ציף ציף, שריק שרק

אנחנו אומנם עוד בבית, אבל שום דבר לא עוצר את הציפורים שנודדות פעמיים בשנה בין אפריקה ואירופה, ותמיד עוברות, איך לא, דרך ישראל.

ישראל היא אחת המדינות עם מספר מיני הציפורים הגדול ביותר, לקילומטר רבוע, בין השאר, כיוון שמיקומה הגיאוגרפי בין שלוש יבשות מקנה לה אזורי אקלים ייחודיים ומגוונים - ממדבר קיצוני בדרום, חורשים ובתי גידול לחים ואף פסגות אלפיניות בצפון, וכל זאת על שטח קטן מאוד באופן יחסי.

מאות מיליוני ציפורים מכ-300 מינים שונים נודדות עכשיו דרך ישראל. "בשגרה, מקננים אצלנו יותר מ-200 מינים שונים של ציפורים, מהם כ-65 מינים מצויים ברמות שונות של סיכון להכחדה ומתוכם, 21 מינים המצויים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר, כלומר בסיכון להכחדה מיידית", מסביר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע. "רבים ממיני הציפורים המקננות בישראל מקננות גם בתוך היישובים ובסביבתם הקרובה, וגם רבות מהציפורים הנודדות עוצרות לחנייה בתוך הישובים והערים".

אבנר רינות, מיחידת סקרי הטבע העירוניים בחברה להגנת הטבע, מספר כי "לשטחים שאותם אני סוקר במסגרת תפקידי אני מגיע מוקדם בבוקר, כשרוב האנשים עוד נמים במיטתם, מה לעשות, הטבע עובד כל הזמן ורוב הציפורים מתחילות את יומן מוקדם מאוד סביב עלות השחר. כך אני דוגם במהלך הסקר, גם אוכלוסיות של ציפורים שפעילות בלילה. בביקורי בשטח אני קודם כל מקשיב לקולות. רבות הציפורים שלהן קולות אינדיקטיביים שמזוהים בנקל על ידי צפרים. כך אני מאתר הרבה מהציפורים בשטח, בודק היכן הן פעילות וסוקר את בתי-הגידול החשובים עבורן, ובמיוחד אתרי הקינון בעונה המתאימה".

לדבריו, חשיבותן של הציפורים במארג האקולוגי רב במיוחד - הן מספקות הרבה מאוד "שירותי מערכת", לדוגמא מיתון אוכלוסיות של חרקים, מכרסמים, צמחים ועוד מהם הן ניזונות, בנוסף להיותן "סמן ביולוגי" מעולה להבנת בריאות השטח. היכן שישנן אוכלוסיות בריאות של מגוון מיני ציפורים - פרט למינים סתגלניים "מלווי אדם" כדוגמת עורב אפור, צוצלת ועוד - כנראה שערכי הטבע וחברת הצומח השתמרות טוב למדי.

"ציפורים רגישות במיוחד לפגיעה בבתי-הגידול בהן מתקיימות, ועל כן כל פגיעה בנוף תגרום לפגיעה ישירה בהן", מוסיף רינות. "בסביבה העירונית במיוחד, חשיבות רבה לאוכלוסיות בריאות של ציפורים, הן עבור בריאות הנפש שלנו - ציוץ ציפורים בחצר, הנאה מיופיין וכדומה, והן עבור שירותי המערכת העירונית - הדברה ביולוגית, ניקיון ועוד".

כוס החורבות: דורס-לילה קטן ועגלגל, שבניגוד למרבית קרוביו, פעיל גם בשעות היום. הוא שכיח מצפון הארץ עד מרכז הנגב בעיקר בשטחים פתוחים עם מצוקים קטנים, סלעים ועצים עם גזעים מפותחים וחללים במגוון רחב יחסית של בתי-גידול כולל יישובי אדם.

