כשמתפעלים מיופים של דגי ישראל מקובל להציג את דגי הים האדום, אולם גם הים התיכון עשיר בדגה מרהיבה. ממש מול החוף בו אתם תשכשכו או תשחו בחופשת החג, רוחש הים התיכון יצורים מרתקים, מופלאים ומסקרנים. טמפרטורת המים הכי נוחה בעונה הזו, ומי שייכנס למים עם שנורקל עם ציוד צלילה מקצועי של ממש יוכל להתרשם מעושר מגון דגי הים התיכון. אז אלו יצורים חיים בים? למה קשה לזהות את הבטאי? ולאיזה גודל מגיע הדקר בשמורות ימיות? הנה מבחר מדגי הים התיכון.
אוכם גדול-קוץ
אוכם גדול-קוץ נקרא כך על שום הקוץ הגדול והעבה בסנפיר השת שלו. אפו מעוגל וצבעו חום-נחושתי אחיד. סנפיריו בגוון צהוב-שחור. הוא חי בכוכים ומערות, בלהקות קטנות, בין סלעים בעומק 5-40 מטרים וניזון מדגים קטנים ומחסרי חוליות. ניתן לראות את המין בשכיחות גדולה יותר בשמורת הטבע ראש הנקרה באכזיב. עונת הרבייה בקיץ (יולי-אוגוסט).
גודל: 15-50 ס"מ.
תוכידג כרתי (Sparisoma Cretense)
משפחת התוכינונים מתאפיינת בשיניים המזכירות מקור של תוכי, ומכאן שמם. בזכות השיניים והלסת החזקות והתאמות מבניות אחרות התוכים גורסים חלקי סלע. הם מגרדים אצות מהמצע ביעילות רבה וכך הם מווסתים את גדילת האצות וכמויותיהן ותורמים למאזן בינן לבין יצורים ישיבים אחרים, למשל אלמוגים, המתחרים עם האצות על מקום פנוי להתיישבות. לכן, חשיבותם האקולוגית רבה.
בים התיכון יש שני נציגים מהמשפחה - תוכידג כרתי ותוכינון האוכפים (מין שהיגר מים סוף). לזכר ולנקבה הבוגרים של התוכידג הכרתי צבעים שונים: הזכר אפור ואילו רוב גופה של הנקבה אדום עם כתם גדול בקדמת הגוף בצורת אוכף בצבע אפור, מלווה בכתמים צהובים קטנים יותר ופס צהוב שמכסה את העין.
התוכידג הכרתי נמצא בדרך כלל במים רדודים, עד עומק מרבי של כ־50 מטרים. הוא חי באזורים עם קרקעית סלעית המכוסה אצות וגם במרבדי עשב ים (אצלנו בארץ פחות).
תזונה: התוכידג ניזון בעיקר מאצות ומחסרי חוליות קטנים שהוא מגרד מהסלע בשיניו החזקות.
רבייה: זכרים יכולים להחזיק הרמון של נקבות, אך יכולים גם לחיות בקבוצות עם מעט נקבות.
דקר הסלעים (Epinephelus marginatus)
דקר הסלעים נקרא כך כיוון שהוא חי במערה בין סלעים אשר מעניקה לו מקום מסתור והגנה. מכונה גם לוקוס אדום, או דאור. זהו דג טריטוריאלי ומתבודד, והמערה שבה הוא משתכן היא מעונו הקבוע. גם השם העממי מזכיר זאת - לוקוס מהמילה "מקום" בלטינית.
דקר הסלעים נמצא במים רדודים יחסית, 60-4 מטרים. בעונת הרבייה, באביב ובקיץ (אפריל-יולי) הוא יוצא ממערתו לאירוע רבייה המוני, הנקרא בפי הדייגים "חתונה", שם ישנם זכרים מעטים ונקבות רבות. גם מינים אחרים של דקרים מצטרפים ל"חתונה". בהגיעם לגודל 85 ס"מ, בערך בגיל 7 שנים, כשנתיים לאחר הגעה לבגרות מינית, חלק מהפרטים משנים את זוויגם מנקבה לזכר. ניזון מדגים וחסרי חוליות גדולים כמו סרטנים, דיונונים ותמנונים, שאותם צד במארב. נדוג בשיטות שונות: חכות מסירה, רשתות עמידה, מערכי קרסים ורובי דיג. אוכלוסייתו סובלת מדיג-יתר.
גודל: 15-60 ס"מ.
