרסולי הכלום המצטיין של פיניקי (Finiki). הכפר שהיה בעבר הנמל של קארפטוס, הוא כיום נמל דייגים מקסים אפוף שלווה גמורה במרחק כ-20 דקות נסיעה מפיגאדיה (כ-30 יורו למונית). יש הרגשה שצריך לדבר פה בשקט. אנחנו יושבים במסעדת Delfini של וסיליה וניקוס קאוקאקיס, מול המפרץ. הוא עטור צוקים של סלעי גיר, שנטועים בהם בתים לבנים עם מרפסות כחולות.

"הדניס והלברק שאכלנו אתמול הגיעו מחוות דגים", מפתיע נמרוד. "בים של קרפאטוס יש דגים שונים לגמרי ובמסעדות של פיניקי מוצאים אותם". לטברנות בפיניקי יש סירות דייג, שמביאות מדי יום סקארוס, ברבוניות, שרימפס קטנטנים ועוד. ניקוס פותח עבורנו את מגירות השלל היומי ואנחנו בוחרים דגים לארוחת הצהריים. גם כאן מוגש הסלט היווני עם טוויסט: קריתמון מוחמץ - עלים ירוקים מוחמצים, שכמו עלי הצלפים של סופיה, משדרגים פלאים את הסלט. אם תגיעו לשם אל תוותרו על הסופלקי דגים ועל הסְקָארוֹס (דג התוּכִּינוֹן) העדין. ליקר מנדרינה ועוגת לימון סגרו את הפינה בדיוק בזמן להתרווח ולבהות בשקיעה.

בערב נפרדנו מקרפאטוס ב-Pelagos, טברנה חמודה בפיגאדיה, עם רביעיה טובה של גיטרה, בוזוקי ושני זמרים, שמופיעה שם בכל ערב מ-20:30 עד אחרון הסועדים או אחרון הרוקדים. היו ישראלים בקהל וגם מי ששירה בציבור זה לא הקטע שלו לא יכול היה שלא לזמזם איתם את גירסאות המקור היווניות של "האורות של פיראוס" ו"שיר השיירה". הכי מוזר ודי נעים היה לשמוע אותם שרים בעברית את "שַבְּחִי ירושלים", שעשה את הדרך מישראל לקרפאטוס בזכות גליקריה. אין ספק, הישראלים זוכים פה ליחס חם.

• המים בברזים באי לא טובים לשתיה, גם לא במלון. לעומת זאת בברזי שקתות האבן הקטנות בעיירה ובכפרים יש מי מעיינות מצויינים.
• יש שתי דרכים לטייל באי. תחבורה ציבורית היא לא אופציה. אפשר לשכור רכב בעלות של 40-50 יורו ליום. הכבישים באי צרים ומפותלים וכל כלי הרכב ידניים. לחילופין אפשר לקחת יום טיול עם נמרוד עירון. הוא עורך שני טיולים באי בכל שבוע ושניהם מומלצים: יום טיול בכפרים באוטובוס. 40 יורו לאדם, ילדים עד גיל 12 - חצי מחיר' ויום שייט בחופי קרפאטוס. 35 יורו לאדם, ילדים עד גיל 12 - חצי מחיר. לא כולל ארוחות.
• יש באי שני בתי מלון ברמת 5 כוכבים - Konstantinos Palace ו-Alimounda Mare.
Konstantinos Palace מציע רצועת חוף יפהפייה, שלוש בריכות כייפיות, חדר כושר, ספא, והג'וניור סוויטה היא החדר היפה ביותר, עם שני חלונות ענק אל הנוף הנפלא של מפרץ פיגאדיה.
• עוד מסעדה מומלצת עם דגים מקומיים טריים באמצע שומקום יפהפה, במרחק כחצי שעת נסיעה מפיגאדיה - "מתחת לעצים" Under-the-trees.business.site. הבעלים מגדל את הירקות שלו וגם את הכבשים. נמרוד עירון: "צלעות הכבש הכי טעימות שיש".
• ב-Spoon Sweet בפיגאדיה (צמוד למסעדה של סופיה) מומלץ לאכול יוגורט ועליו מרקחת נהדרת של פירות בסוכר או דבש: מנדרינות, דובדבנים שחורים, והכי הכי - תפוז ברגמוט ועלי ורדים.
• יש שתי טיסות שבועיות של "ארקיע" לקרפאטוס, בכל שני ושישי, מיוני עד אוקטובר.

הכותבת היתה אורחת של חברת "איילה נסיעות"