פסטיבל "צבעים במדבר": הפעילות הכי נכונה לחופשת חנוכה

חנוכה צריך היה להיות "חג הנגב" - זו התקפה המושלמת לרדת לדרום הארץ ולטייל ברכב וברגל, להכיר את אנשים והנופים, מהשדות המוריקים של עוטף עזה ועד הנופים הדרמטים של הר הנגב והערבה, מהקיבוצים לערים דרך הכפרים הבדואים. והשנה במסגרת פסטיבל "צבעים במדבר", לא רק שאפשר לרדת לנגב (לחמישה מרחבים: צפון הנגב, ים המלח והערבה, באר שבע, המרחב הבדואי ואזור המכתשים) עבור מגוון עצום של פעילויות, אלא אפשר גם לעשות את זה בזול. לאורך ימי הפסטיבל (בכל חודש דצמבר בימים חמישי ושישי ולאורך חנוכה) תמצאו אין סוף דבר לעשות במחיר סמלי של 20 שקלים לאדם.

באתר הפסטיבל אפשר למצוא את כל מגוון המקומות, התאריכים והפעילות, ולקנות כרטיסים. מה שנשאר לכם לעשות זה רק להחליט מה מכל הטוב הזה אתם רוצים לעשות. אז כדי לעשות לכם את החיים קצת יותר נוחים, הנה כמה דוגמאות מצפון הנגב ועוד לערבה, וזה באמת רק קצת הקרחון. הנה הצצה לכמה מהדברים המיוחדים במרחב.

האמת, באתי עם ציפיות נמוכות יחסית. ברוב הפעמים שבאתי לטעום יין מיקב ביתי - התאכזבתי לגלות שמדובר ביין ברמה נמוכה ובמחיר מופרז. תוסיפו על זה את העובדה שיצרן היין יושב ממש מולי - מה שדורש ממני להסתיר את האכזבה - ותקבלו חוויה מפוקפת. אבל מסתבר שאפשר גם אחרת. למשל, "אצל פפו בכרם" בקיבוץ אור הנר. אל מול גבעות הכורכר של גברעם, מארח פפו (דן מרציפר) בחצר ביתו אורחים שיכולים לטעום יין ביתי מצוין. פפו, שכמו רבים מראשוני אור הנר עלה לארץ מארגנטינה, הוא לא רק יצרן יין אלא אמן ייחודי שיוצר בברזל. הביקור אצלו משלב טעימות יין, סיור בסדנה, סיור ביקב ובעיקר זמן רגוע אל מול הנוף.
"אצל פפו בכרם".

עם כל הכבוד ליין ואומנות, מה שבאמת מעניין את רובנו בחנוכה זה מה, לכל הרוחות, עושים עם הילדים שבמקום שהוא לא עוד קניון או מופע רועש במחיר מופקע. אז סטודיו קטן במושב תקומה מציע לכם פתרון נהדר, שגם יוצרים בו דברים שכל אחד יכול, גם לוקחים משהו יפה הביתה וגם הילדים מרוצים.

את הסטודיו שנמצא במשק 74 מנהלת הדס זרגון, שהיא לא רק ממש מוכשרת אלא גם מביאה אנרגיות של מפעילת ימי הולדת ברמה שאפילו אני מצאתי את עצמי מכין איזה עציץ, ואפילו מצליח ליהנות על הדרך, שזה עוד מפתיע יותר מזה שהצלחתי לחבב יין ביתי. מלבד עציצים, אפשר להכין שלטים ואפילו שעון קיר, והכל מבוסס על צביעת תבניות בטון שמייצרים במקום. שורה תחתונה - גם העברנו זמן בכיף וגם הרגשתי טוב עם עצמי.
משק 74.

ברהט אפשר למצוא אנשים עם סיפורי חיים מדהימים, למרות המורכבות שרואים לפעמים בתקשורת: קונפליקט של מסורת מול קידמה, אנשים, ובעיקר נשים, ששברו אין סוף תקרות זכוכית ואפילו אוכל ערבי מעולה.

ימי הפסטיבל הם הזדמנות נהדרת להכיר את אחת מאותן נשים פורצות דרך, לשמוע את הסיפור שלהן, לטעום את האוכל שהן מכינות ואפילו ללמוד להכין משהו בעצמכם. כך למשל, יציעו הנשים המקומיות מגוון סדנאות, סיורים ואירוח בדואי כיד המלך בבית של אם סולימאן סברייה ברהט, הכנת גבינת עיזים באוהל של הלל, קטיף זיתים עצמי באוהל של עודה ברמת ציפורים, אירוח אותנטי באוהלים של יאהלה ויא מרחבה, טחינת קמח על אבן ריחיים באוהל של סווילם, לגדל דברים טעימים בלי להשתמש במים באוהל של סוב אשאי, סדנת רקמה עם נשים בדואיות על תיקים ומפיות, חקלאות מדברית בת קיימא בואדי עתיר, מפגש עם אישה בדואית בלקיה ועוד.
קסם המדבר.

חוות רימון שביער להב, היא קודם כל מוסד חינוכי שנותן פיתרון ייחודי לנוער שלא מוצא את מקומו במסגרות הרגילות, ושם מנסים להגיע אליו באמצעות חקלאות ועבודת אדמה. החווה היא גם מופת של חזון והגשמה, כיוון שהיא קמה רק לפני שנה וחצי באחד האזורים הכי מורכבים שיש בנגב והצליחה בזמן קצר, למרות הקשיים, להפוך למקום של חיבורים ותקווה, ולא פחות חשוב למקום יפהפה שביקור בו הוא לא רק תרומה חשובה, אלא גם ממש חוויה כיפית. בחווה תוכלו לקטוף ממגוון התוצרת המקומית, או סתם לשתות קפה במקום פסטורלי בזמן שהילדים מתרוצצים במרחב הפתוח והירוק.
חוות רימון.

עם כל הכבוד לאנשים, שזה מאוד נחמד, המדבר זה קודם כל מרחבים פתוחים ונופים נהדרים. את מכתש רמון ושדה בוקר לא צריך להציג, וגם שם יש במסגרת הפסטיבל מגוון פעילות בטבע. אבל מרחב אחר יפה מיוחד שאולי פחות מוכר הוא אזור דימונה, שממנו אפשר לצאת לטיולי ג'יפים ולקפוץ לגן הלאומי ממשית ולהכיר את ההיסטוריה של הנבטים - אנשי המדבר הקדומים. ממש בסמוך לדימונה, במרחק הליכה קצרה, נמצא אחד מאתרי פריחת הנרקיסים הכי יפים בנגב, וזו בדיוק העונה לראות אותם. מדהים לראות איך מתוך סלעי המדבר הקשים, כשהכל מסביב יבש, צצים הפרחים המרשימים האלו. גם מי שביומיום אינו חובב גדול של פריחות - יתקשה שלא להתפעל.

לפרטים נוספים על "צבעי מדבר" היכנסו לאתר הפסטיבל.