לא רק אטלנטיס: 5 עולמות אבודים שאולי היו קיימים ולא ידעתם

בני האדם חקרו כמעט כל פינה בכדור הארץ, אולם רבים מאמינים שקיימות עדיין ארצות אבודות שרק ממתינות שנגלה אותן.

האגדה על העיר התת-ימית אטלנטיס ממשיכה לחיות כבר אלפי שנים - אבל גם המסתורין של חמישה עולמות אבודים אחרים מעסיק חוקרים חובבים מסביב לעולם. אין ספק שיש הרבה ערים ואדמות שאבדו לנצח בזמן, אולם ייתכן שחלקן אפילו לא היו קיימות מלכתחילה. אטלנטיס, למשל, היא אחד מהעולמות האבודים המפורסמים ביותר ועל אף שרובנו מאמינים שמדובר במיתוס, זה לא גרם לארכיאולוגים להפסיק לחפש אחריו. הנה עוד חמישה עולמות אבודים שממשיכים לרתק את הציבור עד היום:

התיאוריה/אגדה מספרת שלמוריה הייתה יבשת ששכנה בין הודו למדגסקר ושקעה בים. היא נועדה למעשה להסביר את הדמיון בין הודו למדגסקר מבחינת החי והצומח, על אף שמדובר במקומות מרוחקים.

הזאולוג הבריטי פיליפ שלאטר היה בין הזאולוגים שתהו כיצד שרידיהם של הלמורים, המצויים רק במדגסקר ובמספר איים סמוכים, נמצאו גם בהודו ובמלזיה. הוא העלה השערה על קיומה של יבשת באוקיינוס ההודי שחיברה בין מדגסקר להודו, התקיימה לפני מיליוני שנים ושקעה בים. הוא הציע את השם "למוריה" עבור ארץ הלמורים האבודה.

עם זאת, לאחר התקבלות תאוריית נדידת היבשות, השערת קיומה של למוריה ננטשה בסופו של דבר בידי העולם המדעי. לאחר התקבלות תאוריית נדידת היבשות, השערת קיומה של למוריה ננטשה על ידי העולם המדעי. מנגנון נדידת היבשות מלמד אותנו שאכן היה קשר יבשתי בין חלקים אלו - ואף על פי שלא הייתה יבשה ששקעה בין מדגסקר להודו, שתי הארצות עצמן היו במגע יבשתי. יחד עם זאת, אנשי תנועת העידן החדש אימצו את למוריה כיבשת שתושביה הקדומים היו בעלי יכולות רוחניות מפותחות ואצלם החלו כל התורות השאמאניות.

העיר האגדית הייתה ממוקמת לכאורה במפרץ דוארננה שבבריטאני, צרפת. היא נחשבה לאחת הערים היפות ביותר בעולם בזכות הגנים והבניינים היפים שלה והייתה למרכז מסחר עשיר בה תושביה חיו באושר ועושר. האגדה מספרת שהעיר נבנתה בידי המלך גראדלון הגדול לאור בקשת בתו, דאוט, שאהבה את הים ורצתה לגור לידו.

גראדלון בנה במאה החמישית סכר ענק שהקיף את העיר ושער שאת המפתח היחיד לו שמר מכל משמר וענד תמיד על צווארו. על אף שגראדלון היה נוצרי אדוק, בתו ויתר תושבי העיר עבדו את האלילים הקלטים. העיר הפכה מהר מאוד לעיר חטאים, כשדאוט ביצעה בה טקסי פולחן פגאניים אכזריים.

על פי האגדה המקומית, יום אחד הגיע לעיר אביר יפה תואר בגלימה אדומה על סוס שחור שהקסים את דואט. היא הזמינה אותו לטירתה ולאחר לילה סוער בין השניים הוא ביקש ממנה שתפתח את שער הסכר כדי שיוכל לצפות בעוצמת הסערה המתקרבת. דואט המאוהבת גנבה את המפתח מאביה והעניקה אותו לאביר רק כדי לגלות שהוא השטן בתחפושת. הסכר נפתח וגל עצום כיסה את העיר ואת כל תושביה - והטביע אותה במצולות. האגדה מספרת שדאוט הפכה לבת ים שממשיכה לפתות מלחים למותם, בדיוק כפי שעשתה למאהביה.

