העיר שצולמה לה יחדיו

תערוכה חדשה בשם "ירושלים של שחור ולבן", שמוצגת החל ממחר (רביעי) לכבוד "יום ירושלים", ומתבססת על תצלומים שצולמו בירושלים בין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20, קמה לתחייה כאשר אנשי ארכיון עיר דוד פנו אל הצלם קובי הראתי, וביקשו ממנו לצאת אל השטח ולצלם את אותן תמונות שצולמו לפני למעלה מ-100 שנה, במצלמתו כיום.

הראתי נענה לאתגר, ולאחר שהצליח לזהות את הזוויות המדויקות שמהן צולמו התמונות ההיסטוריות שמקורן באוסף אריק ואדית מטסון מספריית הקונגרס האמריקאי, הוא צילם את אותם האתרים, רק הפעם בצבע, והציג את השינויים שחלו במקומות במרוצת השנים שחלפו. בתום שלב הצילומים החדשים, חיבר הראתי בין התמונות הנוסטלגיות לבין אלה החדשות, והתוצאות מפתיעות במיוחד.

במסגרת התערוכה מוצגים אתרים בולטים בירושלים, בניהם: נקבת השילוח שבעיר דוד, יד אבשלום, פינת הכותל הדרום-מערבית והר הבית. ד"ר אסף מילס ודוד רודמן כתבו את ההסברים לכל צילום וצילום.

"בשלב ראשון היה עלינו לעבור על מאות ואלפי צילומים של ירושלים, ולמצוא את אלה שמתאימים לנו מבחינת איכות ותוכן", אומר הראתי. "לאחר מכן החלה עבודת התחקיר - היה חשוב לי למקם את עצמי לא רק לכיוון הנכון, אלא בדיוק מהמקום הנכון, ולשם כך נעזרתי בהצלבת קווי מבט והיסטים בין מבנים ישנים שעדיין עומדים וחפיפת תצלומי אוויר ישנים עם חדשים, כדי לזהות מיקומים של מבנים שכבר לא קיימים ומודל תלת ממדי של ירושלים שאפשר לי לטייל במרחב ולקבל תצוגה מקדימה, ואפילו ליצור 'הדמיה' של כיצד הצילום יתחבר עם הנוף העכשווי.

"בסופו של התהליך, שבו אני בעצמי למדתי המון על ירושלים של לפני כמאה שנים - אני חושב שיצרנו חלון מיוחד אל העבר הלא כל כך רחוק של העיר, שחושף את השינויים, החשיפות הארכיאולוגיות וגם את האלמנטים הנצחיים של ירושלים, שאותם שום זמן לא יקח ממנה".

לדברי עטרה ספירו-הרו, מנהלת ארכיון עיר דוד, "יש שינויים בשטח שניתן לראות בסוף יום עבודה, ולפעמים צריך להמתין שבועות, חודשים ואפילו שנים כדי להבחין בשינוי שחל. התערוכה הזו נותנת לכולנו הזדמנות לקחת צעד אחורה ולהעריך את צעדי הענק של ההתקדמות הבלתי פוסקת של עיר דוד".

הנה הצצה לעשרה צילומים וחיבורים ויזואליים מדהימים בין עברה של העיר אז להווייתה כיום. הצילומים מתוך תערוכה שתוצג כרגע באתר האינטרנט של עיר דוד, החל מיום חמישי 21 במאי 2020 ועד הקיץ.

נחל הקדרון היוה את הגבול הטבעי של ירושלים הקדומה למשך אלפי שנים, וחצץ בין עיר החיים (עיר דוד והעיר העתיקה) לבין הר הזיתים אשר היה הנקרופליס (אזור הקבורה) של ירושלים מתקופת התנ"ך ולאחריה. הכפר סילוואן משתרע על השלוחה הדרומית של הר הזיתים, על פני שטח נרחב, הזרוע מערות קברים עתיקות.

