לא לגמדים בלבד: המדריך השלם לקטיף פטריות בישראל

פטריות הבר הן אחת התופעות המרתקות ביותר שאפשר לפגוש בטבע. הפטריות מופיעות בעיקר בעונה הגשומה (אבל לא רק, יש פטריות מטורפות שבכלל לא חייבות גשם), וממלאות את היערות והמדשאות וכדאי ממש להכיר אותן.

בכתבה הזו אני רוצה לקחת אתכם לסיבוב ביער להיכרות עם פטריות, וגם למדשאה ליד הבית. כי גם שם יש פטריה מעניינת מאוד.

אבל רגע לפני שנצלול פנימה, בואו נדבר על זהירות. על פי מרכז הרעלים, רק בחודש דצמבר (שעדיין לא נגמר) הגיעו 43 אנשים לבית החולים עם הרעלת פטריות. לכן, הבטיחות והזהירות מעל הכל. אין כלל זהב שמבדיל בין פטריות רעילות ללא רעילות.

יש כל מיני סיפורי סבתא כמו לבשל את הפטריה עם כף כסף ולראות אם הכף משחירה, אבל כל אלה לא יחשפו את הרעלנים המסוכנים שבפטריה. וההבדלים בין פטריה רעילה לפטריה אכילה יכולים להיות כל כך קטנים, בטח למי שלא מיומן, שהעיסוק בהן יכול להיות קטלני.

לכן, הכלל הכי חשוב בליקוט הוא - שמלקטים רק מה שמזהים בוודאות. בוודאות כמו שתדעו לזהות מלפפון בארגז של קישואים. לכן, בפעמים הראשונות שאתם מלקטים פטריה מסויימת, כדאי לעשות את זה תחת ההדרכה והפיקוח של מומחה בתחום.

בכתבה הזו אציג בפניכם כמה פטריות אכילות מדהימות ששווה להכיר, וגם איך להבדיל אותן מפטריות רעל דומות ואיפה לחפש אותן. תוכלו לצאת עם הכתבה לטבע ולהכיר את הפטריות. גם אם לא אוכלים אותן בגלל שאין זיהוי ודאי, זו עדיין חוויה לפגוש אותן.

לפני שנים חשבו שהפטריות הן סוג של צמח. אבל אחרי שחקרו אותן יותר לעומק, גילו שהן ממלכה בפני עצמה. גוף הפטריה הוא בעצם התפטיר - רשת קורים תת קרקעית שנמצאת מתחת לאדמה. כך נראית חתיכה מרשת הקורים הזו (בצילום למטה):

פטריות הכובע שאנחנו מכירים, הן בעצם גופי הרביה של הפטריה. ממש כמו שעץ התפוחים מייצר תפוחים כדי שהזרעים מתוך התפוחים ינבטו ויצרו עצי תפוחים חדשים, כך התפטיר שמתחת לאדמה מייצר פטריות כובע, שמייצרות נבגים מיקרוסקופים, שבתורם יהפכו בתהליך מרתק לתפטיר חדש שיצור שוב גופי פרי.

התפטיר הוא רב שנתי וקיים באדמה כל השנה. אחרי שהתפטיר מקבל את תנאי הלחות המתאימים לו, והטמפרטורות המתאימות, הוא מתחיל להוציא גופי רביה - פטריות הכובע.

הפטריה היא פועלת המחזור של הטבע. היא מפרקת שאריות של חומר אורגני כך שיהיו נגישים חזרה כחומרי הזנה לצמחים. לכן נראה פטריות מעכלות גדמי עצים, וגם שאריות באדמה.

למתחילים בליקוט, אני ממליצה להוציא את הפטריה בשלמותה מהאדמה, ממש מהחיבור שלה לתפטיר, ומיד אחר כך לכסות את החור שנוצר באדמה בשכבת אדמה ומעליה שכבת עלים או עשבים. מה שחשוב הוא שהתפטיר שממנו ניתקנו את הפטריה לא יתייבש. והכיסוי הכפול יעזור בזה.

בעבר חשבו שאסור לקחת פטריה "מהשורש", ושאם חותכים את הרגל ומשאירים את "השורש" באדמה, הפטריה תתחדש מהגדם. כיום אנחנו יודעים שהפטריה היא לא צמח. מה שנשאר הוא לא גדם שמתחדש כמו בעץ (חלק מהעצים אחרי כריתה יכולים להתחדש מתוך הגדם שנותר), אלא רגל של פטריה שנרקבת ואם לא מכסים אותה כראוי, היא יכולה להזדהם, להתייבש, או שחרקים יטילו בה ביצים וכך התפטיר כולו יינזק.

