תגלית שנויה במחלוקת של 'סדום המקראית' מסעירה את החוקרים

יש דבר אחד שכולם מסכימים עליו - משהו יוצא דופן קרה בתל אל-חמאם, יישוב עתיק שנמצא ליד ים המלח בצידו הירדני. בשכבה של אדמה עתיקה, ארכיאולוגים טוענים שמצאו ראיות לאירוע אפוקליפטי: גגות שנמסו, כלי חרס שהתפוררו ודפוסים יוצאי דופן בתצורות הסלע שיכולים להיות קשורים לחום עז. במשך כ-600 שנים לאחר שנת 1650 לפנה"ס 100 הדונמים של היישוב לא עובדו ולא יושבו.

אבל כשסטיבן קולינס, הארכיאולוג הראשי שאחראי על החפירות בתל אל-חמאם, שקל את עדויות המדענים במאמר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת המדעי Nature, הוא טען שהשריפה שקרתה שם תואמת את המקום והתזמון של הסיפור המקראי של סדום ועמורה. הטענה הזו הפילה עליו מה שבחוגים אקדמיים יכול להיקרא "אש גיהינום".

סיפורה של סדום והעיר האחות עמורה הוא אחד הסיפורים הידועים ביותר בתנ"ך. אברהם מתמקח עם אלוהים כדי לחוס על סדום - גם אז שם נרדף לחטא - כדי להציל את תושביה הצדיקים המעטים, אבל אלוהים לא היה מוכן לשמוע על זה. " וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם", נכתב בספר בראשית. אברהם מביט למחרת בבוקר ורואה "וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן".

על פניו, לא צריך להיות מדען טילים כדי לראות קשרים אפשריים בין סדום המקראית לבין תל אל-חמאם. אבל למעשה דווקא כן צריך להיות.

בהנהגתו של קולינס, דיקן המכללה לארכיאולוגיה באוניברסיטת טריניטי שבסאות'ווסט, 21 מומחים מ-19 מוסדות מחקר בדקו את שרידיו של תל אל-חמאם, והגיעו למסקנה שאופי ההרס מרמז שבמקום התרחש פיצוץ אווירי מסיבי או פגיעת כוכב שביט. "הפיצוץ האווירי המוצע היה גדול יותר מהפיצוץ שהתרחש ב-1908 מעל טונגסקה, שרוסיה, שבו מטאור בוליד ברוחב 50 מ' התפוצץ באוויר בעוצמת אנרגיה של פי 1,000 יותר מפצצת האטום שנפלה על הירושימה".

החוקרים האלה, יותר ממחציתם מחזיקים במשרות מדעיות, טענו גם כי "מטריצת ההרס", שאותה הם תיארכו שהתרחשה בסביבות שנת 1650 לפני הספירה, "היא חריגה ביותר ולא טיפוסית לשכבות הארכיאולוגיות שנמצאו ברחבי המזרח הקרוב הקדום".

מה שלא היה דומה להרס שנגרם על ידי רעידות אדמה או מלחמות היו רסיסי חרס שנמצאו במקום כשהמשטחים החיצוניים שלהם נמסו לתוך זכוכית, חלקם מלאי בועות כאילו בושלו, בעבעו והומסו אל בתי הלבנים והטיח, מה שמרמז שבתל אל חמאם התרחש אירוע כלשהו בטמפרטורה גבוהה במיוחד. נמצאו גם חפצים יומיומיים כמו חתיכות של קורות עץ שהפכו לפחם, תבואה חרוכה, עצמות אדם ומרצפות אבן גיר שנשרפו עד שהפכו לעיסה דמוית גיר.

בחודש שעבר סטיבן ג'ארט, פוסט-דוקטורנט במוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע, ור' סקוט האריס, מדען חלל במרכז המדע פרנבנק באטלנטה, קראו תיגר על מסקנותיהם של 21 החוקרים, גם הם במאמר בכתב העת Nature, ורמזו בעצם שקבוצתו של קולינס בלבלה בין תהליכים רגילים וסטנדרטים של התכה והכנת כלי חרס לבין חום מפיצוץ אווירי.

קבוצת מדענים מסכימה עם הטענות של שני החוקרים, כשהם מזכירים את העובדה שבית הספר שבו מלמד קולינס הוא למעשה "מכללה לא מוכרת ללימודי תנ"ך". פול ברטרמן, הבלוגר מאחורי האתר "התקדמות הפרימטים", סיכם את הנושא במאמר בשם "פיצוץ אווירי של פתיים".

