האנשים שלוקחים את הזבל שאתם זורקים - והופכים לאמנות

"אין כמעט עבודה", אמר לי הסנדלר הקשיש בעצב, "אני יושב פה לבדי מחכה, אולי יעבור איזה לקוח שעדיין חשוב לו לתקן. יש עוד פה ושם אנשים שבאים אבל הם מעטים כי היום לא מתקנים - זורקים".

המשפט שלו ("היום לא מתקנים - זורקים") הוליד פרויקט תיעוד, והפרויקט הפך לימים לסיור "למי קראת זבל", שהתחלתי לקיים באזור תל אביב-חולון-בת ים. בסיור, רוב האומנים לא מוכרים. הם חבויים בנגריות, מוסכים, בבתים ובאזורים שפחות נוטים לטייל בהם.

היוצרים בסיור לקחו מוצר או חומר שתם זמנו ונזרק, ובכישרון רב הפכו אותו ליצירת אומנות מדהימה. האומנים שנבחרו מגוונים ועוסקים בטכניקות שונות כמו: התכה, חריטה, עבודה עם אש חיה, קיפול, כיפוף, לייזר ועוד.

בעידן המודרני שבו אנו רגילים לעודף צריכה שבו קונים בזול ומשליכים במהירות, זכיתי להכיר מקומות שדווקא משמרים חומרים ומוצרים ישנים שבעזרת ידיים מיומנות, יצירתיות וחלום זוכים להערכה מחודשת. הנה כמה מהאנשים שלוקחים את מה שאתם זורקים - והופכים לאמנות מרהיבה.

עוד יום של עבודה במוסך הרדיאטורים הסתיים, אך החלק הכיפי של היום רק מתחיל ולא מעט חלקי מכוניות ואופנועים שאמורים היו להיזרק לפח - יהפכו תחת ידיו של שמוליק מזרחי ליצירות אומנות. "זה לא תמיד היה כך", מספר מזרחי, "היה לי ייעוד. הייתי אמור להמשיך את אבי, שהיה בעלים של מוסך רדיאטורים ונחשב לד"ר של ממש בתחום".

ואכן, כבר כשהיה ילד עבד שמוליק עם אביו ודודו, ולאחר מכן המשיך לעבוד במוסך שלהם גם במהלך החופשות שקיבל מהצבא. בשנת 2000 אביו ודודו נאלצו להפסיק את עבודתם במוסך עקב בעיות בריאות ושמוליק נותר לבד במוסך. עבד מסביב לשעון, ללא פועלים שיסייעו לו וגם ללא פקידה. באותה השנה, שבר את הרגל באופן חמור שאילץ אותו לעבור חמישה ניתוחים שהשביתו את פעילותו במשך שנה. כך, ללא עבודה מסודרת ועם לחץ כלכלי הולך וגובר, החל שמוליק לחשב מסלול מחדש.

במקביל למחשבות על שינוי הכיוון בקריירה, הוא קיבל הצעה ממוסך ענק שנהג לתת לו שירותים בעבר, שביקשו שיפתח במוסך מחלקה המתמחה ברדיאטורים ואגזוזים. הוא מחליט ללכת על ההצעה, וכך, מעובד עצמאי שעבד ללא הפסקה - הפך לשכיר עם זמן פנוי שהחל לפתח תחביב של טיפוח עציצים, תחביב שהופך אותו בסופו של דבר למומחה בתחום.

מרבית העציצים שטיפח היו עציצים שהיו אצלו בבית מלכתחילה, ואת חלקם העביר למוסך שהיה תחילה אפרורי והחל להראות יותר ויותר מטופח. לקוחות שלא היו מורגלים בגידול צמחים והיו "הורגי צמחים סדרתיים", החלו להביא את העציצים העקשנים שלהם לטיפול מציל חיים. בגלל כמות העציצים ההולכת וגוברת ומתוך צורך לפתור את בעיית המקום במוסך, הוא החל לבנות מעמדי עציצים, שולחנות ועוד, וכך מצא למעשה את חדוות היצירה שלו.

בשלב הבא הוא בנה פסל של אופנוע הארלי דיודסון, שיצא יפה ומושקע. מאותו רגע ואילך - היצירתיות התפרצה ממנו ללא שליטה, ומאז הוא לא מפסיק ליצור. גיטרות, כלי רכב, פסלי חיות בדמות דג, נחש, עקרב - כל רעיון מוליד את הרעיון הבא והדחף ליצור הולך וגדל. חומרי הגלם הם חלקי חילוף של אופנועים, אופניים וכלי רכב ולעיתים אפילו כלי מטבח. העבודה הראשונה שמכר הייתה פסל בצורת גיטרה שנמכר לבעל מוסך שכן, שרצה לרכוש מתנה לחבר. בשנים האחרונות עבודותיו מוצגות בתערוכות שונות, אך הרעיון שיצירותיו יוצגו בגלריה מפוארת עדיין נותר זר לו.

יוסי וייס, יליד 1953, גדל בראשון לציון ועד היום מתגורר בעיר. בילדותו היו מעט מאוד צעצועים והחוסר נכח בחייו. יוסי למד בבית ספר מקצועי מכניקה עדינה ועבד בעבודה טכנית. 43 שנים עבד באל על, חצי מהתקופה תיקן מטוסים, וחצי ברכש טכני.