קבוצת עולים מתימן שהגיעו לירושלים בשנת 1882 והיו חסרי אמצעים, התגוררו בחלק זה של הר הזיתים ומצאו להם קורת גג ומחסה בקברים העתיקים הרבים הפזורים בין בתי השכונה. מספר שנים לאחר מכן, הקימה אגודת "עזרת נידחים" שכונה לעולים מתימן שנקראה "כפר השילוח" אשר חיו במקום עד למאורעות ב-1936, עת גורשו מהמקום על ידי פורעים ערבים.

חלק מהתמונות בתערוכה צולמו על ידי אנשי האמריקן קולוני, שניסו אף הם לסייע להתיישבות התימנית במקום.

שער זה הוא אחד משבעת השערים הפתוחים בחומת העיר העתיקה, שנבנתה על ידי העות'מאנים בין השנים 1542-1538.

שער האשפות מוזכר כבר בתנ"ך בספר נחמיה (נחמיה ב): "וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ". אך כנראה שהשער עליו מדבר נחמיה לא נמצא במקום זה ומקור השם הוא באשפה שהיו מוצאים דרך השער.

העות'מאנים בנו בהתחלה את השער כפשפש צר ללא בית שער, כמו בשאר השערים, והשער שימש רק למעבר אדם והיה סגור רוב הזמן. בתקופה הירדנית, עם התפתחות ההתיישבות מדרום לעיר העתיקה, הורחב השער על מנת לאפשר לרכבים להכנס לעיר העתיקה.

בתמונה העתיקה ניתן לראות את הפתח הקטן, כפי שהיה בתקופה הבריטית, לאחר שיפוץ האזור שסביב השער וסידור מדרגות ושבילים להולכי רגל. לאחר שיפוץ מרכזי שעבר המקום לאחר מלחמת ששת הימים, הפך השער למרכזי שבשערי העיר ‏העתיקה למבקשים להגיע ולכותל המערבי, ועוברים בו עשרות אלפי אנשים מדי יום.‏

בנחל הקדרון ניצבת מצבה מפעימה ביופיה, החצובה בסלע וידועה בשמה - יד אבשלום. המסורת הירושלמית שייכה את המבנה לקברו של אבשלום, בנו המורד של דוד. אבשלום אילץ את דוד לברוח מירושלים (עיר דוד), אך בסופו של דבר נהרג על ידי יואב שר הצבא של דוד. על אבשלום נאמר: "וַיַּצֶּב-לוֹ (בְחַיָּו) אֶת-מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק-הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין-לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל-שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב', יח/18). תושבי ירושלים שחיפשו חיבור לתנ"ך ולעבר המפואר של ירושלים, זיהו את המבנה המפואר בנחל הקדרון כמצבה זו והמקום כונה יד אבשלום.

תושבי ירושלים נהגו להביא את בניהם הסוררים ליד אבשלום ולתת להם לזרוק אבנים על הקבר על מנת שילמדו מה עונשו של בן סורר. בתמונה הישנה ניתן לראות בצד המבנה את ערמות האבנים שנזרקו.

עם התפתחות הארכאולוגיה הירושלמית, תוארך המבנה על פי סגנונו ההלניסטי-רומי למאה ה-1 לספירה, וככל הנראה נחצב בסלע על ידי אחד מעשירי ירושלים שחיו בעיר בסוף ימי בית המקדש השני. האתר אשר היה מוזנח, עבר פיתוח תיירותי בשנים האחרונות והוסדרו במו שבילי הליכה נוחים ואוהל אירוח למבקרים במקום.

המלך הורדוס ששלט בארץ ישראל בין השנים 37 ל-4 לפנה"ס, היה ידוע במפעלי הבנייה האדירים שלו ברחבי ארץ ישראל. גולת הכותרת של מפעליו היא הרחבת הר הבית ושיפוץ בית המקדש השני - "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין יפה מימיו" - אמרו חז"ל.

