נופש במלון שטרקמן ארנה זה מסע אל העבר. אל "נהריה של פעם". אל זיכרונות של אמא-אבא-ילד שנוסעים לפנסיון בצפון, להיות כמה ימים ליד הים, "להבראה", בצניעות של מדינה בהקמה אבל בלי לוותר על "קולטורה". נכון, "הייקים" של נהריה הם זן נכחד, אבל השמורה האירופית של ארנה-שטרקמן נותרת וזה יופי, במיוחד כשהיא כוללת כמה פינוקים עכשוויים הכרחיים, כמו אבזור החדרים והרשת האלחוטית.
כיום, 30 חדרי המלון משרתים אוכלוסיה מעורבת של תיירים ואנשי עסקים, בעיקר כאלה מחו"ל המגיעים למפעלים ולחברות בנהריה, בגליל המערבי, בתפן ובכרמיאל. התיירים הישראליים מאפיינים את המלון בסופי השבוע, בחגים ובעונת הקיץ, בהם כאלה שבאים שוב ושוב. באופן אקראי לחלוטין פגשתי שם מכרים. "זה מקום שחוזרים אליו", הם מיהרו לציין.
ההיסטוריה של המקום מקבילה להיסטוריה של עיר הקיט נהריה וחלק בלתי נפרד ממנה. ולארבע האחיות לבית שטרקמן השותפות לעסק, היא אינטגרלית גם למלון של היום. "חשוב לנו שאורחים שנכנסים למלון יחושו מיד את האווירה, שירגישו שהם נכנסו לבית של מישהו", אומרת המנכ"לית שירן שטרקמן. "כמו באירופה, יש לנו סיפור, משפחה, היסטוריה. המוסיקה, התמונות של פעם, המזוודות, הכובעים, הניחוח של המקום, חשוב לנו לשמר את כל זה ולפתח את זה. זה הקונספט".
אי אפשר לפספס אותו מהרגע שג'ונתן אלחורי, נצר למשפחת צד"ל ממרג' עיון, מקדם אותך בחביבות בדלפק הקבלה. גם זה חלק מהפסיפס הנהרייני. הלובי הוא מעין מוזיאון לכמה מהפריטים שנשתמרו מדור לדור במשפחה, לאייטמים תקופתיים נוספים ולעשרות צילומים היסטוריים.
הנכס ההיסטורי עצמו, שחגג החודש 60 שנה, עבר כמה גלגולים. בשנות השלושים של המאה הקודמת העולים מאוסטריה שרלוטה וד"ר אלואיס שטרקמן, מהנדס מפעל "נשר", סבתא-סבא שהתגוררו אז בנשר, רכשו במשותף עם ארנה אחותה התאומה של הסבתא ובעלה הרמן בנדהיים, את המגרש עליו הוא עומד. שלוש משכורות חודשיות הוא עלה להם אז, במיקום המרכזי אך שקט ברחוב ז'בוטינסקי בנהריה. נבנו עליו שני בתים, אבל זמן אחר כך יוצא הסבא-המהנדס לארצות הברית בשליחות המפעל וב-1959, ארנה מתחילה להשכיר לתיירים את חדרי הבית של אחותה שנותר ריק.
לכל אחת מהתאומות - בן יחיד. הבן של ארנה, היום ד"ר אורי בנדהיים, המוכר כ"וטרינר התוכים". אבל הבן של שרלוטה, מיקי (מיכאל) שטרקמן, בחר מגיל צעיר במלונאות, שב לבד ארצה בגיל 13 והוא סייע לדודה ארנה בתפעול העסק המשפחתי הקטן הזה כמעט מראשיתו. גם נהריה ראתה כמה גלגולים ושנות השישים היו שנות הפריחה של הקהילה הייקית בעיר בכלל והפנסיונים בפרט. מיקי מתחיל אז לנהל את הפנסיון שכבר רכש לעצמו מוניטין, והפך חלק אינטגרלי מהסצנה המקומית של תיירים בכרכרות הרתומות לסוסים שהסיעו אותם לאורך רחוב הגעתון, רחובה הראשי של נהריה, לקפה-מסעדה פנגווין, לוואלס בשבתות ולהופעות לצלילי מוסיקה מודרנית יותר במסעדה-מועדון "פרדי דורה". היו זמנים.
למרות הקשיים הביטחוניים בגליל המערבי בשנות ה-70, עם מטחי קטיושות ופיגועים, מיקי דווקא משקיע במלון הקטן את כל-אונו, עורך בו שיפוץ ובעיקר מכניס למקום "רוח צעירה" באופיו המיוחד וחוש ההומור שלו שקנו לו אורחים רבים מהארץ ומהעולם. ובאמת מאז תום מבצע ליטני ב-1978 כשיוניפי"ל מקבל את המנדט שלו בדרום לבנון בשנות ה-80, המלון הופך פופולרי מאוד אצל קצינים ולחיילים של כוח האו"ם המגיעים בהמוניהם לנופש או לפעמים אף רק למקלחת, כמה כוסות בירה וכמה שעות שינה.
