מעיר הזהב ליעד מוכה אסון: אלו הערים האבודות והמסתוריות ביותר בעולם

בסרטון - טיול לפטרה בעקבות מאיר הר ציון

תיירים עטים בהמוניהם על עיירות וכפרים עתיקים פופולריים כמו האנגקור ואט שבקמבודיה, המאצ'ו פיצ'ו שבפרו, הסלע האדום בפטרה, ירדן, והאקרופוליס שבאתונה ביוון - אך מי לאחרונה ביקר בעיר האבודה "אל דוראדו"? או באי היפני הנטוש "האשימה"? ומה עם פריפיאט שבאוקראינה, העיר שנמחקה באסון צ'רנוביל? הנה כמה מהאזורים העירוניים הנטושים המסתוריים ביותר בעולם, שלחלקם אולי כדאי לכם לתכנן טיול בקרוב - ולאחרים אולי עדיף שלא תתקרבו:

אם במקרה פספסתם את סרטו של ג'יימס גריי, "העיר האבודה Z" מ-2017, אתם לגמרי לא לבד. הסרט נכשל בקופות וזכה לביקורות קשות. בניגוד לסרט, עיר הזהב הנסתרת שלכאורה נמצאת אי שם באמריקה הדרומית ומעולם לא נמצאה מכילה - שוב לכאורה - הרים של זהב ואבנים יקרות. חוקרים מחפשים אחר העיר המיתולוגית מאז המאה ה-16. לפי המיתוס, אל דוראדו הייתה המקום שאליו נמלטו בני האינקה עם אוצרותיהם ב-1532. ב-2010 ארכאולוגים איתרו בתמונות לוויין שרידים מבטיחים עמוק בג'ונגל בלתי חדיר במאטו גרוסו שבברזיל. הם האמינו כי מדובר בשרידים מעיר עתיקה, אולי "אל דוראדו", עליה נכתב בספר "כתב יד 512" של חוקר פורטוגלי מ-1753 - שלדבריו מצא עיר מוקפת חומה - המזכירה את יוון העתיקה - במעמקי יער האמזונס במאטו גרוסו. החפירות באזור טרם החלו.

אי נטוש השוכן במרחק של כ-15 קילומטרים מהעיר נגסאקי, שבדרום יפן, והוא רק אחד מ-505 איים לא מיושבים במחוז. מאפייניו הבולטים של האי הם מבני הבטון הנטושים שלו המתמלאים בצמחייה - וחומות העיר המקיפות את האי. האי שימש אתר לעבודות כפייה לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. שיטחו 63 דונם והוא נודע במכרות הפחם שלו. ב-1959 הוא הגיע לשיא אוכלוסייתו עם 5,259 תושבים, ב-1974 עזב את האי אחרון תושביו ומאז הוא נותר נטוש. האי נפתח לתיירים ב-2009 ואושר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2015. העיר שימשה גם כתפאורה בסרט ג'יימס בונד משנת 2012, "סקייפול".

אור נוסדה בשנת 3800 לפנה"ס והייתה העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר באימפריה השומרית. חלק מחוקרי המקרא משוכנעים שזוהי אור כשדים, מקום הולדתו של אברהם אבינו שהשאיר אותה לכנענים - אך כיום לאנשים רבים אין מושג שהעיר אכן קיימת. כל מה שנותר מהעיר הזו, בה התגוררו פעם כ-80 אלף איש הן הריסות ושרידי הזיגוראת, מבנה עתיק וגבוה ששימש לפולחן לאל הירח לננה במיתולוגיה השומרית.

חלק מהמבנים שנחשפו בעבר בחפירות במקום שבו להתכסות בחול, ולא ידוע האם הדבר נעשה בכוונת מכוון או אם על ידי כוחות הטבע. הזיגוראת הגדול עדיין חשוף לגמרי והוא המבנה השמור היחידי באתר. במפתיע, על אף המצב הפוליטי בעירק, האתר נגיש לתיירות, אך הוא מכוון בעיקר לתיירות פנים. מאז מלחמת עירק שפרצה בשנת 2003 שוב הגיעו מבקרים תיירים מערביים לאתר, אך רובם היו אנשי כוחות הקואליציה, המגיעים מבסיס צבאי מערבי הסמוך לאתר.

