אביב של צבעים: הפרחים שתראו בטיולי החג

פסח השנה "יוצא" על אמצע אפריל, וזה אומר פריחה מגוונת של הרבה צמחים ופרחים בשיא פריחתם.

"אנחנו רואים השנה שהרבה מינים הקדימו את הפריחה בלפחות מספר שבועות בצפון הארץ", אומרת אקולוגית צמחים ברשות הטבע והגנים ד"ר מרגרטה וולצק. לדבריה, הפריחה השנה מתקיימת במרבדים מרשימים והיא מיוחסת לשנתיים רצופות מבורכות בגשמים. "בדרום הארץ, לעומת זאת, ירדו פחות גשמים ורואים פריחה מועטה בשונה מהשנתיים האחרונות", היא מוסיפה. "בצפון הארץ היה חם השנה יחסית ולכן יש מינים רבים שהקדימו את עונת הפריחה. תחושה שמתחיל הקיץ. אנחנו מזהים פריחת חותמנית זיפנית, קלח, גזר שמאפיינים את הקיץ, צבע הירוק שמתחיל להתחלף לצהוב קצת לפני הזמן".

אז אילו פרחים תוכלו לראות בטיולים שלכם בפסח? הנה רשימת הפרחים העדכנית והמקומות שבהם הם מחכים לכם. זכרו - צאו לנוף, אך אסור לקטוף!

מרווה משולשל היא שיח ממשפחת השפתניים, אחד הצמחים החשובים ברפואה עממית וצמח תבלין מבוקש. היא גדלה בכל האזורים ההרריים בעלי האקלים הים-תיכוני בארץ. כדי להגן על אוכלוסיות הבר שלה מפני קטיף יתר הוכרזה מרווה משולשת כצמח מוגן.

הפרחים של המרווה דו-שפתניים ומותאמים להאבקה על ידי חרקים. כשחרק נכנס לתוך הפרח בחיפוש אחרי צוף הוא דורך על זרוע אחד של אבקן אשר מוריד את זרועו השני על גבו ומפזר עליו אבקה. החרק מסיע את האבקה על גבו לצלקת של פרח אחר ובכך מסייע בהאבקת הצמח.

איפה תראו: גליל עליון ותחתון, חוף הים התיכון, הגלבוע, כרמל, הרי שומרון והרי יהודה, שפלה.

מחרוזת קשתית היא צמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים בעל פריחה צהובה, כמו צמחים רבים ממשפחת המצליבים. פירותיה משונצים מזכירים בצורתם מחרוזת ומכך נגזר שמה בעברית. הצמח גדל בארץ רק בחופי הגליל והכרמל לכן הוגדר בספר האדום לצמחים כמין בסכנת הכחדה והוא מוגן על פי החוק. בגן לאומי אכזיב אפשר לצפות באחד האוכלוסיות הגדולות של המין הזה.

איפה תראו: חוף הים התיכון.

זוגן השיח הוא שיח מדברי ממשפחת הזוגניים. הוא אחד הצמחים המדבריים העמידים ביותר לתנאי יובש. גדל על מדרונות אבניים על סלעי גיר ודולומיט ותפוצתו מוגבלת לישראל וסיני. העלים שלו בשרניים מורכבים מפטוטרת ושני עלעלים. העלעלים נושרים בעונה היבשה, כדי לצמצם את צריכת המים של הצמח.

הפרחים של הזוגן קטנים ולבנים מושכים מאביקים שוחרי צוף. בישראל גדלים עוד שלושה מיני זוגן נוספים וביניהם מין אחד בסכנת הכחדה - זוגן לבן, הגדל לאורך הערבה ובמישור החוף

איפה תראו: מדבר יהודה ובקעת ים המלח, נגב, בקעת הירדן, ערבה והרי אילת.

שמשון סגלגל הוא בן-שיח, אחד מ-12 מיני שמשון הגדלים בארץ. שמשון סגלגל גדל בחולות מישור החוף, בחולות המדבר ובגבעות כורכר. הפרחים הצהובים שלו מגיעים עד קוטר של 2.5 סנטימטרים ויושבים בצד אחד של הגבעות, על פי כך ניתן לזהות אותו.

בשנות התשעים של המאה הקודמת התגלה כי ששמשון סגלגל הגדל בחולות הנגב המערבי חי בסימביוזה על פטריות כמהין, בדומה לכמה מיני שמשון אחרים. באוכלוסיותיו במישור החוף התופעה הזו כנראה אינה קיימת.

איפה תראו: שפלה, השרון, עמק הירדן, גולן, הנגב והערבה.

פרסיון גדול הוא שיח או המטפס האופייני לחורש הים-תיכוני. פרסיון גדול שייך למשפחת השפתניים והוא מין יחיד בסוגו. פרחים שלו לבנים ומואבקים על ידי דבורים. בניגוד לשאר המינים במשפחת השפתניים בעלי פירות יבשים, פירות של פרסיון גדול עסיסיות בצבע סגול-שחור מבריק ומופצים על ידי ציפורים. התפוצה העולמית שלו משתרעת סביב הים התיכון.

איפה תראו: גליל תחתון ועליון, גולן, עמקים, שפלה, בקעת הירדן, הנגב והערבה.

סחלב פרפרני הוא אחד הסחלבים הנפוצים בישראל וגדל ברוב האזורים בעלי האקלים הים-תיכוני בארץ. הוא גיאופיט בעל פקעת תת-קרקעית חד-שנתית האוגרת חומרי מזון המנוצלים לגדילת הצמח בשנה הבאה.