כאשר הורדוס משפץ את הר הבית, הוא מקיף אותו בקירות תמך על מנת שיחזיקו את הרחבה הגדולה שהוא יוצר. קירות התמך האדירים שתמכו את ההר נשתמרו חלקית. הקיר המערבי השתמר בצורה הטובה ביותר והוא אף הידוע מבין ארבעת קירות התמך, וקרוי בפי כל הכותל המערבי.

בתמונה ניתן לראות את החיבור בין הכותל המזרחי לדרומי, שבו יש מספר שורות של אבנים עד לגובה רב, ששרדו כאלפיים שנה.

הר הבית ששופץ בימי הורודוס במאה הראשונה לפני הספירה, מוקף בארבעה קירות תמך אדירים, הידועים בשם הכתלים (הידוע מכולם הוא הכותל המערבי). בכתלים היו שערי כניסה ויציאה למתחם הר הבית, ששימשו את פוקדי הר הבית בתקופת המקדש. שרידים משערים אלו ניתן לראות עד היום בכתלים המקיפים את ההר.

בצילום הכותל הדרומי שלפנינו, ניתן לראות שלושה שערים שנסתמו ברבות העיתים, בשערים אלו ישנם שרידים של השערים הקדומים מימי בית שני, אך רוב מבנה השער הוא משיפוץ מאוחר. שערים אלו מוזכרים במקורות היהודיים (משנה מסכת מידות) ונקראים "שערי חולדה".

בתמונה החדשה ניתן לראות חלק ממצאי החפירות הארכאולוגיות שבוצעו למרגלות שערי חולדה, הכוללים גרם מדרגות רחב ידיים שנשתמר בצורה מרשימה מימי הבית השני ואשר הוביל את עולי הרגל הרבים אל השערים. כיום ניתן לבקר באתר במסגרת ביקור בגן הארכאולוגי-דוידסון.

חומת העיר העתיקה הוקמה על ידי סולטאן סולימאן המפואר בין השנים 1542-1538, תוך ניצול תוואי חומות קדומות. בקטע החומה שרואים בתמונה, היא נבנתה בתוואי שונה מהחומות של ימי הבית הראשון והשני. בתקופות אלו הקיפו החומות גם את עיר דוד והר ציון, אך בתקופת מאוחרות יותר התקרבה העיר להר הבית, ולכן הוציאו את עיר דוד מתחומי העיר ומתוואי החומות. הדבר גרם לכך שזיהוי המקום שבו היתה ירושלים בימי דוד הלך ונשכח.

בתמונה ניתן לראות את החומה ואת הכותל הדרומי של הר הבית, בחלק שממנו השתמש סולימאן כחומה לעיר. כמו כן, ניתן לראות מימין את אזור עיר דוד, שבתקופה זו היה שומם. ברקע ניתן לראות גם את הר הזיתים.

נקבת השילוח נחצבה לפני כ-2700 שנה על ידי המלך חזקיהו. הנקבה נחצבה במעבה האדמה עם התרחבותה של העיר ירושלים וכהכנה להגעתו של הצבא האשורי, ומתוך מטרה להוביל את מי מעיין הגיחון אשר נובעים במורד גבעת עיר דוד למקום מוגן ובטוח יותר, במרכזה של העיר ירושלים של ימי בית המקדש הראשון (מאה 8 לפנה"ס).

בניית הנקבה היתה משימה מורכבת מאוד שעד היום לא ברור כיצד נעשתה, שכן נחצבה מצפון ומדרום בו זמנית עד אשר שתי קבוצות החופרים נפגשו במעבה האדמה. מי הנקבה הועברו אל בריכה שבה אגרו את המים והיא נקראה ברכת השילוח.

תיאור הזרמת מי המעיין לבריכת השילוח מוזכר הן במקרא (דברי הימים ב'/32) והן בכתובת אשר נמצאה בירושלים, המתארת את אירוע המפגש של שתי קבוצות החוצבים.