היום מפעם לפעם מבקרים פה ילדים שלהם במהלך טיול לישראל, במסע שורשים לתקופה שאבא שירת במזה"ת, והם מחפשים את מיקי שהיה אז דמות פופולרית אצל האו"מניקים כמו המלון עצמו. ב-1982 נישא מיקי לחנה, ארנה הולכת לעולמה ותוך שהלך דור המייסדים, נולדו בנות הדור השלישי, ארבע בנות שגדלו לתוך המלון המשפחתי: אורנה (היום בת 35, עם תואר שני בשיווק וייעוץ ארגוני, חברת מועצה העיר נהריה בקדנציה שנייה אחרי שכבר הייתה סגנית ראש העיר), שירן (בת 33, עם תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות, רואת חשבון אחרי 8 שנים בארנסט אנד יאנג), דפנה (בת 27 עם תואר ראשון בממשל) והודיה (עורכת דין בת 24 שעושה עכשיו סטאז').
בשנות התשעים נבנית קומה נוספת, ובשנת 2001 נפטר מיקי. אחרי לבטים וישיבות משפחתיות "עם הרבה דמעות", בדילמה בין למכור או להשקיע עוד, הוחלט בסוף להמשיך בדרך. עוד שיפוץ נרחב בשלבים הסתיים ב-2015 והוא כלל שימור חלק מהריהוט והזיכרונות המשפחתיים. יש כבר תוכניות על שיפוץ ושדרוג נוספים.
התיירים באים לכאן להוריד הילוך, להירגע, לנוח. חוף הים והטיילת במרחק הליכה קצר. כך גם ציר הגעתון ומרכז העיר, המסעדות ובתי הקפה. למי שרוצה לדווש לשם על אופניים מחכים בחוץ שני זוגות, ללא תשלום. בחוץ גם הגינה החביבה והמוצלת היטב לשבת ולקרוא ספר או לנצל כאופציה מרנינה לסעוד בה את ארוחת הבוקר הישראלית העשירה המוגשת כאן והכלולה במגוון חבילות נופש. ביצים וחביתות אפשר לקבל כפי שאתם אוהבים אותן. למי שלהוט למשהו מתוק עם שחר, מגישים בבוקר גם את שטרודל התפוחים המזוהה עם הייקים, עם נהריה של פעם ועם האירוח של משפחת שטרקמן.
החנייה ברחוב. לחדר שלי עליתי במעלית הקטנה. הוא כלל שתי מקלחות, חלוקי רחצה, טלוויזיה שטוחת מסך, מיקרוגל, מקרר, מכונת נספרסו. הוא היה נקי מאד, רענן, ללא עישון וללא שרידי עישון. כשהגעתי חיכו לי פירות טריים ויבשים, בקבוק יין, פרלינים, עוגיות הבית ומים מינרלים. המיטה הזוגית הייתה נוחה מאוד. מהחלון רואים כחול של ים מעל גגות השכונה. הרוח מהים נופפה את דגלי ישראל שפזורים עליהם, פה ושם, ונכנסה לחדר. למעוניינים יש גם חדר טיפולים ("ספא"). המחירים סבירים. מה צריך יותר מזה?
מלון שטרקמן ארנה הוא זוכה אות ההערכה הגבוה ביותר של TripAdvisor לשנת 2019 - אות שעל פי האתר ניתן רק לאחוז אחד מהמלונות בקטגוריה שמקבלים באופן קבוע חוות דעת מצוינות מהאורחים. בדקתי: מתוך 587, היו 480 שדירגו אותו כמצוין.
רבים מהאורחים מנצלים את המלון כנקודת הזנק לטיולים בגליל המערבי, לעיר העתיקה של עכו, לראש הנקרה והגבול עם לבנון, למונפור ואגם מונפור, אכזיב ונחל כזיב, מבצר יחיעם ונחל בצת. אפשר ליהנות מהחופים באזור. המלון מרושת במיזם 'אוצרות הגליל' של אשת העסקים והפילנתרופית רעיה שטראוס, שהאחיות לבית שטרקמן מעריצות. המיזם מקדם אטרקציות תיירותיות בגליל המערבי ומחבר בין אורחי המלון לאופציות הבילוי, הסעדה ומסלולי הטיולים בגליל המערבי, "לחופשה בהתאמה אישית".
הכותב היה אורח המלון.
