צב השעה

שלומית המסכנה, צבת ים מסוג חום, שוחה בגיגית קטנה במרכז להצלת צבי ים ועל גבה פיסת בד שתשמור על לחות השריון שלה. "היא הגיעה בסוכות האחרון ולכן קיבלה את השם 'שלומית'", מסביר ד"ר יניב לוי, מנהל המרכז להצלת צבי ים שבכפר הנוער מבואות ים במכמורת. מסתבר, שגלשן רוח עבר עליה וריסק את ראשה. אבל עכשיו היא נראית הרבה יותר טוב, ויניב מאמין שהיא אפילו תחזור אל המרחבים הכחולים של הים התיכון.

אבל שלומית לא היחידה. היא רק אחת מ-16 צבים שמטופלים בימים אלה בבית החולים לצבים שהוקם על ידי רשות הטבע והגנים ב-1999. "וזה עוד מספר קטן", אומר לוי, "כי בגלל הקורונה, יש מיעוט של דייגים וזו גם עונת הרבייה של הדגים בים, מה שאומר פחות דיג כי אסור לדוג". לדבריו, בשנה מטפל המרכז בכ-150 צבים בשנה, כמחציתם מוחזרים לים אחרי טיפול ארוך ושיקום.

בעולם יש שבעה מינים של צבי ים. לישראל מגיעים בעיקר שניים - החום והירוק - שניהם בסכנת הכחדה חמורה, ובעיקר זה הירוק, שבינו ובין צבע ירוק אין ממש קשר. אבל יניב מסביר שבעבר צבי הים האלה היו נדוגים עבור בשר, בעיקר במדינות ערביות לאורך הים התיכון, וגם בג'יסר א-זרקא או בעזה, ששם אין הרבה מה לאכול, והשומן של הצב הוא בצבע ירוק בקבוק. ויש עוד צב אחד שמגיע בעיקר למפרץ אילת אבל אינו מקנן בארץ ואחר, צב גלדי, שאין לו שריון קשה והוא חי בים הפתוח ונמצא בסכנת הכחדה הגדולה מכולם.

עיקר הפגיעות שמהם סובלים היצורים החמודים האלה הם הסתבכות ברשתות דייגים או בשקי פלסטיק, שנזרקים מאוניות ומיכליות ונכרכים סביב הגפיים שלהם. הצבים נאבקים להיחלץ, מסתבכים עוד יותר ומבזבזים אנרגיה ונוצרים להם תסחיפי גז בדם, או שפשוט הגפה נחתכת - מה שמוביל בסוף לקטיעה. יש גם פציעות של קרסים שהצב בולע ואפילו פגיעות הדף של פיצוצים של חומרי נפץ בים התיכון, מלבנון ועד לוב.

אתה מסתובב במרכז להצלה, ורואה בריכות עגולות שבהן שוחים הצבים, קטנים כגדולים. לחלקם חסרה גפה עליונה או תחתונה ויש גם כמה שחסרות להם שתיים. המתנדבים במקום דואגים להאכיל אותם בחסות גדולות וטריות שקיבלו במיוחד עבורם. "זו חסה שנקטפה במיוחד עבורם", אומר יניב. "המסעדות לא עובדות עכשיו (בגלל הקורונה - ז.ר) אז אין מה לעשות עם היבול, והצבים זוכים".

הצבים מגיעים למרכז ההצלה בדרך כלל אחרי דיווח של דייגים, גולשים או אנשים בחוף שראו אותם נפלטים או צפים במים פצועים. ב"בית החולים" לצבים, הם מקבלים טיפול ארוך ימים, שכולל שחייה בבריכות מיוחדות לשיקום הגפיים וגם קומפרסים ואמבטיות של פולידין עד לריפוי מקסימלי של הגפה. יניב אפילו לוקח מברשת שיניים, טובל אותה ביוד ומצחצח את הגלדים של הגפיים החתוכות של אחת מהצבות. היא לא מראה כל התנגדות ולא משמיעה שום קול. יניב מסביר שבספרות לא מכירים משכחי כאבים לצבים ים, "אבל זה לא אומר שלא כואב להם", הוא מוסיף.

בשנה שעברה טופלו במרכז להצלת צבי ים 144 צבים פגועים, מתוכם 75 הוחזרו לים. שיא הפציעות של צבי הים חל בתקופת סוף החורף, כך שעכשיו יש פחות פגיעות, וכאמור, גם הקורונה עשתה את שלה והיטיבה עם הצבים.