מגלה הארצות היווני פיתאס דיבר רבות על אי שממוקם צפונית ביותר לאיים הבריטיים, לה העניק את השם "תולה" בין השנים 330 ל-320 לפני הספירה. הוא תיאר את האי כמקום בו יבשה וים מתערבבים יחדיו. לדבריו אורך הלילה הקייצי במקום היה שעתיים עד שלוש בלבד. על תושבי תולה הוא סיפר שהם אגרו את התבואה באסמים, אוכלים פירות, שותים חלב, ומכינים משקה העשוי מדגנים ומדבש.

האגדה מספרת שמפלצות ים גדולות הקיפו את הארץ ושאזרחיה נהגו לצבוע את עצמם בכחול כשיצאו אל הקרב במרכבות. הם בנו את בתיהם מעצמות לוויתן והתחממו עם בגדים מעור כלבי ים. קרטוגרפים מודרניים מאמינים שהאי תולה, אם היה קיים, היה קרוב לוודאי ממוקם איפשהו סביב נורבגיה או איסלנד. כמו עולמות אבודים רבים, יש מי שמאמינים שהוא בסופו של דבר נבלע בידי הים.

ארץ זו, המכונה גם "אטלנטיס של החולות", הייתה מטרופולין משגשג עד שנהרסה, כמתואר ב-Al-Fajr, הפרק ה-89 של הקוראן. הארץ שימשה בעבר ביתם של אנשים שכונו "ה\אד", שנאמר כי התרחקו מדבר אללה וניהלו חיים חסרי כבוד.

בדומה לסיפור סדום ועמורה בתנ"ך, העיר נמחקה בתגובה להתנהגות אזרחיה. סופת חול עלתה ושטפה את המקום למשך שבעה ימים, בלעה אותו ולא הותירה דבר מלבד מדבר.

יש אנשים המאמינים שהעיר העתיקה אובאר שבעומאן, שהתגלתה מחדש רק בשנות ה-90, היא למעשה "אירם של העמודים". למרות שעדיין קיים ספק רב אם אובאר ואירם הם באמת אותו מקום, הוצע כי לכל הפחות, הסיפור של אירם נוצר בהשראת העיר אובאר, ועם הזמן השתנה כדי לשלב מסר של ציות לרצון אללה.

העולם האבוד העמוק ביותר ברשימה שלנו הוא אגרתה (או Agarthi), אשר מאמינים כי הוא ממוקם בתוך ליבת כדור הארץ. כרגע אין כמובן ראיות המאשרות את קיומו, אולם אלה שמאמינים בזאת הם גם אלה שמאמינים שכדור הארץ חלול ומכיל ציוויליזציה וערים רבות.

רבים מאמינים שכניסה נסתרת לשם נמצאת איפשהו במדבר גובי ונבנתה באמצעות טכנולוגיה כל כך מתקדמת על ידי אגרת'נס (תושבי אגרתה), שבני אדם על פני השטח לא יוכלו לאתר אותה.

עיר הבירה שבתוכה נקראת לכאורה שאמבלה, והיא כוללת שמש "מעושנת" במרכז המספקת אור לכל תושביה.

ב-1811, ימאי נורבגי בשם אולף ג'נסן טען שהפליג דרך כניסה בקוטב הצפוני לפנים כדור הארץ וחי שם במשך שנים רבות עם אביו ועם בני אדם שגובהם 12 מטרים ומחוסנים ממחלות. ג'נסן אמר לסופר ויליס ג'ורג' אמרסון: "העיר ממוקמת במה שנראה כמו עמק יפהפה, אך למעשה היא נמצאת במישור ההר הגבוה ביותר של היבשת הפנימית". התיאוריות מן הסתם נדחו לחלוטין ע"י המדע המודרני.

במהלך שנות ה-2000 עלו לכותרות שני ניסיונות של משלחות להגיע אל הקוטב הצפוני ולהוכיח את קיומו של העולם התת קרקעי. הראשונה, בניהולו של סטיב קארי, לא יצאה לפועל כי מארגנו מת מסרטן במוח באפריל 2006. את מקומו תפס חבר המשלחת ד"ר ברוקס אגניו שקבע תאריך יציאה חדש לקיץ 2014 אולם אחד המשקיעים הכלכליים במשלחת נסוג מהתחייבותו ולקח חזרה את כספי ההשקעה. לאחר מספר חודשים עוד חבר במשלחת נהרג בהתרסקות מטוס. צירוף מקרים? חברי המשלחת שנותרו טענו שלא ומאז חששו לנסות את מזלם.