מעורב יווני-טורקי-בולגרי: כל הסיבות לבקר בצפון-מזרח יוון

תחילת הקיץ היא זמן מצוין לטייל ביוון. בטח עכשיו כשיוון מתחילה השבוע לקבל אליה תיירים אחרי שדי בלמה את התפרצות הקורונה במדינה. לא לשווא גם הגיע היום (שלישי) קיריאקוס מיצוטאקיס, ראש ממשלת יוון, לביקור בארץ כדי להכשיר את הטיסות בין שתי המדינות ב-1 באוגוסט, כפי שהצהיר היום ראש הממשלה נתניהו.

אבל מעבר לכרתים, רודוס או מיקונוס ושאר איים וערים מוכרות, דווקא אזור מזרח מקדוניה ותראקיה, הנמצא בצפון יוון, פחות מוכר לרובנו - מה שהופך אותו אידיאלי לתקופה הקרובה: גם פחות מטיילים וגם יותר ביטחון להסתובב חופשיים ובריאים.

המרחק מאתונה לאלכסנדרופולי, בירת מחוז אברוס, הוא 796 ק"מ - קצת יותר משעה טיסה. אלכסנדרופולי קרובה הרבה יותר לאיסטנבול מאשר לאתונה - 250 ק"מ וכשעתיים וחצי נהיגה. ניתן להגיע בטיסה מאתונה גם לשדה התעופה השני הנמצא בחבל הארץ הגדול הזה באזור קאבלה, אך ההצעה שלי היא לטוס ישירות מתל אביב לסלוניקי ומשם בנסיעה של כשעה וחצי (153 ק"מ) להגיע לקאבאלה.

המחוזות של מזרח מקדוניה ותראקיה נמצאים בצפון יוון במשולש גבולות בין יוון, טורקיה ובולגריה. מיקומם הגיאוגרפי של חבלי ארץ אלו השפיע ועדיין משפיע על אופיים. הרכב האוכלוסיה כיום הוא רוב יווני-נוצרי-אורתודקסי עם מיעוט מוסלמי ממוצא טורקי, שבט הפומאק (Pomak) ממוצא בולגרי אתני (מוסלמים) וצוענים. בעבר, בתקופת האימפריה העותמאנית ועד השואה, חיו באזור גם יהודים וארמנים והשפעתם עדיין ניכרת. נחזור לסיפור היהודים באיזור מאוחר יותר.

המילה שמאפיינת יותר מכל חבל ארץ זה היא אותנטיות. זו באה לידי ביטוי בימי השוק הפתוחים המתנהלים בימים שונים של השבוע בעיירות הקטנות ובכפרים. ביין ובצ'יפורו (יין שיכר מצויין) שהאיכרים מזקקים בעצמם ומגישים לך לשתות כשאתה עוצר ליד ביתם; בחמוצים הטריים שכל טברנה מתהדרת בהם; במאכלים שהם יותר מעיין שילוב של אוכל בלקני - בולגרי וטורקי - מאשר האוכל באיים, בסלונקי או אתונה. כולם אוהבים מנגל. אנשים חמים, מקבלי אורחים ומה שלטעמי הכי חשוב - שמחים במה שיש להם למרות שהמצב הכלכלי בחבל ארץ זה המרוחק מאוד מאתונה אינו טוב.

מדובר בחבל ארץ שעיקר קיומו נשען על החקלאות ותעשייה זעירה. מעברי הגבול משמשים גם הם מקור הכנסה בזכות הבולגרים, הרומנים והסרבים שמגיעים לנפוש בחופים הבתוליים של האזור, בעיקר בחודשי הקיץ.

אזור צפון-מזרח יוון מתאפיין בנופים מגוונים. הרים גבוהים עם פסגות מושלגות וקניונים ארוכים שאפשר לטייל לאורכם, עמקים פוריים מלאים בגפנים, עצי פרי ועצי זית, אגמים, נהרות הנשפכים לים ובדרכם לים יוצרים דלתה ענקית (דלתת האברוס), המשמשת כשמורת טבע ובה עשרות אלפי ציפורי מים שונות. בנוסף, חופים בתוליים לאורך מאות קילומטרים, כפרים ועיירות חלקן עתיקות מאוד, חלקן פחות עתיקות (אלכסנדרופוליס).

