שביל ישראל הוא השביל של המדינה, ה"חותך" אותה לאורך של יותר מאלף קילומטרים, ועובר בכמה מפנינות הטבע וההיסטוריה של הארץ הזו. אבל בתוך כך, הוא גם "מחמיץ" כמה מהאתרים שהכי מזוהים עם המדינה, למשל מצדה וים המלח. למה? התשובות מגוונות ולרוב לא מספיק טובות - אבל הנה הגיע התיקון.
מחוז דרום של רשות הטבע והגנים הרימו את הכפפה והחליטו שהגיע הזמן לשינוי, ויחד עם הוועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע החליטו על שינוי התוואי. בסך הכל יתווספו לשביל מספר 1 בארץ עוד כ-50 ק"מ באזור דרום מדבר יהודה (כשלושה ימי הליכה נוספים) - מאזור ערד בואכה ים המלח - ש"יכניסו" אליו כמה פניני נוף ומורשת, ובסך הכל כ-1,150 ק"מ בתוואי הכללי.
מה מאבדים?
אבל התוספת הזו לא מגיעה כך סתם. בשבילים כמו בחיים - בוחרים בין חלופות - וכאשר מקבלים משהו אחד מפסדים משהו אחר. במקרה הזה החלק שהכי נתגעגע אליו הוא נחל כנפן והתצפיות הנהדרות מראש זוהר. מי שיתגעגע יוכל להמשיך כמובן לטייל שם ללא קשר לשביל ישראל, אבל חייבים להודות על האמת - החלק הזה לא היה מטובים שבשביל ובמיוחד חלקו השני - מבאר אפעה ועד מצד תמר - היה יום הליכה מדכדך למדי. תוסיפו לזה מחצבה שהולכת וגדלה בחניון הלילה של מצד תמר ותקבלו שינוי שלגמרי מתבקש. אפילו חובבי הנוסטלגיה שנוהגים להתלונן על כל שינוי יתקשו להתגעגע למקטע הזה.
מה מקבלים?
אז פה הרשימה ארוכה למדי. ככתוב, התוואי כולל כמה מהמקומות הכי יפים שיש לנו. בראש הרשימה הלא אובייקטיבית נמצאת מצדה, שהיא אחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל והוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
מעבר לזה, יש לנו כמובן את ים המלח שלא צריך להרחיב עליו ועל חשיבותו יותר מדי, נופי נחל צאלים וכמובן בריכת צפירה שתהיה עכשיו מרחק של חצי שעת הליכה מתוואי שביל ישראל, כלומר אין שבילסיט שלא יעבור שם. עוד כמה מקומות ששווים אזכור, הם נחל פרצים ומישור עמיעז (מול מפעלי ים המלח), הר צורים וגבי פרס, ונחל צפית עליון שהוא אחד היפים שיש לנו. וזה לא הכל יש עוד כמה מקומות מקסימים שתצטרכו לגלות לבד.
מה בכל זאת מפספסים?
הרי אי אפשר בלי כמה תלונות, ולמרות התוואי הנהדר הוא יכול היה להיות אפילו מוצלח יותר. היציאה מערד מהחלק הצפוני מפספסת את הנופים המרשימים במזרח העיר. זהו בעצם המשך לתוואי הפחות מוצלח שבין תל ערד לערד, וחבל כיוון שיש חלופות מצויינת בתוואי שגם ייחזק את ערד כמוקד יציאה לטיולים.
בנוסף, בהחלטה שבאמת לא קל להבין, השביל יורד דרך מעלה מור אל הטיילת לאורך בריכות האידוי שנקראות דרום ים המלח, וזאת במקום לרדת אל מימיו הקרירים של נחל בוקק. אני לא בטוח שבמדבר יש לנו את הלוקסוס של לוותר על קצת מים זורמים בסוף יום הליכה ארוך. ובכל זאת, שביל ישראל אינו דת וכל אחד יוכל לבחור את התוואי שמתאים לו - מי שירצה יילך בתוואי המקורי ומי שבכל זאת יבחר לקרר את גופו במפל של נחל בוקק יוכל לעשות גם את זה.
חלוקה למקטעים
כמו בכל החלקים של השביל, גם פה יש אפשרות לחלק את ההליכה ביותר מדרך אחת. הנה הצעה לחלוקה אפשרית למקטעים נוחים:
מקטע 1 - ערד אל כפר הנוקדים או חניון לילה של בריכת צפירה - 16 ק"מ
מקטע 2 - בריכת צפירה אל חניון לילה מצדה מערב, דרך בריכת צפירה - 13.5 ק"מ
מקטע 3 - מצדה אל ים המלח ומלונות עין בוקק - 16 ק"מ
מקטע 4 - עין בוקק-מישור עמיעז - 20 ק"מ
מקטע 5 - מישור עמיעז אל הכניסה למכתש הקטן - 21 ק"מ
מקטע 6 - חזרה לתוואי המקורי דרך נחל צפית ואל המכתש הקטן - 18 ק"מ
*הכותב יועץ ומתכנן שבילי הליכה בארץ