הביזנטים בנו כנסייה מצפון לבריכת השילוח, על גבי המוצא הדרומי של ניקבת השילוח, ובה הם הקימו בריכה גדולה.

בתמונה ניתן לראות את היציאה מהנקבה ושרידים של בריכה הביזנטית, אשר היתה חלק מכנסייה גדולה שנבנתה במקום זה במאה ה-5 לספירה. נקבת השילוח הינה חלק מגן לאומי עיר דוד ועוברים בה מאות אלפי מבקרים בשנה.

מעיין זה היה אחד ממקורות המים החשובים של ירושלים. לפני כ-2700 שנה הסיט המלך חזקיהו את מימיו בעזרת נקבה אל ברכת השילוח, אך המעיין המשיך לשמש כמקור מים בתקופות שונות. בתקופה הממלוכית נבנו המדרגות שמובילות אל המעיין.

מנקודה זו נכנס צ'ארלס וורן וגילה את מערכות המים של עיר דוד, שהובילו להבנה כי ירושלים הקדומה שכנה באזור זה.

הר הזיתים הוא בית הקברות הקדום ביותר בעולם היהודי, אשר עדיין משמש לקבורת אנשים. בהר הזיתים ממצאים ועדויות לקבורה החל מימי בית המקדש הראשון.

בחלקו התחתון של ההר, בסמוך לנחל הקדרון, ניצבים מספר מצבות ענק מרשימות החצובות בסלע. המצבה שבתמונה הקרויה "מצבת זכריה" שימשה כאנדרטה לאדם שנקבר בסמוך אליה (באחת המערות שליד המצבה). במשך שנים רבות יחסו יהודי ירושלים את המצבה לנביא זכריה בן יהוידע, שהיה חי בימי בית ראשון. אביו, יהוידע, הציל את המלך יואש ואף המליך אותו, אך יואש הורג את הנביא זכריה בבית המקדש. אירוע זה הופך לסמל של בגידה של העם ולאחד מגורמי החורבן.

יהודים שחיו בירושלים תחת שלטון זר ראו בקבר זה את המקום שבו ניתן לתקן את חטאי העבר, ולכן הם רצו להיקבר בסמוך אליו והיו באים אליו להתפלל ולצפות לגאולה (יש לציין, כי הסגנון ההלניסטי-רומי של המצבה הביא את החוקרים לתארך אותה למאה הראשונה לספירה).

בתמונה ניתן לראות את המצבה עם קברים רבים סביבה, בזמן תפילה שנערכה בשנת תש"ג (ינואר 1943) להצלת שארית הפליטה מהשואה. בתקופת השלטון הירדני פונו הקברים שסביב קבר זכריה וחשפו אותו לחלוטין.

לאחרונה עבר המקום פיתוח תיירותי משמעותי המאפשר לתיירים מכל העולם לבקר במקום זה.

בצילום הייחודי בשחור-לבן, ניתן לראות אדם העומד על חומות העיר העתיקה שנבנו במאה ה-16. חומות אלו מתחברות אל הכותל הדרומי של הר הבית, שמעליו בולטת כיפת מסגד אל אקצה, וכשבין החומות משתרע גן גדול.

לאחר מלחמת ששת הימים, התבצעו חפירות ארכאולוגיות נרחבות באזור גן זה ונתגלו שם מאות רבות של שרידי מבני פאר וממצאים מרתקים משלל תקופות ירושלמיות. מן המפורסמים שבהם: קשת רובניסון, הרחוב ההורדיאני ושערי חולדה, המעידים על פארה של ירושלים בימי בית המקדש השני. אזור זה של החפירות הארכאולוגיות נקרא היום הגן הארכאולוגי, וכולל בתוכו גם מבנה המשמש בתור מוזיאון המציג ממצאים מעניינים מהחפירות באתר.