לכן, אם החלטתם לחתוך את רגל הפטריה, חשוב מאוד לכסות את הרגל אחר כך ממש כמו שמכסים את התפטיר.

חשוב לדעת: פטריות הן מאוד קשות לעיכול, ולכן חייבות טיפול בחום לפני האכילה.
גם השמפיניון שקונים בסופר חייבות בישול לפני האכילה. (ונמצא במחקרים שחומר המצוי בשמפיניון הנקרא אגריטין הוא חומר מסרטן שמתפרק בחום. אחרי בישול הוא מתפרק ואין סכנה). אוכלים רק פטריות טריות וצעירות, ולא פטריות זקנות שכבר מתחילות לפזר נבגים ולהרקב. כמו שלא נאכל עגבניה נרקבת, כך לא אוכלים פטריית בר נרקבת. וכמובן, חשוב ללקט באזורים נקיים מריסוסים, הרעלה וביוב, כי הפטריות סופגות הכל.

כדי לשמור על הסביבה בזמן ליקוט פטריות חשוב להקפיד על:
1. לא מלקטים פטריה שלא מכירים. אם לא מכירים את הפטריה, אין סיבה לקחת אותה. יש לה תפקיד חשוב בטבע.
2. לא מלקטים בשמורת טבע ובגנים לאומיים.
3. אם מלקטים פטריות, מלקטים כמה פרטים בודדים, כדי לבדוק שאין רגישות אליהם. ומלקטים אותם לתוך סלסלה או תיק בד ולא לניילון. זה מאפשר לפטריות לפזר נבגים ביער.
4. אחרי הליקוט - מכסים את האדמה ממנה הוצאנו את הפטריה כי התפטיר שנמצא בתוך האדמה ניזוק אם הוא נחשף לאוויר.
5. פטריות תמיד אוכלים אחרי בישול, ולא מומלץ לתת לילדים מתחת לגיל 6 ולנשים בהריון.
6. כשהולכים ביער ללקט פטריות - לא לשים אותם בשקית ניילון או דלי אטום אלא בסלסלה נושמת שתאפשר להן לפזר נבגים בזמן הטיול שלנו.

בית הגידול: יערות אורנים וברושים

איך מזהים אותה? כל התנאים הבאים חייבים להתקיים:
הפטריה נמצאת במרחק של עד 10 מטרים מאורן או ברוש.
צבע הכובע למעלה הוא חום.
מתחת לכובע יש ספוג. כשהפטריה צעירה הספוג צהוב בהיר, וככל שהיא מתבגרת הספוג הופך יותר חום. עדיף לא לאכול פטריות שהספוג שלהם נוטה לחום כי הנבגים הבשלים אינם קלים לעיכול.
הספוג גולש על הרגל ולא נעצר לפני הרגל.
בשר הפטריה הוא צהוב ואינו משנה גוון בחיתוך או במגע.
ניתן לקלף את הקרום החום שבראש הכובע בלי לפגוע בבשר הפטריה.

איך לא להתבלבל עם פטריה אחרת?
לוודא שלא מכחיל
לוודא שהספוג גולש אל הרגל
לוודא שכל הבשר צהוב.

איפה אפשר לפגוש את האורניות?
את האורניות אפשר ללקט בחורשות אורנים בכל הארץ ואפילו במדשאות מושקות בהן יש אורנים.
בכרמל (באזורים שהם לא שמורה), במירון, ביער חורשים, ביער בן שמן, ביער ראש העין, ביער צרעה, וביער חרובית.

בית הגידול: האחלמית גדלה בחורשות של אורנים, אלונים, אקליפטוסים, ערבה מכחילה ולפעמים ניתן למצוא אותה במדשאות בקרבת עצים.

איך מזהים אותה? כל התנאים הבאים חייבים להתקיים:
1. צבע הכובע, הרגל והבשר - סגול.
2. קוטר הכובע 5-15 ס"מ.
3. מתחת לכובע נמצא דפים סגולים צפופים.
4. הרגל נמצאת במרכז הפטריה, היא גלילית, סגולה כולה, עם פתיתים או סיבים בחלק העליון.
5. כשהפטריה נרטבת או מתבגרת היא לפעמים הופכת לצבע חום ורדרד, אבל במצב הזה היא עלולה לבלבל מי שלא מתמצא עם פטריות אחרות, לכן עדיף ללקט רק את הסגולות הצעירות.

