פלאו: מדינת האיים שאין בה ישראלים. חוץ משניים

"Pristine Paradise Palau" - או בתרגום חופשי "פלאו גן עדן בתולי", הוא משפט שיצא לי לשמוע לא מעט בזמן שטיילתי כאן. ומדהים כמה שהוא נכון!

מכל 139 המדינות שביקרתי בהן, פלאו היא בלי שום ספק אחת היפות. טבע פראי, ג'ונגלים ירוקים, אין ספור עצי קוקוס, אוקיינוס צלול בשלל צבעים, מסורת עתיקה, אנשים נחמדים שעוצבו בדמותו של האי השלו וכל זה רק בגובה פני הים. על מנת לגלות את הקסם האמיתי של המדינה הקטנה באוקיינוס השקט, צריך לנשום עמוק ולצלול לתוך המים הרגועים.

פלאו נמצאת איפשהו באמצע הדרך בין הפיליפינים לאוסטרליה. מאות איים, רובם קטנטנים ולא מיושבים, המוקפים שוניות אלמוגים ומלא חיים, ובעיקר הרבה מאד ים. פלאו קיבלה את עצמאותה מארצות הברית בשנת 1994, וחיים בה פחות מ-22 אלף תושבים, מה שהופך אותה לאחת המדינות הצעירות והקטנות בעולם.

מעריכים שהאי מיושב כבר 4,000 שנה. בשנת 1710 הספרדים השתלטו על פלאו ומחלות שהביאו איתם המתיישבים האירופאים, חיסלו כמעט לחלוטין את האוכלוסייה המקומית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה האיים נכבשו על ידי יפן, ובמלחמת העולם השנייה נערכו כאן קרבות קשים בין האמריקנים והיפנים. יותר מחודשיים לחימה, ביצורים יפנים מעולים, ערך אסטרטגי נמוך של האי ובעיקר כמות נפגעים עצומה ביחס למספר הלוחמים שהשתתפו בקרבות, הפך את הקרב על פלאו לאחד השנויים במחלוקת של מלחמת העולם השנייה.

בשנת 2015, על מנת להקטין את הנזקים לסביבה הימית, החליטה ממשלת פלאו להפוך חלק גדול מהמים שלה לשמורת טבע ענקית, ששטחה גדול מקליפורניה, מה שהופך אותה לאחד מחמשת האזורים הימיים המוגנים הגדולים בעולם. מימי פלאו הם ביתם של למעלה מ-1,300 מינים של דגים ושוניות אלמוגים מרשימות וצבעוניות.

לאורך השנים, פלאו הפכה להיות מוקד עלייה לרגל לצוללנים, ונחשבת לאחת מנקודות הצלילה הטובות בעולם. כשסיפרתי לאנשים שאני הולך לצלול בפעם הראשונה בפלאו, הם צחקו ואמרו שזה כמו לתת למישהו לנהוג בפעם הראשונה על למבורגיני. והם צדקו. באופן כמעט מידי התאהבתי בעולם החדש שנגלה לפני.

עוד לפני שהגעתי לפלאו, יצרתי קשר עם מועדון הצלילה "פיש אנד פינס", שנמצא בבעלות של טובה ונבות - זוג ישראלים מקסימים שחיים על האי כבר למעלה משני עשורים. הם עזרו לי מאוד בתכנון הטיול ואפילו הזמינו אותי לארוחת שבת מפנקת וטבעונית אצלם בבית. יחד איתם, או יותר נכון עם הילדים שלהם, יצאתי לצלול ולבקר באגם המדוזות המפורסם בעולם.

העוצמה המרהיבה של המקום, האנשים הנחמדים, הקצב האיטי, עצי הקוקוס הגבוהים, הצמחייה הירוקה שפורצת מכל פינה ובעיקר הצבע של המים הזכירו לי מאוד את האיים הקריביים, רק הרבה יותר שקט, מבודד, טהור ובתולי. לקחתי קיאק ויצאתי לשוט בין המפרצים הקסומים, סלעים שחורים ענקיים שפורצים מתוך המים, מכוסים כמעט עד אפס מקום בעצים ושיחים ירוקים, ריח חזק של ים וצלילי הג'ונגל שמתמזג עם רשרוש המים והציפורים, הכל כל כך רגוע ופסטורלי. לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי לעצמי - אחלה דרך לפתוח את היום.

למחרת בבוקר לקחנו סירה ושטנו לכיוון אגם המדוזות. כבר ביציאה מהמפרץ התגלה לפנינו היופי האינסופי של פלאו, מאות איים בצורה של פטריות, מכוסים צמחייה ירוקה, נחים על האוקיינוס הכחול ומוקפים בצבע טורקיז דק.

עגנו את הסירה במפרץ קטן, והתחלנו לטפס אל האגם המבודד שהתנתק מהאוקיינוס ונעל בתוכו את המדוזות. כיוון שלא היו באגם טורפים, עם השנים איבדו המדוזות מהעוקץ שלהן והפכו להיות בלתי מזיקות לבני אדם, מה שאיפשר לי לחוות את אחד הרגעים הכי מטורפים שהיו לי בחיים ולשחות בין מאות אלפי מדוזות, כשלאט לאט אתה מתמסר לקצב שלהן ורוקד לצליל הקסום שהן מנגנות.

עברו כמעט שעתיים ולא רציתי לעזוב את האגם המכושף. אבל היינו חייבים ללכת - יש לנו עוד להספיק שתי צלילות היום. תמיד היה לי פחד לא מוסבר מכרישים, מה שהפך את פלאו למקום המושלם להתמודד עם הפחד הזה. האי ידוע בכמויות הכרישים הגדולות שיש כאן. כבר בהפסקת הצהריים יכולנו לראות מהסירה כרישי שחור סנפיר שוחים במים.

כמו שכבר ציינתי, מיד התאהבתי בעולם שנמצא מתחת לפני המים, הרגשתי שאני מרחף בין השונית, מוקסם מכל סוגי החיים והצבעים שנגלו אלי. הדבר היחידי שיכולתי לשמוע זה את רעש הנשימות שלי, המתערבב בבועות החמצן שמפלסות את דרכן אל הקרקע.

צללנו לאורך קיר האלמוגים הצבעוני וראינו צבי ים ענקיים, טונות שמנות ועוד אין ספור דגים בשלל צבעים וגדלים. ואז קפאתי במקום, מהופנט מהכריש שחלף כמה מטרים לפניי. הרגשתי את האדרנלין משתולל בכל חלקי גופי, הסתכלתי סביב ושמחתי לראות שירדן, המדריכה שלי, נמצאת לצידי. הצבעתי על הכריש בהתלהבות, קצת כמו ילד. היא חייכה, הוא אפילו לא שם לב אלינו, המשיך בדרכו ותוך כמה שניות נעלם.
.
בעלי דרכון ישראלי לא צריכים אשרת כניסה לפלאו, אבל תתבקשו להציג כרטיס יציאה מהמדינה. הגעתי לפלאו עם טיסה ישירה מהפיליפינים, אבל יש גם טיסות מטייוואן, דרום קוריאה ועוד כמה יעדים. אבל חשוב לזכור שהן די יקרות, ובכלל פלאו הוא לא יעד זול לטייל בו, אבל זה גם מה ששומר עליו כל כך בתולי ויפה, ולדעתי זה שווה כל שקל.

עקבו אחרי מסעותיו של לונלי פלג גם באינסטגרם.