בשנת 1953 מושב יסודות שבמועצה האזורית נחל שורק עדיין היה בראשיתו - מושב חקלאי קטן שהוקם חמש שנים קודם לכן (1948), על ידי ניצולי שואה חרדים שהגיעו מגרמניה, צרפת, הולנד והונגריה.
שם המושב נגזר מפסוק בספר ישעי: "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמור לציון עמי אתה" (ישעי' נ"א, ט"ז), והוא משתייך לתנועת פועלי אגודת ישראל. כיום, יש בישוב לא מעט חקלאים שעוסקים בגידולי שדה, מטעים ופרדסים, רפת ותעשייה. אבל פעם, בתחילת דרכו של המושב, החלוצים ששרדו את השואה עבדו קשה כדי להתפרנס בנוסף ללימוד התורה.
אבל באותה שנה (1953), עמלו הנשים במטבח המשותף של המושב הצעיר, על ארוחה לחלוצים שעיבדו יומם וליל את אדמות האזור. בין הנשים היו גם שלוש נערות - ציפורה רנרט, רבקה טנצר ושרה יוסקוביץ - ששרדו את אימת השואה והצליחו לעלות ארצה, לבדן, יחידות ממשפחתן.
"וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק"
בעת שעמלו השלוש על הארוחה, הוצתה שמלתה של אחת מהן באש מפרימוס (מעין כירה ניידת שעליה בישלו), והן זעקו לעזרה. אחד מחברי המושב שמע את הזעקות ושפך בבהילות דלי מלא נוזלים שעמד סמוך להן, במטרה לכבות האש. לרוע המזל, הנוזלים התבררו כנפט והמטבח הפך למלכודת מוות לנשים הצעירות שנהרגו בשריפה הקשה.
סיפורן הטרגי של הנערות לא נשכח מלב מייסדי המושב, ובמשך עשרות השנים הם ביקשו לזכור ולשמר את סיפורן.
בשנת 2018 הקימה המועצה במושב פינת חמד למנוחה והתכנסות לציון זכרן של שלוש הנשים ולמען משפחות המושב ומטיילים באזור. על השלט שהוצב במקום נכתב פסוק מספר קהלת: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק".
הגן הממוקם במרכז המושב מאחורי מועדון "בית חנה".