אוהל תת-ימי יאפשר לעשות קמפינג מתחת למים

מאז שחר ימיה של חוויית הצלילה בים, חיפשו חובבי האוקיינוס דרכים חדשות להישאר מתחת למים למשך כמה שיותר זמן. מוגבלים על ידי גודל מכל האוויר שלהם והפיזיולוגיה האנושית תחת הלחץ האטמוספרי, צוללנים מוכרחים לעלות מעת לעת למעלה אל האוויר, לפעמים רק לאחר כמה דקות מהרגע שבו הגיעו אל הקרקעית. אבל שיתוף פעולה בין צוללן של נשיונל ג'יאוגרפיק וחוקר באוניברסיטת ניו יורק, הוליד פטנט חדש שעשוי לשנות מעתה והלאה את החוויה של אוהבי המעמקים - ואפילו להציל חיים.


עוד על צלילה בוואלה! תיירות:
צללה בביקיני למערה תת ימית ללא ציוד צלילה ומצאה שם משהו מדהים
לצלול עם דולפינים, לצלם עם GoPro: חוויה חדשה בים של אילת


הכירו את "מגורי חלל האוקיינוס" (Ocean Space Habitat), מחנה לינה מתנפח תת-ימי, שפותח על ידי חוקר המעמקים של נשיונל ג'יאוגרפיק מייקל לומברדי ביחד עם ווינסלו בורלסון, פרופסור באוניברסיטת ניו יורק. השניים פיתחו מתקן הלינה התת-ימי הנייד הראשון, מיועד לצוללנים שרוצים לצלול עמוק יותר ולהישאר למשך זמן ארוך יותר, הרבה מעבר למה שמאפשרות טכנולוגיות הצלילה הקונבנציונאליות כיום.

לצלילת סקובה הפופולארית, כזו המתבצעת עם מכשירי צלילה לנשימה מתחת למים, ישנם כמה אילוצים בולטים. ראשית, צלילות לעומק רב יותר משמעותן זמן קצר יותר על קרקעית הים, זאת כיוון שגוף האדם צורך חמצן במהירות רבה יותר ככל שהוא נע עמוק יותר, ולצרכי בטיחות נדרשת המתנה ממושכת במעמקים שונים כדי להסתגל ללחץ המשתנה. עלייה מהירה מדי אל פני המים עלולה לגרום למחלת הדקומפרסיה (מחלת הפחתת הלחץ) שנגרמת משינויים בכמויות הגז בדם וברקמות הגוף בעקבות שינוי הלחצים, שעלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים ואף למוות.

"אנחנו נמצאים במקומות נידחים שבהם אם אתה מקבל דקומפרסיה, אתה יכול לגמור מת", אומרת ג'ניפר הייז, צלמת תת-ימית של נשיונל ג'יאוגרפיק. במקומות כאלה, בהם מתקני חירום לא נמצאים בסביבה, היא והשותף שלה דייוויד דובילט נאלצים לצלול באופן מדוד ושמרני, ובאופן שיש לו השפעה מכרעת על המשימות שהם נשלחים לבצע במסגרת העבודה. מגורי חלל האוקיינוס של לומברדי ובורלסון נועד לפתור בין היתר את הבעיה הזו.

בהשראתן של כמה חוויות צלילה בסגנון "כמעט ונפגע", כאשר הוא הזדקק להפסקות דקומפרסיה ארוכות באוקיינוס הפתוח, החליט לומברדי לעצב חלל נשימה ומנוחה שיבטל את הצורך לעלות אל מעל המים ויהיה מוגן מפני קור וטורפים, שבו אפשר יהיה לשחרר את הלחצים ולהתאושש ולעשות "שימוש פרודוקטיבי בזמן לא פרודוקטיבי", כדבריו. האוהל התת-ימי נראה בעצמו כמו ייצור מהמעמקים. הוא מתנפח והוא יכול לארח כמה צולללנים בעת ובעונה אחת, ואלה יכולים לשחות אל תוך החדר היבש, להסיר את הציוד, לשוחח, לאכול, לעבד דגימות, ואפילו לישון בזמן תהליך ההסתגלות של הגוף.

"במקרה של מצב חירום, למקלט כזה של התאוששות מדקומפרסיה מתחת מים יהיה יתרון גדול מאוד", אומר הייז, שמדגיש את "היכולת לתקשר בזמן חוויה בלתי רצויה ומסכנת חיים". החסכון באוויר גם הוא יתרון ברור, במיוחד עבור צלם שתפקידו הוא לעקוב אחר בעלי חיים פראיים שבאים ונעלמים, אומר הייס. "עוד כמה דקות של אוויר יכולות לעשות את ההבדל בין הצלחה לכישלון".

פתרונות לשהייה מתחת למים, כמו "פעמון צלילה", קיימים אמנם זה שנים רבות, אולם למחנה של הייז יתרון נוסף שטמון בכך שהוא מתנייד בקלות ויכול להתפרק לתוך מזוודה, כך שצוללנים יכולים להרכיב ולנפח אותו באתר חדש בכל פעם. "זו יכולה להיות השקעה טובה לקבוצה של אנשים בעלי עניין משותף בצלילה או בחקר תת-ימי", הוא מוסיף. "אבל לא רק, המחנה הנייד יכול להתאים אפילו למסיבות-תה מתחת למים".

הוא לא מתלוצץ, ומדגיש שדווקא אלה שאינם צולללנים מקצועיים יכולים להיות המרוויחים הגדולים מההמצאה. "תארו לעצמכם תיירים, שכיום מוגבלים לשעת צלילה אחת, יוכלו להישאר מתחת לפני הים לאורך כל הזמן הקסום של המעבר בין זריחה לדמדומים לחשכה ולחוות את השינויים בחיים שמתעוררים באוקיינוס בהתאם לזמן ביום", הוא אומר. "אנשים יהיו מסוגלים לחוות את הים בצורה אחרת לגמרי".