התחלנו את הסיור באלכסנדרופולי. זוהי עיר מודרנית שהוקמה בשלהי המאה ה-19 ונקראת על שמו של הצאר אלכסנדר מרוסיה. זהו השונה מן הכלל, מכיוון שבאזור זה של יוון כשאומרים "אלכסנדר" הכוונה היא לאלכסנדר הגדול, שמוצאו מן האזור. בכל לשכה של פקיד בכיר מקומי יש פסל של אלכסנדר הגדול. אולי הם קצת "מתגעגעים" לתקופה.

אין הרבה מה לספר על אלכסנדרופוליס, למעט העובדה שהיא בירה אדמינסטרטיבית של האזור. יש לה שדה תעופה, חופים ארוכים ולבנים ותשתית בתי מלון ראויה. מחיר לינת לילה במלון 5 כוכובים עם ספא וקזינו לזוג, כולל ארוחת בוקר נע בין 70 ל-150 אירו, תלוי בעונה. אלכסנדרופולי שימשה עבורנו כנקודת יציאה לטיולים באזור.

מול העיר אלכסנדרופולי נמצא האי סאמותרקי (Samothrace). בסך הכל כ-2,800 תושבים מתגוררים על האי, ומדי עונה בקיץ פוקדים אותו אלפי חבר'ה צעירים שמחפשים חופשה קצת שונה. לא "בטן-גב", שמש ומסיבות מטורפות אלא יותר דגש על נופש אקטיבי. פסגת ההר באי מגיעה לגובה של כ-1,611 מטרים, וזהו ההר הגבוה השני לאחר ההר הגבוה ביותר באיים היווניים הנמצא בכרתים.

האי מלא במים מתוקים - נחלים, נהרות ואגמים - ואפשר לטפס בצל היערות עד פסגת ההר. באי אפשר למצוא אין ספור סוגים של ספורט אתגרי: טיפוס הרים, טרקים, אופני הרים, באנג'י, פאראגלייד, קיאקים. על האי יש אמצעי איכסון בכל הרמות החל מאכסניות וכלה במלונות יוקרתיים.

מדובר בשמורת טבע ענקית הממוקמת כ-35 דקות נסיעה מאלכסנדרופוליס. זהו אחד ממקווי המים החשובים באירופה ומשמש גם גבול טבעי בין יוון לטורקיה. מעל 100,000 ציפורים מוצאות בו מחסה ומזון בכל ימות השנה. האזור כולו מתאפיין במגוון של בתי גידול שונים - אגמים, לגונות, ביצות וחופים מוגנים.

www.evros-delta.gr

הפארק הלאומי דדיה-לפקימי
זהו אחד מהאתרים החשובים ביותר באירופה לשימור ציפורי טרף. בפארק נמצאים שלושה סוגי נשרים מתוך ארבעת סוגי הנשרים הנפוצים באירופה. אפשר לצפות בציפורי הטרף: נשרים, דיות, ניצים בפינות ההאכלה שלהם, בקינון ובעת מעופן. בהחלט מקום ששווה תחנה לעצירה למשפחות עם ילדים צעירים.

סופלי: הכפר של יצרני המשי
העיירה/כפר סופלי (Soufli) נמצאים במרחק 70 ק"מ וכשעה נסיעה מאלכסנדרופולי. בכפר הזה מייצרים משי בשיטות מסורתיות מאות רבות של שנים. זהו המקום היחיד באירופה שבו עדיין טווים משי בעבודת יד. שווה ביותר לעצירה וסיור במוזיאון המשי שבו מסבירים על תהליכי יצור המשי מביצה הזעירה, התולעת, הגולם ועד המוצר הסופי.
www.silkmuseum.gr

מנזר סנט ניקולאוס פורטו לאגוס באגם ויסטונידה
סביר להניח שתמצאו תמונות של מנזר (Monastery of St. Nicholas, Porto Lagos) זה ברוב מדריכי התיירות של אזור מזרח מקדוניה ותראקיה. הוא יפהפה. אמנם לא גדול, אך המיקום שלו בלב האגם עוצר נשימה. בעונה זו של השנה ניתן למצוא מסביב לאגם ציפורים רבות מאוד. ברבורי בר, ברווזים מסוגים שונים, עופות מים וכמובן להקות פלמינגואים. אין מה לתאר את המנזר.

