"צפת היא לא רק העיר הכי יפה בארץ, אלא העיר הכי יפה בעולם", כך אמר שלשום (שלישי) שוקי אוחנה, ראש העיר הלא אובייקטיבי של צפת במפגש עיתונאים ובלוגרים. אפשר להבין את אהבתו של אוחנה לעיר שבה הוא דור 15 ליהודים שייסדו אותה במאה ה-16. אני, לעומת זאת, יכול לחשוב על כמה ערים יפות ממנה בעולם, ואפילו בישראל, אבל אין ספק שלצפת יש את הייחוד שלה.
מזה כחמש מאות שנים, בגובה 900 מטרים מעל פני הים, מספקת בירת הגליל שילוב בין יהדות לרוחניות, בין חילונים שמפלרטטים עם הדת לחב"דניקים שמחכים יום-יום למשיח, בין אמנים והיפים שמעבירים בה תקופה למשפחות מרובות ילדים שכבר נטעו שורש בשכונות המתפתחות. טיפוסים שונים לה, לצפת - כל אחד והסיפור שלו - והנה קיבלתם את הייחוד שלה.
עקבו אחרי האינסטגרם שלנו wallatravel
ויש לנו גם טיקטוק!
מבירת החטאים אל בירת הגליל
צפת היא עיר הקבלה. אמרת קבלה - אמרת רוחניות. מכאן גם צבע התכלת, השמיימי, שצובע את רחובותיה, סמטאותיה ובתי הכנסת העתיקים שלה, למשל, בית הכנסת אבוהב מהמאה ה-16 (שבו שלושה ארונות קודש). את מרכז הקבלה בעיר מנהל מזה שנים איל ריס החביב, האיש והחיוך, שכל פעם שאני פוגש אותו הוא מאושר. "מה שלומך, איל?" אני שואל ונותן לו כיף מרפקי. "טודו ביאן", הוא אומר בהשראת הספרדים שהיו באים אליו עד לפני הקורונה בהמוניהם, לאחר יהודי ארה"ב כמובן ושאר תיירים שבאו אליו להכיר את הקבלה וזוהרה.
חטפתם מכה קשה מבחינת התיירים בקורונה, אה?
"שמע, 90 אחוזים מהלקוחות שלנו באו מחו"ל, אבל תודה לאל אנחנו מתקדמים וכל הזמן ממציאים את עצמנו מחדש ועובדים על פיתוחים אינטרנטיים בהקשר של הקבלה וחו"ל", הוא אומר. איל הוא בכלל צפונבון חילוני מתל אביב שלמד בעירוני ד', אבל חזר בתשובה, כמו לא מעט מתושבי צפת שמצאו את האור ואת מקומם בין רוחות הגליל המנשבות. "אתה יודע מה זה צפת?" הוא אומר, "ראשי תיבות של 'צפון תל אביב'", וכן לא מעט מהתושבים פה עשו סיבוב של 180 מעלות מהכפירה החילונית של בירת החטאים אל התשובה הדתית של בירת הגליל.
אחת מהן היא קרן אלון, תל אביבית נוספת שעברה לצפת, וביחד עם בעלה משה הקימו ב-1995 יקב עם השם המפתיע "צפת". "קיבלנו ציון 9 מתוך 10 ממבקר יין צרפתי שביקר פה", היא אומרת בגאווה כשהיא מוזגת את יין הגוורצטרמינר שלה, שניחוחו ניחוח דבש. הענבים שלהם גדלים לא רחוק, במורדות ספסופה והר מירון, ומחיר לבקבוק עומד על החל מ-65 שקלים ליחידה.
אהוד בנאי פוגש את לאונרד כהן בסמטה
זהו חודש הסליחות, וסיורי הקדושה בעיר בימים אלה "מתחרים" עם סיורי סליחות שצצים בכל הארץ - אפילו בפארק תמנע שבערבה הדרומית יקיימו השנה לראשונה סיור סליחות עם רב בעמודי שלמה. איל מסביר שבתקופת הסליחות, יפה לראות את החבר'ה הדתיים בעיר מסתכלים על הכנרת מלמעלה ועושים תשליך. "זה מדמה להם מקור מים", הוא אומר.
סיור די מגניב שמתלבש בדיוק עם האווירה של סליחות, רוחניות ובתי כנסת מוביל מיאל מסוארי (כן, יש כזה שם עוד לפני הבת של אייל גולן) מ"רוח צפת", שמספר על גיבורי העיר כמו רבי יוסף קארו ורבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי") ועוד אגדות משעשעות בליווי שירה וניגון. המטיילים מקבלים אוזניות אקוסטיות איכותיות ומהלכים בסמטאות העיר ביחד עם מיאל, נכנסים לבית הכנסת אבוהב, עוצרים ליד פינה מיוחדת אחרת שצבועה בתכלת, כשברקע מגוייסים שירי יהדות ספק דתיים-ספק חילוניים, שמתאימים לכל המגזרים - מאהוד בנאי ועד "לכה דודי" בגרסת לאונרד כהן. מחיר של החל מ-35 שקלים לסיור של כשעתיים - בהחלט נחמד לנפש וגם לכיס.