"זה בהחלט מעלה חשד כאשר ארכיאולוג מעלה טענות דרמטיות כמו 'באתר הזה הייתה סדום המקראית ואין לו את הסמכויות שאנו מצפים שיהיו לו", אמר ג'יימס הופמאייר, פרופסור לארכיאולוגיה של המזרח הקרוב והתנ"ך בבית הספר לאלוהות אוונגליסטית טריניטי, בראיון ל" Religion News Servic", אבל הופמאייר הוסיף וציין ש"כפי שאנו יודעים היטב, ישנם ארכיאולוגים מוכשרים מאוד אשר הנחות העבודה המינימליסטיות שלהם הובילו אותם למסקנות שליליות ושערורייתיות על התנ"ך ועבודתם נתונה לעתים רחוקות לביקורת עמיתים".

בתגובה מסר פרופ' קולינס כי מרביתם של 21 מחברי המאמר שלו הם מדענים עמיתים שעבדו שש שנים כדי להפיק את הממצאים שלהם. אבל הוא הודה כי "גם אם הטענות של שני המבקרים תקפות על הכישלון שלנו לעמוד בקריטריונים המגובשים לחומר מחוץ לכדור הארץ, זה אפילו לא נוגע לממצאי החדר המומס, הטיח, שאריות בני האדם, ועוד".

הוא אפילו הלך צעד אחד רחוק יותר מהממצאים של מחברי המאמר המקורי, וטען שהממצאים שלו הם עדות בטוחה לתיאור התנ"כי של נפילת סדום. באחד הסרטונים הרבים שלו הוא טוען בזמן שהוא הולך דרך שער הבוץ של העיר: "אנחנו נכנסים עכשיו לסדום!".

אבל מלבד הגורמים לחורבן, הקשר של תל אל-חמאם לאירועים התנ"כיים צריך לעמוד במבחן נוסף שאולי קשה יותר להוכיח —התאריך שלו. המגזין המקוון שבודק את הכרונולוגיה המקראית, answersresearchjournal' יחד עם רבים אחרים כגון בראיינט ווד, חוקר המקרא ומחבר " Bible and Spade" משוכנעים שנפילת סדום התרחשה לפחות כ-300 שנים לאחר המאורע שהתרחש בתל אל חמאם.

בנוסף, פרטים אחרים של הנרטיב המקראי לגבי סדום מעלים סוגיות שמטילות ספק לגבי מיקום העיר. סיימון טרפין, מנכ"ל ודובר "התשובות בבראשית-בריטניה", טוען כי "הדרך היחידה של חסידי תל אל-חמאם לסנכרן את ההרס שלה עם זה של סדום המקראית היא לשנות את התאריך התנ"כי של יציאת מצרים, לקצר את השהות של בני ישראל במצרים ולהפחית באופן משמעותי את תוחלת החיים של האבות".

פרופ' קולינס צבר אוהדים רבים וייצר עניין בנושא, לפחות בתקשורת, וכמה מדענים וחוקרי מקרא אומרים לו להמשיך לחפש את סדום כשתל אל-חמאם, העיר הגדולה ביותר הידועה בתקופתה באזור, היא המועמדת הטובה ביותר. אבל הביקורת הגדולה ביותר מצד הרבה מאוד מדענים כוללת טענות שחלק ממחברי המאמר המקורי היו מהירים מדי בעבר לזהות בטעות בולידים. ב-Science Integrity Digest צויין כי שמונה מתוך 21 המחברים הם מייסדי "קבוצת המחקר של שביט", שניסתה בעבר "להראות שערים עתיקות נהרסו לעתים קרובות על ידי כוכבי שביט, וקראו לעשות משהו בנוגע לכוכבי שביט לפני ש'העיר שלך תהייה הבאה בתור'".

פרופ' הופמאייר מסכם שהדיון המדעי בין החוקרים יכול להימשך - ללא לעג. "וולטר ראסט וטום שוב בשנות ה-70 וה-80 קידמו את הרעיון ש באב א-דרה ונומיירה שבירדן, מזרחית לעין גדי , קשורות לסדום ועמורה", הוא אמר. "הרעיון שלהם עבר הערכה וביקורת עמיתים על פי כל הכללים ונדחה. אני חושב שקולינס וצוותו צריכים לקבל יחס דומה".