ייחודה של בירת מחוז רודופי (Rhodope) הוא באוכלוסייתה המורכבת מנוצרים ומוסלמים. אפשר לחוש בכך תוך כדי הליכה ברחובותיה וסימטאותיה. צד יווני וצד טורקי, שמזכיר עיירה טורקית עם חנויות שווארמה, חנויות ירקות פתוחות, באזאר מקורה, חנויות תבלינים, בתי קליית קפה, מסגדים, בעלי מקצוע קטנים - נפחים, תופרות. ממש טורקיה בלב יוון. השפה המדוברת באזור זה של העיר היא טורקית. האוכלוסיות חיות זו לצד זו אבל לא זו בתוך זו. קומוטני אינה "עיר מעורבת", אולי מזכירה קצת את מערב ומזרח ירושלים.

בעיר נמצא מוזיאון קטן לזכרו של חברו של אלברט איינשטיין, קונסטנטין קרתיאודורי (Constantin Carathéodory), שהיה פרופסור לפילוסופיה של המתמטיקה. בנוסף יש בעיר מוזיאון פולקלור ומוזיאון ארכיאולוגיה.

העיירה דרמה (Drama)
עיירה יפהפייה שעברה העשיר ניכר מכל עבר. בתי מידות מפוארים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מפוזרים במרכז העיר. מחסנים גדולים ששימשו את סוחרי הטבק בעיר לאכסן את עלי הטבק, לפני שנשלחו לנמל של קאבלה ומשם יוצאו לרחבי העולם. העיר נמצאת בלב אזור עשיר במים, ובמרכז העיר נמצא פארק המעיינות. פשוט מקום מקסים לשבת בו, לאכול משהו קטן, לשתות קפה יווני ולצפות בברווזים ובברבורים באגמי המים הקטנים.

ההיסטוריה של האזור סביב דרמה הולכת אחורה לתקופת הרומאים. על פי עדויות ארכיאולוגיות רבות שנמצאו במקום, ליגיונרים רומאים קיבלו מהמצביא מרקוס אנטוניוס קרקעות והתיישבו בו לאחר שפרשו משירותם הצבאי. באזור יש פעילויות ספורט אתגרי: אימוני ריצת הרים, אופני שטח, טיולי ג'יפים וטרקים בהרים סביב העיירה. האזור סביב דרמה עשיר בגידולים חקלאיים וידוע בעיקר בזכות היינות המצויינים שלן. מומלץ ביותר לערוך סיור באחד היקבים, שחלקם פתוח למבקרים.

אטרקציה תיירותית יפהפייה נמצאת באזור דרמה, כ-25 קילומטר מהעיירה, והיא הנהר התת קרקעי ומערת הנטיפים אגיטיס (Aggitis) שבה זורם נהר תת קרקעי באורך 23 קילומטרים. אפשר לטייל לאורך כשני קילומטרים של המערה על גשרים תלויים מעץ ומתכת.

http://www.caveaggitis.gr

קסאנטי (Xanthi) היא בירת מחוז. עיר שבה פועלת אוניברסיטה שמושכת אליה סטודנטים מכל רחבי צפון יוון. האווירה הסטודנטיאלית הצעירה ניכרת בעיר. סיבת הגעתנו לעיר היתה הקרניבל השנתי של קסאנטי, שמושך אליו כמאה אלף מבקרים מחוץ לעיר, כולל המצעד שבקרניבל הידוע בכל יוון.