"הכל התחיל מתערוכה של רד בול, שהיתה לפני 15 שנה ונתנה לי השראה", מספר לי יוסי. בנו של יוסי מחליט לבנות דגם של אופנוע ויוסי עוזר לו. מאותו הרגע הדימון לא הפסיק והדחף ליצור הפך בלתי נשלט.

אחרי האופנוע יוסי בונה עגלה וכרכרה מפחיות. מעבודה לעבודה מתפתח אצלו החלק האומנותי בשילוב עם הידע הטכני שרכש, אז הוא מכניס גם מכניקה. פטיפונים, פסנתר פחיות משולב עם תיבת נגינה של פעם, שעוני קוקייה מפחיות ועבודות באלקטרומגנט. מאז, יוסי כבר השתתף במספר תערוכות ביניהן במוזיאון יפו, ביום פתוח בבית הנשיא שהיה מוקדש באותה השנה לתחום הקיימות, וכיום ניתן לראות חלק מעבודותיו במוזיאון הילדים בחולון, שם יש לו תערוכת קבע כבר ארבע שנים ומוצגות בו 30 עבודות.

יוסי לא מעוניין למכור. העושר של העבודות בביתו עצום, וכיום הצעצועים מהווים פיצוי הולם על החוסר שהיה באותם הימים כאשר היה ילד.

ניר אוחיון גדל במעלות עם ארבעת אחיו. הוריו עלו לארץ ממרוקו ויסדו את המעברה במעלות. את מרבית זמנו כילד העביר בין המזבלה של מעלות למפעל טלרד, שם עבדו הוריו. "הייתי זבלן רציני", מספר ניר בהומור אופייני. "כילדים היינו מוצאים זבל תעשייתי איכותי כמו כרטיסים של אלקטרוניקה, יציקות פלסטיק, נירוסטה שהיתה משמשת אותנו לייצור חרבות, שאריות עץ שהפכנו לחץ וקשת ועוד שלל חפצים וחומרים שמצאנו ושימשו אותנו למשחקים".

טלרד היתה חברת ענק שהוקמה בשנת 1951 בשם "חברה מאוחדת לטלפון ורדיו בע"מ" והיתה חלק מחברת כור. החברה הוקמה כדי לספק תעסוקה לתושבי העיר שרובם היו עולים חדשים וסיפקה את כל התצרוכת המקומית בישראל של מכשירי טלפון ומרכזיות.

אביו של ניר ניהל את מחלקת פלסטיקה וניר בילה הרבה שעות במפעל הזה שזכור לו כגן שעשועים ענק. "כאשר סיימו לעבוד על צבע מסוים והיה צורך לרוקן את מכונות הענק, אני זוכר ששיחקתי עם השאריות", הוא אומר. בבית היו טלפוני חוגה בשלל צבעים שהביא אביו, מזכרת מניסיונות שפחות צלחו.

ניר לא אהב לימודים ללמוד ואת נעוריו העביר בתיכון אקסטרני. בשנים הללו הוא מפתח את היצירה שלו. בשלב הראשון הוא מעצב תכשיטים עם דמויות קטנות ומוכר אותן בטיילת של נהריה. אחרי הצבא ניר עובר לחיפה ומתחיל לפסל. הוא יוצר עציצים עם פנים מגבס וחרס, והשיער היה הצמח. את ההצלחה של הרעיון הזה הוא לוקח איתו בהמשך למדרחוב אומנים בווניס ביץ' בלוס אנג'לס - שם בילה כשנה וחצי, לאחר מכן ניר חוזר ארצה ופותח דוכן במדרחוב נחלת בנימין.

הרוטינה של ליצור משהו המוני שיעממה אותו, אז הוא מתחיל ליצור פסלים גדולים יותר ולהשתתף בתערוכות. אחת התערוכות נקראה 99.99, שהרעיון שלה היה שאומנים יצרו כסאות נגישים כלכלית ב-100 שקלים שהאומן מוכר ישירות לצרכן. ניר יצר כסא מפנימית של אבוב. דרך התערוכה הגיעו אל ניר האדריכלים של המרכז לחינוך סביבתי בחירייה וביקשו ממנו לעצב להם בהשראת הכיסא ספה ענקית מפנימיות מתנפחות. אורך הספה 10 מטרים. "השיא", מספר ניר, "היה כשהזמרת ג'נט ג'קסון נתקלה בכסא שלי והזמינה אותו לקליפ שלה".

משנת 2004 ועד היום ניר עובד כמעצב עצמאי בחירייה והוא מהמעצבים הראשונים שאחראים על עיצוב אקולוגי במרכז לחינוך סביבתי, וחברות שמעוניינות בעיצוב אקולוגי מזמינות ממנו עיצובים. כך למשל, הוא קיבל פניה מחברת "שופרא", יבואנית נעליים, ויחד עם מעצבים נוספים הם מעצבים פרויקט גדול לחנות בשרונה. בהמשך, ניר מעצב עבורם טוטם ענק שהוא יוצר מעץ ונעליים עבור חנות הדגל בדיזינגוף. הרעיון לשלב עץ ונעליים נראה כמו יצורים מעולם אחר וניר מעצב להם גם את חלונות הראווה.

את האומנים הללו ועוד תוכלו לראות ולשמוע בסיור על עולם המיחזור - "למי קראת זבל" שהינו חלק מפרויקט חברתי של היזמית מיטל כץ. 054-2424412.