איך לא להתבלבל עם פטריה אחרת?
הינומה סגולה שגם היא סגולה. אך על הדפים שלה יש קורים דקים, ועל הרגל יש קורים חומים. בכל מקרה, אם יש קורים על הפטריה, או שיש סימנים חומים - עדיף לא ללקט.
סיבית סגלגלה שהיא בצבע סגול בהיר בשלבים בו הכובע עדיין יחסית סגור. לכן לא נלקט אחלמית עם כובע סגור.

איפה אפשר לפגוש את האחלמית?
האחלמית גדלה בחורשות עצים. היא לא בררנית ותסתדר גם אם אורנים, אלונים, אקליפטוסים ועוד.

בית הגידול: אוזנית הכלך גדלה בבתי גידול טבעיים לרוב סמוך לכלכים. נמצאו לפעמים אוזניות הכלך באזורים שבהן גדלה חרחבינה.

איך מזהים אותה? כל התנאים הבאים חייבים להתקיים:
1. צבע הכובע של האוזנית הוא צבע חום אפרפר או חום צהבהב ופני הכובע לבדיים (שימו לב - לא סיבים רדיאלים).
2. קוטר הכובע 4-18 ס"מ ושוליו מקופלים כלפי מטה
3. מתחת לכובע נמצאים דפים שהם לבנים כשהפטריה צעירה, והופכים לחום בהיר כשהפטריה מתבגרת. הדפים גולשים אל הרגל.
4. הרגל לבנה, מוצקה, בצבע לבן עד חום בהיר. לפעמים הרגל צידית ולפעמים מרכזית.
5. יש כלך או חרחבינה בטווח של 2 מטרים מסביב.

איך לא להתבלבל עם פטריה אחרת?
לוודא שיש כלך באזור, שהדפים גולשים לרגל, ושהפטריה כולה מוצקה.

איפה גדלה אוזנית הכלך?
אוזנית הכלך גדלה במקומות בהם ניתן למצוא כלכים. רבים נוסעים ללקט אותה בגלבוע, אבל היא נמצאת גם בפארק איילון-קנדה, וגם באזורים דרומיים יותר כמו באזור טל שחר, חולדה ולטרון.

בית הגידול: נרתיקנית נאה דביקה גדלה במדשאות ובשטחים פתוחים. היא יכולה לגדול בגינות ובמדשאות.

איך מזהים אותה? כל התנאים הבאים חייבים להתקיים:
1. הכובע מבריק ודביק מלמעלה. מרכז הכובע קצת כהה יותר. כשהפטריה צעירה היא לפעמים יותר כהה, וכשמתבגרת לפעמים מתבהרת. הצבע משתנה גם בהתאם ללחות ולשמש.
2. קוטר הכובע 5-15 ס"מ.
3. מתחת לכובע נמצאים דפים שהם לבנים כשהפטריה צעירה, והופכים לורודים-חומים.
הדפים חופשיים - זאת אומרת שהם אינם נוגעים ברגל אלא נפסקים הרבה לפניה.
4. הרגל לבנה, די דקה, חלקה לגמרי (ללא פתיתים או טבעת), בבסיס הרגל יש נרתיק לבן. חשוב לוודא את הימצאות הנרתיק. ובאזור הנרתיק הרגל מתעבה קצת.
5. הרגל מתנתקת בקלות מהכובע.

איך לא להתבלבל עם פטריה אחרת?
לוודא שיש נרתיק, שהכובע דביק ואינו לבן , ושהרגל חלקה לגמרי ללא פתיתים או טבעת.

איפה גדלה הנרתיקנית?
מה שהכי כיף בנרתיקנית הוא שהיא לא בררנית - היא גדלה במדשאות, בגינות, ואפשר למצוא אותה ממש קרוב לבית. חפשו את הכובע האפור שלה מבצבץ בדשא.

אביבית ג'וטי ברקוביץ' היא מחברת הספר "הטעם שבטבע" ומקימת המרכז המקצועי לליקוט. היכנסו לאתר שלה www.likut.co.il