כוס החורבות ניזון בעיקר ממכרסמים קטנים וחרקים והוא מהווה מדביר ביולוגי חשוב. פעמים רבות ניתן לראותי סביב היישוב והוא אף מקנן בנקזים, קירות תמך, חללים בקירות אבן ואתרים בנויים נוספים. ביוקנעם עילית נמצאו זוגות רבים למדי של עוף זה בגבול היישוב והשטחים הפתוחים.

דוכיפת: הציפור הלאומית של ישראל. אמנם אין היא ייחודית לאזורנו, אך כנראה יופייה שבה את הבוחרים. הדוכיפת מתאפיינת בפסי ה"זברה" שלכנפיה ובציצת המניפה שלראשה. היא נפוצה בעיקר בשטחי יישובים וערים, שם היא מוצאת את מזונה בעיקר במדשאות בפארקים וגנים. המדשאות המושקות מספקות לה שפע חרקים ופרוקי-רגליים חובבי לחות כגון שלשולים, ערצבים ועוד מהן היא ניזונה באמצעות מקורה הארוך. גננים בעיר אוהבים אותה כי היא עוזרת להם ב"גננות" בהיותה מדבירה את המזיקים שניזונים על שורשי הדשא וצמחים נוספים באזורים המגוננים בעיר.

סנונית רפתות: ציפור-שיר קטנה ויפה המצטיינת במעופה המהיר והקליל, בבליטות זנבה "הממוזלגות" וביכולות מעולות לצייד חרקים, בייחוד זבובים ויתושים. היא מהווה מדבירה ביולוגית מעולה בסובב העירוני אך בשל חיבתה לחניוני רכבים, מפעלים ואזורי תעשיה לבניית מושבות הקינון היא סובלת מ"שם רע" בהיותה "מלכלכת" בקיני הבוץ שלה ובלשלשת. הסנוניות הללו אוהבות לקנן בייחוד באזורים הנמוכים של ישראל באזורים חמים בהם מקווי מים רבים שמספקים שפע מזון (יתושים וזבובים) ועל כן, בית שאן היא בחירה נהדרת עבורן וקיומה של הציפור בעיר חיונית.

שרקרק גמדי: אחת מהציפורים היפות בארצנו. ציפור זו מצטיינת בצבעי הירוק-כחול בוהק שלה, במקורה הארוך למדי (בדומה לדוכיפת), בבליטת זנבה הארוכה ובמעופה הקליל. היא ניזונה בעיקר על דבורים וצרעות כפי שמעיד שמה האנגלי (Bee-eater) וקולותיה הקנו לה את שמה "שרקרק" (שם אונומטופאי).
בארץ ישנם 3 מיני שרקרקים, כאשר המוכר והצבעוני ביניהם הוא השרקרק המצוי שמבלה את הקיץ בצפון ומרכז הארץ אחרי שחזר מאפריקה. בדרום הרחוק, מצוי השרקרק הגמדי משך כל חודשי השנה ואחת הערים בהן ניתן לפגוש בו היא אילת. הוא שכיח בעיקר בשולי העיר, היכן שישנו צומח רב וקירות עפר מתאימים לקינון.

חוחית: אחת מציפורי-השיר היפות שמצויות בארץ, גם סביב ואף בתוך יישובים וערים המוקפים בשטטחים פתוחים בהם מצוי מזונה בשפע, זרעי צמחים עונתיים, ובייחוד זרעי קוצים כדוגמת חוח וגדילן מהם קיבלה את שמה. ביישובים וערים ישנה רתיעה רבה משדות קוצים בעיקר בשל החשש מהמצאות נחשים ושריפות. בשל כך, שטחים רבים מכוסחים והחוחיות נאלצות למצוא את מזונן באאתרים מרוחקים יותר. בנוסף לפגיעה באתרי שיחור המזון של החוחיות, הן נפגעות עקב צייד וסחר בלתי חוקי בציפורי כלוב ועל כן כמעט ונעלמו מאזורים מסוימים בארץ. עדיין, אפשר לפגוש בחוחיות בעיקר באזורים כפריים עם שדות נרחבים להם שוליים עם צמחיית בר עשירה. אוכלוסיות קטנות שלה ניתן לפגוש אפילו בלב גוש דן.