כדי להחזיר כמה מצבי הים שהחלימו, עליתי על סירת הפיקוח של גיא לוויאן, פקח ימי בשמורת גדור-ים שמשתרעת בין גבעת אולגה מצפון ועד מכמורת מדרום. זוהי אחת משבע שמורת ימיות שהוכרזו בישראל (ראש הנקרה-אכזיב, שקמונה, דור הבונים, איי דור ומעגן מיכאל, גדור, חולות ניצנים-אבטח ושקמה-זיקים) - נשמע הרבה? אז דעו שמדובר בסך הכול על פחות מרבע אחוז (!) משטחה הימי של מדינת ישראל בים התיכון. ברשות הטבע והגנים מכינים תוכניות להכרזה של עוד שבע שמורות ימיות, מהלכים שנתקלים בהתנגדויות חזקות של ארגוני דייגים, מועצות אזוריות ועוד. "אנחנו עושים בימים אלה כמה פעולות להגדלת השמורות הימיות בארץ", מסבירה לי רות יהל, אקולוגית ימית שאחראית על סקרים בים, כשהיא עולה על חליפת צלילה כדי לבדוק את מספר דגי הדקר בשמורת גדור. "אחת מהן היא ניצנים-אבטח, שתוגדל בעוד 7 ק"מ ומתכננים גם להכריז על שמורת פולג שתהיה מנותקת כ-17-13 ק"מ מהחוף, שתשמור על רכס שבו חיים ספוגים ( חסרי חוליות ישיבים - ז.ר)".

עוד בנושא:
"אי האהבה": יצאנו לתעד את "גן העדן הסודי של ישראל"

כמה קילומטרים מהחוף במכמורת, עצר גיא את הסירה ואז ניתן האות. יניב פתח את ארגז הפלסטיק וממנו הוציא את "אלכו". "החבר'ה קוראים לו אלכו-ג'ל" אומר יניב, "כי הוא הגיע בתחילת הקורונה והיו לו פגיעות על הגפיים והיום הוא בריא וחזק, שמנמנן ויפה וממש רוצה לחזור לים". אלכו עשה כמה תנועות עם הגפיים באוויר ומיד הוכנס למים.

לאחר מכן הגיע תורה של זיידה, צבת ים ירוקה, שנתפסה ברשת דייגים ובמרכז עשו לה שטיפת ריאות והחייאה. "היא לא היתה אמורה לחיות ולמזלה הגדול עשינו לה החייאה בשיטה חדשה שהמצאנו, והיא שרדה", אומר יניב. חודשיים אחרי, אחזתי את זיידה בידיי והפרחתי אותה לתוך המים. זיידה עשתה סיבוב סביב עצמה, פתחה מבערים ו... טסה לתוך המים כמו טיל טורפדו קטלני. היא ודאי תעביר את הקיץ מול אחד החופים בים התיכון.

עונת הרבייה של צבי הים בישראל בדיוק הסתיימה בימים אלה. ההזדווגות נערכת מספר שעות עד חמישה ימים, כשנקבה אחת מזדווגת עם מספר זכרים. במקומות ובמינים מסוימים זה נחשב יופי של דרך להבאת צאצאים לעולם.

בעוד כשבוע תחל עונת ההטלות. צבת ים מטילה בישראל שלוש פעמים בעונה בין 80 ל-120 ביצים בכל הטלה. כ-80 אחוזים הגחות של אבקועים מכל קן. אבל גם כשהם כבר מגיחים, רבים מהם לא שורדים עקב איום של רכבים בחופים, טריפה של ציפורים או דגים גדולים, דיג חובבני ועוד. מכאן חשיבותן הרבה של שמורות ימיות בעולם, ובפרט בישראל, שכאמור קיימות בזעיר אנפין במים ובחופים שלנו שמאויימים על יד נדל"ן, דיג-יתר ושאר נוגדי-טבע.

בשנה הבאה אמור להיפתח המרכז החדש להצלת צבי הים על גדות נחל אלכסנדר. כבר שנים מדברים על פתיחתו והוא מתעכב זמן רב. המרכז אמור להיות מרכז מבקרים (בתשלום), שבו תהיה גישה קלה יותר שתחבר בין האדם לצבי הים שהולכים ומתמעטים בעולם. יהיו בו אזורי טיפול הכוללים בריכות טיפול, בריכות רבייה ואפילו חוף קינון מלאכותי - שם יוכלו הצבים לקנן באופן טבעי.

נקווה שעד שהוא יפתח, שלומית תחלים מפגיעת הראש שלה ואולי מתישהו תחזור לחגוג את סוכות על החוף שבו נולדה, כשהיא בריאה ושלמה. והפעם, אנחנו נהיה האושפיזין שלה.