כשחושבים על יעד תיירותי גיי-פרנדלי, לא בטוח שתאילנד יהיה השם הראשון שיעלה. אנחנו אולי מכירים אותה מהטיול אחרי צבא והמופעים ש… לא נזכיר כאן עכשיו. אך בשנים האחרונות חלחלה למדינה אט-אט מהפכה חברתית-להטב"ית. הדבר הגיע לשיא בכנס גאה בין-לאומי שאותו יזמה לאחרונה ממשלת תאילנד במטרה לעודד תיירות גאה למדינה.
שוק התיירות הלהט"בי מגלגל כ-200 מיליון דולר בשנה וכיום תאילנד מקבלת כ-3 אחוזים ממנו. כלומר בעוד שארצות הברית נהנת מכ-20 מיליון תיירים גאים בשנה, אל תאילנד מגיעים כ-4 מיליון 'בלבד'". אז נכון, התייר הגאה נחשב "משתלם במיוחד", הוא מוגדר כבזבמן וככזה הנהנה ממותרות, אך להכרזה ממשלתית על כך ש'להט"בים מוזמנים ויתקבלו בברכה', יש משמעויות חברתיות נוספות.
חלק חשוב בקבלה הציבורית של להט"ב תלוי בגישה הממשלתית הרמשית, ולמעשה הודעה שכזו "מכשירה" את בני הקהילה והופכת אותם לחלק מהחברה. אך במקרה התאילנדי יש טוויסט נוסף. הממשלה אמנם תומכת ואף פתחה אתר אינטרנט יעודי לתיירות גאה, אך נראה כי נציגים רשמיים מטעמה עדיין נבוכים להגיד זאת במפורש. נראה כי התמיכה המלאה ובלתי מתפשרת מגיעה מהציבור עצמו.
בעוד המסר הממשלתי הרשמי הוא שכל אדם, ללא הבדל דת, גזע ומגדר, רצוי ומוזמן לתאילנד הציבור הוא זה שמביע תמיכה מפורשת בלהט"ב ובזכויות הקהילה. דוגמה נוספת לעניין היא בניואנסים קטנים, כמו למשל בעוד שהממשלה אומרת כי אין בתאילנד נישואים גאים, הציבור מדגיש ש"עדיין אין", מתוך ידיעה ברורה שמדובר בעניין של זמן עד שאלה יאושרו.
אך שלא יהיה ספק, ההליכה הזהירה בין הטיפות היא לא מתוך צביעות או קבלה חלקית. כמו שזה נראה, היא נובעת מתוך נימוס. הנימוס התאילנדי. ולכן בעוד שנציגי הממשל נבוכים לדבר על המגדר או המין של העומד מולם, הציבור, שמרגיש פחות מחוייב ל"פוליטיקלי קורקט", לא מתבייש להגיד זאת במפורש.
הגדרה נפוצה בתאילנד הזוכה לכבוד רב היא "המגדר השלישי". מעין כותרת כללית ה"מאשרת" את כל מי שאינו מחשיב עצמו זכר או נקבה במאה אחוז, ומאפשרת לו להיות חלק אינטגרלי מהחברה. כך למשל, אם בעבר הקהילה הטרנסג'נדרית הייתה בשולי החברה, והתעסקות במין או מגדר שאינם ביולוגיים היו מביכים את המשפחה, היום מספרת לנו גאפי שהמשפחה שלה גאה בה ושמחה בשבילה.
אסי עזר התאילנדי
גאפי היא טרנסג'נדרית הלוקחת חלק במופע "SIMON CABARET" שרץ כבר שנים במדינה, כשלמעשה כל הדמויות הראשיות בו מגולמות על ידי טרנסג'נדרים. להיות חלק מהקאסט נחשב כבוד רב, ומדובר בעבודה קבועה ויציבה. "זה עדיין לא תמיד פשוט להיות 'אני'", אומרת גאפי, "אך היום אני לא מתביישת או נבוכה, אני חייה את חיי, המשפחה שלי תומכת בי ויש עוד רבים כמוני".
בשנים האחרונות הפכה תאילנד ל"בירת הניתוחים העולמית" לקהילה הטרנסג'נדרית, דבר שתרם גם הוא למהפכה הורודה. הכבוד וקבלת הלה"טב מורגשים היטב לא רק באזורי הבילוי הגאים, למעשה כל אטרקציה או פעילות הנה גיי פרנדלי והמסר אותו העבירה הממשלה, ניכר. כל אדם זוכה לכבוד ולא משנה את מי הוא אוהב, גם אם נציגי הממשלה הרשמיים פחות מדברים על מסיבות הענק הגאות ואזורי הבילוי הנועזים.
בשנה האחרונה וודי מילינטקצ'ידה, אחד ממגישי הטלוויזיה הפופולרים המדינה (אסי עזר התאילנדי אם תרצו) יצא מהארון, ולמרות חשש קטן שהיה לו, כך הוא מספר, הוא לרגע לא מצטער על הצעד. בשל האנגלית הרהוטה והביטחון העצמי הוא הפך לדובר לא רשמי של הקהילה הגאה, וב'חוצפה מערבית' הוא מעז לדבר. יחסים, זכויות אבל על סקס וגילויי עצמי. וודי דיבר על התהליך האישי שעבר ועל התמיכה שקיבל, וסיים את דבריו בכך שיגיע למצעד הגאווה הקרוב בתל אביב, ששמו הולך לפניו בכל העולם.
האם מדינות אסייתיות נוספות ילכו בעקבות תאילנד ויחבקו יותר את הקהילה הגאה? נדמה שגם אם בטווח הקרוב לא, הקבלה התאילנדית תהיה טריגר חברתי, שאליו בסופו של דבר לא יהיה ניתן להתכחש.