מעבר למסיבות ולפסטיבלים, האזור סביב העיר הוא אחד מאזורי הטבע היפים ביותר בצפון-מזרח יוון. מדובר ברכס הרי רודופי ונהר הנסטוס. זהו פארק לאומי חרוץ בנקיקים, מפלי מים וקניונים טבעיים שבהם אפשר לצפות בנשרים, עדרי סוסי פרא, איילים - פשוט פנינת טבע שמחכה שיבקרו בה. ניתן לשכור אופני הרים, אופנועים, לעשות טיולי שטח עם ג'יפים, רכיבה על סוסים, טיולי קיאקים בערוץ הנהר לאורך קניון באורך 23 קילומטרים, פאראגלייד מפסגות ההרים ועוד. במקום בתי מלון קטנים, דירות נופש בכפרים וגסטהאוסים מקומיים. הזמן עצר שם מלכת והאנשים פשוט מקסימים.
www.riverland.gr
www.toarchontiko.gr
https://www.hotelnemesis.gr/en/

העיר קאבאלה (Kavala) מאגדת לתוכה את כל היפה בצפון-מזרח יוון. טבע המגיע עד פאתי העיר, חופי ים נהדרים, עיר עתיקה שמורה מהתקופות הביזנטית והעותמאית, נמל קטן המאפשר יציאה עם מעבורות לאיים הקרובים, מסעדות, בתי קפה וטברנות משובחות. וכל זה שעה וחצי נסיעה ברכב משדה התעופה של סלוניקי.

לי העיר הזו הזכירה במשהו עיירות דומות ברבייריה הצרפתית והאיטלקית, אי שם בשנות ה-70. אנחנו התגוררנו במלון "לוסי" הנמצא בפאתי העיר החדשה על קצה לשון יבשה הנכנסת לתוך הים. מלון מעולה ברמת 5 כוכבים. לילה לזוג, כולל ארוחת בוקר נע בין 70 ל-150 אירו, תלוי בעונה. למלון יש גם "אח קטן" בונגלוס באי טאסוס הנמצא מול העיר קאבלה, כך שאפשר לשלב חופשה באי ובעיר שבעיני זה שילוב מנצח.

http://www.lucyhotel.gr
https://www.visitkavala.gr/

כשאתם מטיילים בקאבלאה, מומלץ גם לאלו שלא "מתים" על מוזיאונים, לא לוותר על מוזיאון אחד: ביתו של מחמט עלי פאשה העות'מאני, יליד קאבאלה, שלימים ניצח את נפוליאון ומונה למלך מצרים על ידי הסולטן. המלך פארוק היה אחרון לשושלת של מחמט עלי. האיש לעולם לא שכח את מקום הולדתו והוא הפך את קאבלה לעיר חשובה בצפון-מזרח יוון.

בפאתי העיר קאבלה נמצא האתר הארכיאולוגי החשוב - פיליפי (Philippi). זהו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ונמצא בו בין השאר אמפיתיאטרון שמור ביותר מהתקופה הרומית. בקיץ מתקיימות באמפיתיאטרון זה הופעות מוזיקה המשתנות מדי שבוע בשבוע. למי שחובב היסטוריה וארכיאולוגיה מדובר באתר חובה.
https://whc.unesco.org/en/list/1517/

תחילתה של הקהילה היהודית בצפון-מזרח יוון מתחיל עם גירוש ספרד והגעתם של העות'מאנים לאזור, שהביאו איתם את היהודים הספרדים. אלו היו אנשים בעלי מקצועות חופשיים: רופאים, רוקחים, עורכי דין, אדריכלים, סוחרים. חלקם הגדול שלט בשפות זרות והם היו אוצר עבור העות'מאנים. במשך כ-500 שנה חיו היהודים באזור בשגשוג ובשקט יחסי. בשלהי המאה ה-19 היהודים היו סוחרי הטבק הגדולים שם, ושלטו בכ-65% ממסחר הטבק, כמו גם במסחר המשי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באיזור כ-5,000 יהודים. אזור צפון-מזרח יוון נכבש על ידי הצבא הבולגרי, בעלי הברית של הנאצים. היחס הכללי של הבולגרים ליוונים היה קשה מאוד. ערב אחד, במבצע צבאי, אספו הבולגרים את כל היהודים בעיירות שבהן היהודים חיו, סגרו אותם במחסני הטבק ומשם שלחו אותם ברכבות לבולגריה ומשם לטרבלינקה. אחוזים בודדים שרדו. כיום ברוב העיירות לא נותר אפילו יהודי אחד. רק הבתים, בתי הכנסת, בתי הקברות והמצבות מהוות עדות לחיים היהודים בעיירות הללו.

הכותב היה אורח של לשכת התיירות היוונית בצפון-מזרח יוון.