מי שמבקש לטייל יותר באופן עצמאי יכול למצוא במרכז "אסנט", שהוא מעין מרכז תיירות שמציע פעילויות וסיורים בצפת, חוויה ופעילות משפחתית בדמות משחק בריחה בסלולר. המשתתפים צריכים לחפש את "הקוד הסודי" של צפת שנעלם, והוא זה שמוביל את השחקנים דרך אתרים מגוונים בעיר העתיקה, כגון המחלבה שבה המציאו את הגבינה הצפתית, בתי כנסת עתיקים, אתרי מורשת קרב וגלריית נרות צפת. מורידים לטלפון את המשחק עם קוד שניתן ועולה למשפחה 89 שקלים.
המצודה שהיתה חלק מ"נסיכות הגליל"
לציבור שפחות שומר מצוות ובעיקר שבת, אין הרבה מה לעשות בעיר ביום הקדוש שלה. "יש לנו תצפיות יפות ובתי כנסת", ניסה ראש העיר להגן על עירו, אך ללא הצלחה מבחינתי. עם זאת, שלום אלבז, דובר העיר שעושה עבודה מצוינת ומפגיז אותי בהודעות וקומוניקטים על כל פיפס שקורה בעיר, מספר שפארק עמק התכלת פתוח 24/7, כמו גם הגן הזואולוגי, שהתחיל כפינת חי והפך לגן שפתוח כל ימות השבוע ללא תשלום. מעבר לכך, תשכחו מאטרציות צפתיות מוכרות, כמו גבינות המאירי או מחלבת קדוש שהוקמה לפני 100 שנים, או מעט מהאתרים הקולינריים שבכל זאת יש בעיר. גם המסעדה של אסתר ויהונתן, זוכי MKR בעבר, נסגרה בגלל הקורונה ומיעוט המבקרים.
מה שעוד "פתוח", או לפחות אפשר לראות ולהתרשם מהמסבירן במקום, היא מצודת צפת שנמצאת במקום הגבוה ביותר בעיר. המצודה, שראשיתה במצודת "ספף" שבנה מפקד הגליל במרד הגדול במאה הראשונה לספירה, קיבלה את פרסומה בתקופה הצלבנית (המאה ה-13-12) עת היתה חלק מ"נסיכות הגליל".
ב-1266 הגיע ביבברס הממלוכי וצר עליה ושחט את הלוחמים הנוצרים. לאחר מכן, אחרי כמה שליטים ששלטו בה בתקופה העותמאנית, חרבה המצודה ברעש האדמה של 1837. הבריטים הקימו בה עמדה צבאית ונטעו על הגבעה עצי אורן, שעד היום מצלים את הבאים והמקום. כדאי להגיע למי שמחפש צל, דשא מצוין לפיקניק ותצפית על הר מירון, איך לא.
מסעדה בווילה
לא רחוק מהמצודה, שוכנת וילה גליליי - מלון בוטיק חמוד, עם בריכה קטנה ו-24 חדרים שמתאימים בעיקר לזוגות. המלון הוקם ב-1932 ועבר שימור, ולפני כשנה נפתחה בו מסעדה שפתוחה לציבור (לא בשבת כמובן) בשם "צפתא". המסעדה מגישה ארוחות בוקר וערב ועל התפריט מנצח השף גדי אולשנסקי.
זוהי מסעדת בשר, והמנות הבשריות, כמו עראייס עם עגבניות ואנטריקוט, שיפודי פרגית ולהבדיל טמפורה פילה אמנון דווחו כמוצלחות וטעימות על ידי חבריי הקרניבורים, אבל בגזרה הצמחונית יש לצפתא עוד הרבה עבודה על המנות הדי משעממות, כמו מוסקה ומאפה רועים, שהיו בעיקר לא טעימות. הפוקאצ'ה, לעומת זאת, היתה נהדרת. אגב, חדר במלון באמצע שבוע יעלה לזוג החל מ-1,045 ללילה.
הצפי של צפת
הפיתוח של צפת בשנים האחרונות, וזה שעוד צפוי לה דרך משרד התיירות וגופים אחרים, כמו שיפוץ רחוב קרן היסוד והעיר העתיקה במיליוני שקלים, או הקצאת שטח ל-288 חדרי מלון שעתידים להיבנות בה, בהחלט מבשרים על כיוון נכון מבחינתה.
אבל מעבר לפיתוח, לצפת עוד כברת דרך בשיווק העיר לישראלים, בטח בשבת. ופה הדיסוננס הגדול שלה: מחד, היא מאוד רוצה את המטייל הישראלי הממוצע, זה שבא לישון בגליל ומחפש אטרקציות טובות ומוכן לשלם עליהן. מאידך, הוא זה שגם לרוב מטייל בשבת כשיש לו זמן והוא צריך להעסיק את הילדים. ואת זה צפת תצטרך לפצח. אותו דיסוננס היה גם אצל אחותה הקרובה, טבריה, אבל היא כבר "החליטה" לאיזה כיוון היא הולכת. נקווה שבירת הגליל תדע לשלב בין השניים.