כמו ריאליטי, רק יותר דרמטי

במשך שבועיים שלמים, גסס גוזל חסר ישע אל מול המצלמות. ובמהלך השבועיים הללו, בהם צפו בו בשידור חי אינספור צופים, התנהלו בין הגולשים ויכוחים סוערים, לעתים אף יצריים, בין מי שטוענים שיש לצאת ולהציל אותו, לבין מי שטענו כי על הטבע לעשות את שלו.

ובינתיים, העוף הדורס הצעיר, ממין עקב עיטי - שקינו תלוי על מצוק נישא, אל מול נוף פראי - הלך ודעך. ציוציו נחלשו וגופו הצטמק אט-אט. היתה זו דרמה במיטבה - ובלייב.

"בימים האחרונים שמנו לב כי פניו של הגוזל הקטן התחילו להתעוות. קיווינו שזו רק עקיצה אך זה רק הלך והחמיר", כתב לגולשים המודאגים ד"ר גלעד פרידמן, אקולוג עופות דורסים. הוא הסביר כי הגוזל נגוע בטריכומונס, טפיל שחי במערכת הנשימה והעיכול העליונות. הטפיל שכיח ביונים, ולכן נראה שהגוזל נדבק מיונה שהובאה אל הקן. "הטפיל גורם לירידה במשקל, עיוות של הפנים וקושי בסגירת הלוע והמקור. ברוב המקרים, הטפיל גורם גם למוות".

אז האם הגוזל אכן זכה לטיפול או שהוחלט לטבע לעשות את שלו? עוד נגיע לכך, אך זוהי רק דרמה אחת, מבין אינספור סיפורים והתרחשויות הקורות בשידור חי, ומובאות אל קדמת הבמה בדף הפייסבוק "עופות דורסים בשידור חי", שכבר צבר לו מעריצים רבים.

הדף מציג שידורים חיים ממצלמות המותקנות ליד קינים של עופות דורסים כגון נשרים, עקבים עיטים, אוחים וחיוויאים. השידורים פועלים ללא הפסק, 24 שעות ביממה, ומיקומי המצלמות נותרים חסויים, בכדי שלא להזמין לאתרי הקינון סקרנים, העלולים להפריע למהלך החיים התקין של העופות הדורסים, המצויים בסכנת הכחדה.

הפרויקט הוא שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, קרן הדוכיפת, צה"ל (צבא הגנה לטבע), קרן המורשת ו"פורשים כנף". כאשר מי שמנצח על המלאכה ומנהל את הפרויקט בפועל הוא כאמור פרידמן עצמו.

המיזם נולד בשנת 2016, ולדבריו, מעבר לכ-15 אלף עוקבי הפייסבוק, החשיפה גדולה בהרבה, במידה שהפתיעה אפילו אותו. "במהלך הזמן, מיליוני אנשים צפו בשידורים חיים ובסרטונים שהעלנו לדף", הוא מספר. "חלק מהשידורים הוצגו גם בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק".

איך אתה מסביר את הרייטינג הגבוה של השידורים הללו?
"אנשים זוכים לקבל מבט אל עולם שנחשב סמוי מן העין, הם צופים באופן אינטימי בעופות דורסים, במחזור החיים שלהם - מההטלה ועד הפריחה מהקן. יש פה סיפורים, דרמות והתרחשויות מרתקות, ומסתבר שזוהי נוסחה מנצחת, שבה הצופים יוצרים קשר אישי עם האובייקטים המצולמים".

לדבריו, מעבר לעניין, מדובר בפלטפורמה מצוינת להנחיל לציבור הרחב ערכי טבע, כמו גם דילמות הקשורות הקונפליקט בין אדם וטבע - מחשיבות שמירת השטחים הפתוחים ועד נושאי שרשרת המזון וחשיבותה לעולם החי.

ואם מדברים על דילמות, זה הזמן לחזור ולבדוק מה עלה בגורל גוזל העקב העיטי שגסס בשידור חי. "היה לנו קשה מאוד לקבל החלטה. בשיא התהליך, לא ישנתי כל הלילה. בסופו של דבר החלטנו שלא להתערב, והגוזל מת בשידור חי", מספר פרידמן.

באופן טבעי, לעתים מתקבלות החלטות הפוכות, כלומר כן להתערב בנעשה בשטח. "באחד הימים קיבלנו דיווחים מצופים על שריפה שמתחוללת באזור שבו מצולם אחד הקינים. האש איימה להגיע אל הקן, שבו שהה באותה עת גוזל כבן שבוע בלבד. ברגע האחרון, הזעקנו למקום כוחות כיבוי, מה שהציל את הגוזל הצעיר".