דרום אפריקה הייתה בעברה ממלכה ענקית ומודרנית שהייתה עשירה בעבודות מתכת וארכיטקטורה. זימבבואה הגדולה שימשה בית לכ-20 אלף איש ומשערים כי המקום היה מיושב החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-11 ועד למחצית הראשונה של המאה ה-15. הריסות העיר, שנמצאו בסמוך לעיר מסווינגו, הציגו "ארכיטקטורה שאין דומה לה באפריקה ומעבר לה", כפי שתיאר זאת הארכיאולוג פיטר גרלאק. לא ידוע בדיוק מי בנה את העיר - כאשר הגיעו סוחרים פורטוגזים לזימבבואה לראשונה במאה ה־15, כבר היה האתר נטוש ובמצב של הרס. מראה החורבות הדהים את הפורטוגזים והובילם לנסות ולנחש מי בנה את המבנים. האפשרות שהילידים בני המקום עשו זאת נדחתה על הסף. תחת זאת הם שיערו שמצאו את הבירה האגדית של מלכת שבא. מאוחר יותר העלו מטיילים אירופיים שעברו במקום השערות שונות שכללו את המצרים הקדומים, אך ההשערה המקובלת כיום היא שהאתר הוקם על ידי עם הקרנגה, קבוצה אתנית. זימבבואה הגדולה מוכרזת כאתר מורשת עולמית מאז 1986.

אי שם, מעל צוק בנדיאגרה שבמאלי, מערב אפריקה, שוכנת שורה של ערים נטושות. אלה היו עיירות של תושבי תלם שנבנו במאה ה-11 וננטשו באופן מסתורי במאה ה-16. בני התלם היו ננסים או "אנשים אדומים קטנים", שבנו את המבנים שעדיין נראים באזור. כיום מתגוררים באזור "אנשי הדוגון".

לפני 600 שנה, צ'אן צ'אן שבצפון פרו הייתה המטרופולין הגדול ביותר ביבשת אמריקה. העיר הוקמה בשנת 850 ובנייתה נמשכה עד לכיבושה בידי בני האינקה ב-1470. היא נחשבת לעיר הטרום-קולומביאנית הגדולה ביותר בדרום אמריקה. היא השתרעה על פני 20 קמ"ר והתגוררו בה כ-30 אלף תושבים. כיום שרידי המקום נמצאים תחת איום מסוג אחר - בגלל שינויי האקלים והמשקעים הכבדים, מבני הבוץ הולכים ונהרסים - בשנת 1986 הכריז אונסק"ו על צ'אן צ'אן כאתר מורשת עולמית, ובד בבד היא הוכנסה לרשימת האתרים בסיכון. אונסק"ו אף המליץ שלא לערוך במקום חפירות ארכאולוגיות נוספות ללא היערכות מתאימה להגנתו מפני הרוחות והגשמים, הגורמים נזקים כבדים למבני הבוץ. בשנת 1998 התעורר חשש מפני הגשמים העזים והשיטפונות שליוו את סופות אל ניניו, אך בסופו של דבר הנזקים שנגרמו היו מינוריים בלבד.

אחת המצודות, צְצ'וּנְדי (Tschundi) פתוחה למבקרים, והיא מהווה מוקד משיכה לתיירים.

עיר רפאים בדרום מערב נמיביה, כ-15 ק"מ מזרחית ללידריץ. בראשית המאה העשרים היא הייתה עיירה משגשגת של כורי יהלומים. העיירה ייצרה יותר מ-10 אחוזים מיהלומי העולם. בתים, בתי חולים ובתי ספר הוקמו במקום והעיירה שגשגה עד שנות השלושים של המאה העשרים, כאשר נמצאה גישה קלה יותר ליהלומים בדרום. בשנים הראשונות להקמתה התגוררו בה כ-340 תושבים לבנים וכ-800 פועלים בני אוומבו. העיירה ננטשה בשנת 1954, כשבית החולים באזור המשיך לפעול גם אחרי שהעיר ננטשה מתושביה.

ב-1956 העיר לחלוטין ננטשה. בתי העיר החלו להתפורר וחולות המדבר חדרו לתוכם. כעת נוצרו שם מראות סוראליסטיים של בתים שקומותיהם התחתונות מכוסות חול עד לעומק של כמה עשרות סנטימטרים, ואף למעלה מכך. במשך רוב השנים, הייתה העיר סגורה למבקרים, שכן היא מצויה בתחום השפרגביט, אזור כריית היהלומים, האסור בכניסה. ב-1980 החל תאגיד היהלומים דה בירס, שניהל את השפרגביט, לשקם כמה מהמבנים. במקום הוקם מוזיאון, והוא נפתח למבקרים. בניגוד לערי רפאים אחרות בשפרגביט, קולמנסקופ סמוכה לעיר לידריץ ולכביש B4, ועל כן נגישה יותר. מאז פתיחתה של קולמנסקופ למבקרים, היא הפכה ליעד לתיירים ולצלמים.