דקר אלכסנדרוני (Epinephelus costae)
לדקר האלכסנדרוני גוף מאורך יחסית לדקר הסלעים, עם פסים ברורים לאורכו. לבוגרים גם כתם צהוב על הגב. הוא חי באזורי סלע בעומק 5-60 מ', לרוב לבדו או בקבוצות קטנות (עד 10 פרטים). הרבייה מתרחשת בקיץ, ב"חתונה" המונית. דקרים (לא רק ממין זה) נחשבים לסמנים טובים לשמורה ימית מוצלחת, ואכן בסקרי השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים מתייחסים אל כמות הדקרים בשמורה כמדד להצלחתה. דקר אלכסנדרוני היה נפוץ מאוד בעבר בחופי הארץ, אך בשנים האחרונות אוכלוסייתו הולכת וקטנה. הוא נתפס ברשתות עמידה, מערכי קרסים ודיג רובים.
גודל: 60-15 ס"מ
דוקרנית אדומה (Mycteroperca Rubra)
מאופיינת בצבע אפור עם כתמים בהירים וגוף מוארך. גם הדוקרנית חיה בין סלעים, בעומק 5-50 מטרים וניזונה מדגים וחסרי חוליות גדולים (דוגמת דיונונים וסרטנים). בעונת הרבייה, בחורף ואביב (דצמבר-מאי), דגי הדוקרנית יוצרים התקבצויות רבייה הנקראות "חתונות", שבהן נקבות רבות וזכרים בודדים. ההתקבצויות הללו מתרחשות גם אצל מיני דקרים אחרים. בניגוד ליתר מיני הדקרים, אוכלוסיית הדוקרנית דווקא גדלה בשנים האחרונות. ייתכן שזו תוצאה של עלייה בשכיחות המין הפולש, סיכן משויש, המשמש לה מקור מזון. הדוקרנית נדוגה בחכות מסירה, רשתות עמידה, רובי דיג ומערכי קרסים.
גודל: 50-20 ס"מ
סלפית הפסים (Sparus Aurata)
דג ממשפחת הספרוסיים. בעל מבנה גוף מאורך ועגלגל, צבעו אפרפר כסוף ולאורך גופו עשרה פסים זהובים. חי לרוב בלהקות גדולות בבתי גידול סלעיים או חוליים המכוסים באצות. פרטים צעירים ניזונים בעיקר מסרטנים אך הפרטים הבוגרים ניזונים מאצות ועשבי ים.
אוכלוסיית הסלפית התמעטה בחופי ישראל בשנים האחרונות באופן משמעותי, והסברה לכך היא תחרות על מזון עם דגי הסיכן שהיגרו מים סוף. הסלפית שייכת למשפחת הדקראים. דגים אלו נמצאים באוקיינוסים בעלי אקלים ממוזג וטרופי, בישראל נציגים למשפחה זו בים תיכון ובים סוף. זהו דג צמחוני אוכל אצות, "רועה" בשפה המקצועית, שנע בלהקות של עשרות ומאות פרטים ויוצר מופע מרהיב של תנועה במים.
גודל: 50-30 ס"מ
מחבטן (Taeniura)
במפגש שבין החול לסלע ניתן לפגוש את חתולי הים ה"בטאים". חתולי הים למיניהם הם דגים שהשלד שלהם אינו בנוי מעצמות אלא מלוח סחוס גדול. סנפירי הצד שלהם מקיפים את כל הגוף ובתנועתם הם מזכירים תנועה של עוף גדול מתחת למים. חלקם מכילים קוץ גדול בבסיס הזנב למטרות הגנה והם מגיעים לגדלים של מעל מטר.
מחבטנים חתולי ים ועטלפי ים הם כינוי לבטאים - דגים שטוחים בעלי שלד סחוסי בצורות גוף מגוונות וייחודיות. הם קרוביהם של הכרישים ורובם חיים קרוב לקרקעית הים. יצורים מגוונים להפליא: במורפולוגיה (צורת הגוף והאיברים), בתכונות מיוחדות כמו יכולת ליצור חשמל (אצל החשמלנים), במזונם - מדגים ועד סרטנים וחסרי חוליות אחרים - וגם בדרך הרבייה. חלקם, למשל התריסניות, מטילים ביצים בצורות שונות במים. מינים אחרים כמו הטריגונים והגיטרנים מגדלים את העוברים ברחם האם. ברחם, כל עובר נתון במעטפת הדומה מאוד לביצה. העוברים ניזונים מחלמון הביצה עד בקיעתם ברחם ואחר כך ממזון עשיר שמקורו ברחם, עד להגחה. יש מינים שמגיחים זמן קצר מאוד אחרי הבקיעה.
גודל: מטר ומעלה
.
ישראל היא אחד המקומות היחידים בעולם שבהם כל דגי הסחוס, ובהם הבטאים, מוגנים, וייתכן שהגנה ותנאי מחייה מתאימים חוברים יחד ומאפשרים למינים אלו להתרבות בחופינו כמעט ללא הפרעה. לכן חופי הארץ עשויים להיות בית גידול משמעותי וחשוב לאוכלוסיית הגיטרנים והטריגונים בכל הים התיכון.