אלו הם רק מקרים בודדים מבין אינספור התרחשויות שמרתקות אליהן עשרות אלפי צופים ויותר. בדף הפייסבוק הפופולרי זה ניתן כמובן לבהות בשידורים חיים ולצפות לדרמות שמתרחשות בלייב, או פשוט לצפות בסרטונים בסגנון "המיטב". כך למשל, הסרטון "נקמתה של הזיקית", מציג דרמה במיטבה. זהו סיפורה של זיקית, שהובאה אל קן שבו גוזלים רעבים. בשונה מחברותיה, היא סירבה להשלים עם גורלה, ובעוד הגוזל מנסה לנגוס בה, היא לפתע פערה את פיה ונשכה אותו ממושכות במקורו. המאבק היה כמובן חסר סיכוי, ובתוך שניות היא נבלעה.

התמודדות מרתקת נוספת עם מזון מוצגת בסרטון בעל השם המסקרן "כשנתקע לך בגרון 2 מטר של זעמן שחור". במקרה זה, גוזל החיוויאים מנסה להתמודד עם נחש ממין זעמן שחור. הנחש היה גדול מדי, הגוזל קטן מדי - והתוצאות מרתקות.

וישנם גם מקרים המציגים התרחשויות נדירות, שמצליחות להפתיע גם את החוקרים עצמם. במקרה זה, אוח עיטי (מין של דורס לילה גדול ממשפחת הינשופיים) "חטף" גוזל של עקב עיטי. "מדובר בתיעוד ראשון מסוגו בעולם, שמעולם לא נתפס בעדשת מצלמה בשידור חי", מספר פרידמן בהתרגשות. "הסרטון הזה רשם מיליוני צפיות".

האוח שהה בתחתית המצוק, ערך תצפיות קן העקבים במשך דקות ארוכות, וחיכה להזדמנות לתקוף. "ואז בדיוק כשהנקבה נרדמה ואחד מארבעת הגוזלים נעמד על שפת בקן באופן בולט, האוח החליט לצאת למתקפה. הוא הגיח מהעלטה ופשוט 'קטף' את הגוזל האומלל מהקן".

אגב, לגוזל שלום - הוא הצליח לשוב את הקן מספר ימים לאחר מכן.

כידוע, גם בטיולים בשטח, קשה מאוד להבחין בבעלי חיים רבים, בעיקר יונקים. זאת עקב חששנותם מבני אדם, ובשל העובדה הפשוטה שרבים מהם פעילי לילה.

וכאן נכנסות לתמונה "מצלמות השביל", מצלמות המוסוות היטב בשטח ומופעלות על ידי אמצעים כגון חיישני חום ותנועה. ברגע שמצלמה מסוג זה מזהה תנועה, היא מופעלת, ללא מגע יד אדם. ברוב המקרים, מצלמות שביל מיועדות לחוקרים ומשמשות לניטור של מיני בעלי החיים המצויים בשטח. עם זאת, ישנם בישראל לא מעט חובבי טבע, שעבורם המצלמות הללו מספקות מבטים מרתקים אל עולם החי. וכל זאת, מבלי להפריע למהלך החיים שלהן.

אחד מהם הוא רון צור (26), סטודנט לביוכימיה ומדעי המזון מעין יהב שבערבה. לדבריו, יש שני סוגים של מצלמות שביל. הסוג הראשון נועד בעיקר לתיעוד וניטור בעלי חיים עבור חוקרים. מצלמות אלו פרקטיות ואיכות הצילום שלהן סבירה. רון מספר כי הוא דווקא נמנה עם חובבי הז'אנר השני, שלדבריו הוא מחלוציו בישראל. מדובר במצלמות Camera Trap, מצלמות גדולות ממדים ואיכותיות מאוד, המסוגלת לפעול בשטח באופן עצמאי במשך חודשים רבים ולהציג תצלומים באיכות גבוהה. למרות שצור עוסק בצילום טבע מאז שהיה נער בחטיבת הביניים, הרי שבתחום מצלמות השביל הוא מעורב מזה כחצי שנה בלבד. הוא החליט לתעד בעלי חיים בעיקר באזור מגוריו שבערבה, וזאת כדי להציג לתושבי המקום - בעיקר הילדים שבהם - את עולם החי שמקיף את היישובים שבהם הם מתגוררים. "זו דרך מיוחדת להציג בעלי חיים שאינך נתקל בהם בטבע באופן שכיח - חתולי בר, דורבנים, צבועים, שועלים ועוד. אני רואה חשיבות גדולה להראות את הטבע באופן הזה".