כל שנה מייצר הצמח פקעת חדשה. צבע הפרחים ורוד-ארגמן עם שפית רחבה. מבנה פרחים של סחלבים מתאים אותם להאבקה על ידי חרקים ספציפיים. האבקן יוצא בשלמותו מהפרח על גבי ראשו של מאביק ומועבר לצלקת של פרח אחר בו מתרחשת הפריה. זרעים של סחלבים קטנים כמו אבק ומופצים על ידי רוח. כל משפחת הסחלבים מוגנת על פי החוק.

איפה תראו: גולן, גליל תחתון ועליון, עמקים, גלבוע, כרמל והרי השומרון.

תורמוס ההרים הוא צמח חד-שנתי אחד משישה מיני תורמוס הגדלים בישראל והנפוץ מביניהם. הוא גדל בתות ים-תיכוניות ולעיתים קרובות מייצר מרבדי פריחה מרשימים ש"נודדים" במרחב בזכות הפצת הזרעים.

עלים של תורמוס עוקבים ארחי תנועת השמש. הפרחים בעלי מבנה אופייני למשפחת הפרפרניים אליה שייך תורמוס. צבעם של הפרחים כחול עז עם פסים לבנים במרכז המפרש (עלה הכותרת העלין) המהווה סימן דרך למאביקים. אחרי הפריה צבעו של הפסים הופך אדמדם. תורמוס ההרים מוגן על ידי החוק.

איפה תראו: גולן, גליל תחתון ועליון, עמקים, גלבוע, כרמל והרי יהודה השומרון, בקעת הירדן.

צמח חד-שנתי, אחד מחמישים ואחד מיני תלתן הגדלים בישראל. נפוץ מאוד בצפון ומרכז הארץ בשיחיות, בשולי חורש וביערות נטועים. זיקתו לבית הגדול מוצל למחצה מבדיל בינו לבין שאר מיני תלתן גדלים במעונות החשופים לשמש מלאה. העלים של תלתן תריסני מורכבים משלושה עלעלים רחבים ואטרים בכתם לבן.

הפרחים ורודים-לבנים בעלי מבנה אופייני למשפחת הפרפרניים, אסופים בתפרחות - קרקפות וגדולים בהשוואה למיני תלתן אחרים, מייצרים צוף וריחניים. בדומה לנציגים אחרים של משפחת הפרפרניים, תלתן תריסני חי בסימביוזה עם החיידקים הקושרים חנקן מן האוויר, השוכנים במערכת השורשים של הצמח. בכך הוא מעשיר קרקע בתרכובות חנקן זמינות גם לצמחים אחרים.

איפה תראו: גולן, חרמון, גליל, עמקים, גלבוע, כרמל, שרון, השומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שפלה ונגב.

לוטם שעיר ולוטם מרווני הם בני שיח ממשפחת הלוטמיים. הם גדלים ולפעמים אף שולטים בבתות ים-תיכוניות בקרקע רנדזינה בהירה, המתפתחת על סלעי חוואר וקירטון. פרחים גדולים, בקוטר עד 6 ס"מ, בעלי עלי כותרת ורודים ומקומטים בלוטם שעיר ולבנים חלקים בלוטם מרווני. אבקנים רבים מייצרים כמויות גדולות של אבקה צהובה, ממנה ניזונים המאביקים של הצמח.

כל פרח נפתח ליום אחד בלבד. כשהצמחים ללא פרחים ניתן להבדיל ביניהם לפי שעירות הפרי: הפרי של לוטם שעיר - שעיר, הפרי של לוטם מרווני קירח. לוטם שעיר הוא פונדקאי של צמח טפיל נדיר - רימונית הלוטם אותו ניתן למצוא במקומות בודדים בכרמל ובגליל העליון.

איפה תראו: גליל מערבי, כרמל, גליל תחתון ועליון, עמקים, גלבוע, כרמל, שפלה, שרון, השומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח.

מקור-חסידה שעיר הוא צמח רב-שנתי גדל במדבריות. בארץ גדל במדבר יהודה, בערבה ובנגב. השם מקור-חסידה מתייחס לצורת הפרי - צר וארוך. במקור-חסידה שעיר הפרי מגיעה לאורך של 8 סנטימטרים. בהבשלה הוא נפתח לחמש פרודות בעלות שערות ארוכות המסייעות בהפצתן עם רוח.

לפרחים של מקור-חסידה שעיר עלי כותרת בצבע ורוד-לילך עם כתם שחור במרכז הפרח. על הרקע השחור בולטים אבקנים אדומים. על השורשים המעובים של הצמח מתפתחות פקיעות עשירות בסוכרים ומתקתקות בטעמן. הפקיעות נאספות למאכל על ידי בדואים החיים באזור סהרה ומזרח התיכון.

איפה תראו: בקעת הירדן, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שפלה, נגב ערבה והרי אילת.

כליל החורש הוא עץ נשיר ממשפחת הפרפרניים בעל גזע אחד או מספר גזעים, המגיע לגובה של 10-3 מטרים. הפרחים הוורודים ערוכים באשכולות מתפתחים בשפע לפני הלבלוב. אחרי הפריית הפרחים מתפתחים פירות - תרמילים שבהבשלתם מקבלים צבע חום כהה. העץ נפוץ בעיקר בגליל העליון בו מהווה מרכיב של חורש ים-תיכוני. לקראת השלכת מקבלים העלים גוונים של צהוב. כליל החורש ניטע כעץ נוי בגינון רחבי הארץ.

איפה תראו: גולן, גליל עליון ותחתון, הכרמל, שפלה, הרי שומרון והרי יהודה.