בסרטון: מאבק העובדים באל על, מאי 2020.
ב-15 במאי הגיעה יונייטד איירליינס לתחתית. המצב היה קשה במיוחד, החברה נאלצה, כמו כל חברת תעופה אחרת, ללכת לצעדי התייעלות קשים. היא קיבלה סיוע ממשלתי שהיה יותר עדות לחוסר תפקוד מאשר חבל הצלה. המניה צללה לערך של 19.92 דולר, הנקודה הכי נמוכה שאליה הגיעה יונייטד בשמונה השנים האחרונות. הכול נראה רע, אבל אז הכול פתאום התחיל להיראות טוב. הזרמת הכספים המטורללת של הפדרל ריזרב למשק יחד עם האופטימיות לגבי החזרה לשגרה הרימה את השווקים. מה זה הרימה? ירתה אותם כמו טיל נ"מ.
יונייטד עלתה, ולא סתם עלתה. ב-8 ביוני, יום שני האחרון, היא נסגרה על 48.7 דולר - נסיקה של 244 אחוז בתוך שלושה שבועות וחצי. בחשבון פשוט, אם שמתם 10 אלפים שקל יצאתם עם כמעט 25 אלף בפחות מחודש, פדיון לא רע בכלל. יונייטד לא הייתה לבד, כמובן. אמריקן איירליינס ודלתא הכפילו את ערכן במהלך התקופה, בואינג ואלסקה איירליינס הגיעו ל-90 אחוז תשואה. אלא שכל אחד שצופה בשוק ההון יודע שמה שבא בקלות הולך בקלות, ובחלק השני של השבוע הגיעה המכה הכואבת של חברות התעופה. יונייטד איבדה ביומיים 32 אחוז, גם האחרות הגיעו לאזור החיוג הזה.
מה בעצם קרה פה? הסיבה הראשונה כללית וקשורה לשוק כולו. שוק ההון נמצא במצב שורי, במתקפה אגרסיבית כלפי מעלה. משבר הקורונה גרם לקריסה עצבנית שתוקנה מהר, אולי אפילו מהר מדי. מדובר בתיקון "V", כזה שבו הירידה הייתה חדה והעלייה שבעקבותיה חדה באותה עוצמה ואפילו יותר. הזרמות הכספים, פיטורי העובדים הצפויים (המשקיעים היו בטוחים שמדובר בצעד הכרחי והביעו בו את אמונם) וההתמקדות העזה של דונלד טראמפ בשימור הגרפים הירוקים של וול סטריט הזניקו גם את מניות חברות התעופה.
אבל הבוסט הגיע גם מכיוונים שקשורים במישרין לענף: שורה של הודעות חיוביות מצד בואינג, שנתנה אינדיקציה על חזרה מהירה לפעילות ואף הבטיחה לחזור לייצר בקרוב את מטוסי ה-737-Max. בנוסף, התחושה בשוק הייתה שהחברות הגיעו לנקודת הביקוש הנמוכה ביותר. אמריקן איירליינס, למשל, הטיסה 110 אלף איש ביום בשבוע האחרון של מאי לעומת 32 אלף ביום באפריל. במילים אחרות, נראה היה שיותר גרוע כבר לא יהיה.
הבעיה היא שהשוק ממש לא מתנהג בהיגיון. בעצם, הוא כן מתנהג בהיגיון - הפוך מהמשק. העליות החדות בוול סטריט הדליקו הרבה מאוד נורות אדומות. הצופה מהצד שאל את עצמו איך זה שהבורסה ממשיכה לעלות עם כמעט 15 אחוזים של אבטלה, המשבר הפיננסי הגדול ביותר מאז השפל הגדול של 1929, והתשובה לא איחרה לבוא. ביום רביעי הודיע הפד כי הוא צופה ירידה של 6.5 אחוז בכלכלה והיו"ר ג'יי פאוול לא מתכוון להעלות את הריבית עד 2022. לשאלה האם הכסף שהוא מדפיס בלי הפסקה יעזור לעצור את המשבר או שמא יעמיק אותו הוא לא ענה.
פאוול הותיר את שומעיו בתחושה שאיש לא בדיוק יודע כיצד לעצור את הנסיגה הכלכלית והזרמת הכספים הרי לא תימשך לעולם. ביום חמישי השוק הגיב בהתאם, בירידה החד-יומית החדה ביותר מאז מרץ. מניות התעופה איבדו, כולן כאחת, למעלה מ-10 אחוזים, כשיונייטד מובילה את הקריסות עם 16 אחוז צבוע באדום. בנוסף, בואינג עשתה פניית פרסה והחליטה לעצור שוב את ייצור ה-737-Max, משום שהבינה שהביקושים לא כל כך גדולים כפי שנטו לחשוב שם.
אפשר להגיד שבחודש האחרון הבעיה בעסקי האוויר הייתה עסקי אוויר. לאחר הצהרת הפד פתאום התחילו כולם לחשב מתי ייגמר הכסף. האנליסטים ציננו את ההתלהבות וראו בהתאוששות של חברות התעופה זמנית, כשלטענתם הפיק של הקיץ לא יחזיק בסתיו. החברות עדיין מפסידות וחיות על כספי הממשלה. בספטמבר, אולי באוקטובר, הכספים הללו, שמוקדשים לתפעול שוטף בימים קשים, ייגמרו ואז כולם יחזרו לנסות להתייעל. דלתא הזהירה כי למרות השיפור המצב עדיין רחוק מלהיות טוב, בואינג חוששת מהגל השני. בינתיים הגיעו חדשות גם מאירופה, שם לופטהנזה הודיעה על פיטוריהם הצפויים של 26,000 עובדים למרות הסיוע הממשלתי שקיבלה. המשקיעים שמעו, ראו וברחו.
אז מה הלאה? המצב של חברות התעופה לא גרוע כמו שהיה באפריל, אבל הדרך שלהן לפסגה עדיין רצופת מהמורות. הצפי ליציאה מוחלטת מהמשבר עומד על שלוש עד ארבע שנים, לא משהו שילהיב במיוחד את המשקיעים וגם לא את התיירים הממוצעים, שיודעים שהדרך שלהם לחזור לנורמליזציה של חופשות עדיין רחוקה.
מכל הסיפור הזה, דבר אחד בטוח: כמו במרץ ובאפריל, גם עכשיו אף אחד לא יודע יותר מדי. אנו צפויים לראות בחודשים הקרובים בשוק ההון טלטלות משמעותיות, והסמן הימני שלהן הוא ענף התעופה. בינתיים המדינות עושות הרבה צעדים להסרת הסגר, אבל הנוסעים הפוטנציאליים לא ממהרים להבטיח את מקומם. הקורונה לא הולכת לשום מקום, ובזמן שבארצות הברית ממשיכים עם ממוצע של למעלה מ-20 אלף חולים חדשים ואלף מתים ביום, נראה שחברות התעופה ימשיכו לחכות. הבעיה: אין להן יותר מדי זמן.