היו מקרים שבהם הגעת למצלמה שהמתינה בשטח זמן רב והופתעת מהסצנות או ממיני בעלי החיים שהיא "לכדה"?
"כן. אחת ההפתעות שריגשו אותי הוא תצלום של גור זאבים בלב המדבר, לקראת זריחה. אלו דברים שאינך רואה באופן רגיל".

ויש גם פספוסים?
"כן. לכן חשוב מאוד לדעת היכן בדיוק להציב את המצלמה. בראש ובראשונה, אין לבצע זאת בשמורת טבע מוכרזת, כי הדבר אסור. אחרי שהחלטתי על אזור, אני יושב ומחפש עקבות של בעלי חיים, את הנתיבים שבהם הם חולפים. לפני הצבת מצלמה, אני עושה עבודת מחקר רבה. כל שגיאה הכי קטנה, תרגום להחמצה: מיקום לא נכון, חשיפה לא נכונה ועוד. יש פה המון ניסוי וטעיה. ומעבר לכך, יכול להיות מצב שבו צולמו 15 תמונות בערב, ומאידך - צולמה תמונה אחת בשבועיים".

איך התחושה להגיע אחרי שבועות ארוכים לשטח ולהוריד את התמונות?
"ההתרגשות מאוד גדולה כמובן. ומעבר לכך, אני תמיד מופתע לגלות שלמרות שהיא מוסווית היטב, אף אחד לא לקח לי את המצלמה... בשלב הבא אתה בודק את התמונות ומגלה דורבן שמצולם ממרחק של פחות ממטר, עם ים של כוכבים מנצנצים מאחוריו, או שועל משוטט על רקע הזריחה. בכל פעם אני מתרגש מחדש".

נמרים כבר אין אצלנו במדבר, אבל האם יש משהו שעדיין לא צילמת ואתה ממתין לו?
"אני עדיין ממתין לתפוס קרקלים, וגם גירית דבש. בעלי החיים הללו נדירים לצפייה, ואף אחד לא ממש הצליח להתקרב אליהן בטבע. מבחינתי, לתעד גירית דבש זה כמו לצלם רוחות רפאים".

חובב מצלמות שביל נוסף הוא אסף בן דוד (39) מכפר שמואל, השוקד בימים אלו על עבודת הדוקטורט שלו באקולוגיה. אך עוד לפני כן, הקים את האתר "מקום מפגש", המוקדש לעולמות תוכן שונים של הטבע - ממגדירי עקבות של יונקים ועד טיפים להדלקת מדורות בשטח.

"אני כבר שנים רבות עוסק בצילום בעלי חיים באמצעות מצלמות שביל. זה לא חלק מהעבודה שלי, אלא תחביב שמאוד מעניין אותי. מעבר לעובדה שאני אוהב בעלי חיים, הצילומים הללו מאפשרים לי לחשוף תעלומות שמציג הטבע הישראלי. כך למשל, מאוד מסקרנת אותי מערכת היחסים שבין דורבנים לגיריות, שאותם ניתן לעתים קרובות לראות יחד".

עוד מוסיף בן דוד כי מצלמות השביל מהוות אמצעי להנכיח את עולם החי ואת נושאי שמירת הטבע, באופן מעניין, באמצעות יצירת "סיפור".

מעבר ל"חשודים המידיים" הנלכדים בעדשות המצלמות שלך, מתנים ושועלים ועד גיריות וחזירי בר, יש מקרים שפגשת בעלי חיים שהפתיעו אותך?
"סיירתי עם קולגות ברמת הגולן ומצאנו עקבות של סמור משויש, טורף קטן שמאוד קשה לגלות. מספר הפרטים בישראל הולך וקטן, ואף אחד לא יודע כמה מהם נותרו. בהתחלה הייתי סקפטי. חשבתי שאולי מדובר בעקבות של חולדה. עקבנו אחר העקבות, הגענו למאורה, הצבנו מצלמה - ומאוחר יותר, אכן התברר שמדובר בסמור משויש".

גם אחרי שנים כה רבות, יש עדיין סיטואציות שמרגשות אותך?
"ברור. לראות למשל דורבן צעיר יונק מאמו. אלו מצבים שאתה נחשף למקום מאוד אינטימי של בעלי החיים. אבל חשוב מאוד לעשות את כל זאת מבלי להפריע לשגרת החיים שלהם. זה הדבר החשוב ביותר בעיניי".

הנה כמה לינקים לצפייה בבעלי חיים לשימושכם:

דף הפייסבוק "עופות דורסים בשידור חי"

האינסטגרם של רון צור

אתר "מקום מפגש"