במאה ה-13 טרלק הייתה העיירה השנייה בגודלה בווילס והיו בה כ-400 מבנים לפני שהיא נהרסה, ככל הנראה משילוב של מלחמות, שריפות ומחלות. גילויה של העיר הוכרז ב-2017.

עיר האוניברסיטה בה פגש אלכסנדר מוקדון את חכמי הודו לפני 2,432 שנה. מדובר באתר מורשת עולמית שנחרב במאה ה-5 או ה-6 בפלישה של שבטים נוודים. העיירה נוסדה בשנת 1000 לפנה"ס וננטשה במאה ה-5. היא נמצאת צפונית לאיסלמאבד המודרנית ומלאה במבני סטופה (מבני קודש) בודהיסטים ונמצאת במצב של ריקבון.

מספר תרבויות הקימו ישובים באזור וקיימת השערה שבמהלך המאה ה-12 היא הייתה העיר הגדולה בעולם. במקום הוקמו ארבעה ערים מבוצרות לאורך ההיסטוריה. בשנת 1999 הוכרזה מרב העתיקה כאתר מורשת עולמית. העיר שוכנת בנווה מדבר על שטח של 5 אלף קמ"ר בדלתת נהר מורגאב ששימש כעורק תחבורה נוח וכמקור מים ליישוב. המקום נהרס ע"י בנו של ג'ינגיס חאן ב-1221, במהלך קרב בו מתו יותר מ-700 אלף איש. באורח פלא, המקום לא נמחק עד היסוד וניתן עדיין להבחין בהריסות.

עוד עיירת רפאים השוכנת במחוז קייב שבאוקראינה, סמוך לגבול עם בלארוס. היא נוסדה ב-1970 במטרה לאכלס את עובדי הכור הגרעיני צ'רנוביל והייתה לעיר משגשגת עם כ-50 אלף איש, אולם לאחר אסון צ'רנוביל המפורסם ב-1986 היא פונתה לחלוטין ונותרה נטושה מאז ועד ימינו.

להבדיל מהעיר השכנה צ'רנוביל שהשתקמה קמעה מאז האסון, פריפיאט נותרה נטושה ומוזנחת עד היום. עדות לכך ניתן לראות בעובדה שעד היום נותרו כרזות תעמולה קומוניסטיות תלויות ברחבי העיר. לעומת זאת, עולם החי החל לשגשג דווקא לאחר האסון ועזיבת האדם, חרף הזיהום הכבד. צמחייה רבה החלה לגדול ללא הפרעה ברחובות בעיר, ולעיתים אף בתוך הבתים עצמם. גם בעלי החיים ניצלו את עזיבת האדם; באזור התרבו מינים רבים של בעלי חיים וציפורים, שחלקם נדירים ואחרים לא תועדו באזור טרם האסון.

העיר נמצאת באיזור היסגר, יחד עם תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל ואיזורים נוספים, כך שהכניסה אליה מוגבלת. העיר נחשבת למזוהמת ומסוכנת לאדם וקיים איסור להוציא ממנה חפצים. אולם מתקיימים סיורים מאורגנים לפריפיאט ולכור שלידה, שמוצעים על ידי חברות מסחריות. התיירים מגיעים בקבוצות מאורגנות עם מדריך, ומתבקשים להציג תעודות בהיכנסם לאזור, ולבדוק את רמת הקרינה על בגדיהם טרם הם עוזבים אותו. סמוך לפריפאט פועל חדר אוכל המשמש את עובדי הכור גם כיום.

בשנת 1960 גילו ארכאולוגים שרידים של התיישבות אנושית שהייתה במקום החל מהמאה ה-11, ככל הנראה של ויקינגים. המקום מכיל חפצים המראים כי עובדי מתכת, בוני אוניות ועובדי עץ התגוררו בעיירה ההיסטורית. מדובר ביישוב הוויקינגי הידוע היחיד באמריקה הצפונית והוא מייצג את הנקודה הרחוקה ביותר אליה הגיעו אירופים במסעותיהם אל העולם החדש, לפני כריסטופר קולומבוס וג'ון קאבוט (כ-500 שנה לפניהם). ב-1978 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.